עיצוב וצילום: אהד לוי | מתוך עמוד הפייסבוק
כבר כמה שנים שבעולם מבינים את הכוח שיש לכדורגל, ולספורט בכלל, להיות סוכן של שינוי חברתי ולקדם ערכים כמו שוויון וסובלנות. רק בשבוע שעבר התקיים באנגליה שבוע “שרוכי קשת בענן” – שבוע (שהוא למעשה מחזור ליגה אחד) שבו השחקנים וגם השופטים בכל הליגות באנגליה מפגינים סולידריות והזדהות עם חברי וחברות הקהילה הגאה, ומעבירים מסר של שוויון וקבלה בדרכים שונות, משרוכים בצבע דגל הגאווה ועד הוספת הצבעים לסמל הקבוצה על החולצה ובאתר הרשמי.
בכלל, הכדורגל האנגלי פתוח היום הרבה יותר למסרים כאלה, לאחר תקופות חשוכות הרבה יותר בשנות ה-80 וה-90, בעיקר בזכות ארגון חשוב בשם “סטונוול” שמפעיל קבוצת כדורגל גאה, וגם פועל באופן יזום כדי להעמיק את השיח והמודעות של קברניטי הכדורגל האנגלי סביב נושא הסובלנות והקבלה של שחקנים ושחקניות (וגם קהל) מקהילת הלהט”ב במגרשי הכדורגל, מבלי לשלם מחירים כבדים של הומופוביה ושנאה שהיו רווחים יותר בעבר.
בישראל, כמו בישראל, הדברים עובדים לאט יותר, אבל תמיד מחמם את הלב לראות ניצוץ מאיר באפלה, הגם שאורו כרגע קטן יחסית. בשבת האחרונה (7.12) תפס שוער מכבי נתניה “טרמפ” על שבוע שרוכי קשת בענן האנגלי, והחליט לעשות מעשה: הוא עלה למשחק נגד מכבי תל אביב עם נעליים צבועות בצבעי הגאווה ועליהן הכיתוב: “We’re All Equal”, שיוצרו במיוחד עבורו על ידי אהד לוי. במהלך המשחק הוא אף הגדיל לעשות, והשתיק (בהצלחה) את אוהדי קבוצתו כאשר שמע אותם קוראים “הומו” לכיוונו של שחקן מכבי תל אביב, איתי שכטר.
עמוס לא פעל כך סתם, וממש לא רק בגלל היוזמה האנגלית – הוא התבטא רק בשבוע שעבר כנגד הומופוביה, כאשר ביקר קשות שחקן יריב שכינה אותו “הומו” במהלך משחק, ובמסיבת העיתונאים לאחר אותו משחק הסביר עמוס את הדברים: “אני מבין שיש עצבים במהלך המשחק, אבל חייבים להישאר בני אדם. אסור שדברים כאלה יקרו במגרשים. אנחנו חיים בחברה שעדיין מתקיים בה דיבור לא טוב ונגוע. אסור לחשוב שאם מדובר בהומופוביה, זה פחות חשוב. הגיע הזמן שנתקדם”.
רצף האירועים הזה, בסמיכות לשבוע “שרוכי קשת בענן” האנגלי, לא יכול שלא להעלות תהייה מדוע ההתאחדות לכדורגל ומינהלת הליגה לא עושות יותר כדי שמסרים כאלה יהדהדו במקום בו הם צריכים להדהד. מגרשי הכדורגל, אליהם מגיעים עשרות אלפים מידי שבוע, הם פלטפורמה נהדרת לכך ודעת הקהל כבר מזמן שם. במקום הבלחות קטנות מצד שחקנים, שגם הן דורשות אומץ רב מעצם הפומביות שניתנת להן, מוטב שהשינוי יבוא מלמעלה בדמות הסברה אמיתית של ערכי השוויון והקבלה, גם בקרב הקהל וגם בקרב השחקנים. מי יודע, אולי אז גם לא יצטרכו שחקנים להשתיק אוהדים ביציע שחושבים ש”הומו” זו קללה, ומי שיעשו זאת יהיו החברים שלהם שיושבים לידם.
