לא קל להיות כוריאוגרף עצמאי בישראל 2026. גם אם אתה מוכשר, רלבנטי, ויש לך שפה תנועתית ייחודית ורעיונות מקוריים – קשה מאוד להרים פה היום יצירת מחול, קצרה או ארוכה, שלא לדבר על ערב שלם שכולו יצירות מחול שלך.
פעם זה היה יותר קל. אם העלית מופע יחיד שזכה לחשיפה ולפרסים, יכולת לגייס עוד כמה רקדנים ולהעלות יצירות ארוכות יותר שיזכו בעוד חשיפה ופרסים, ובהמשך אפילו להקים להקת מחול עצמאית משלך. תשאלו את יורם כרמי, תשאלו את עדו תדמור, ותשאלו עוד המון רקדנים.ות-כוריאוגרפים.ות שהתחילו ממש ככה.
אבל בישראל של 2026 ענף התרבות הוא לא אותו ענף תרבות, התקציבים הם לא אותם תקציבים, עולם המחול הוא לא אותו עולם המחול, והכל הפך פה לקשה עד בלתי אפשרי.
אבל קשה עד בלתי אפשרי זה לא משהו שיעצור את יהודה דרומי, רקדן-כוריאוגרף להט"בי שכנגד כל הסיכויים הולך ונהייה, לדעתי לפחות, ליוצר מחול עצמאי משובח.
לדרומי יש שפה תנועתית מעניינת ועולם דימויים ייחודי, והוא פועל ללא הרף להציג את יצירות המחול שלו בכל פלטפורמה אפשרית, ולא לוותר על החלום.
אל דרומי התוודעתי לראשונה כשהוא העלה בפסטיבל הפרינג' בירושלים את מופע המחול-תיאטרון "גשרים" ב-2024, והזמין אותי לראות חזרה בתל אביב.
כבר אז כתבתי עליו כאן שהמופע הזה עושה חשק לעוד.
אז איזה כיף שיש עוד. סופסוף יש ליהודה דרומי ערב שלם, שהיצירה "גשרים" היא חלק ממנו. והכיף השני הוא שהערב הזה עולה השבוע בסוזן דלל בתל אביב. ואני כבר ראיתי אותו, ואתם עוד לא. אז בהחלט הגיע הזמן.
יוצא מהארון, ליטרלי
הערב מורכב משלוש יצירות שמתארות יחסים: הוא מתחיל בסולו, ממשיך בדואט ומסתיים בטריו.
ביצירה הראשונה עושה דרומי את אחד הדברים הקשים ביותר לרקדן שהוא גם כוריאוגרף – לבצע ריקוד סולו שיצר לעצמו.
לפתוח את הערב לבד על הבמה המשך 20 דקות במחול שיצרת לעצמך זה לא דבר של מה בכך.
דרומי קרא ליצירה הזאת "דימויים של העצמי" וזה בדיוק מה שהוא עושה כאן. יש כאן עולם שלם של דימויי גוף, ששואבים השראה מדימויים מהאמנות הפלסטית. זיהיתי כאן למשל את הפסל המפורסם של רודן וגם את מיכאלאנג'לו.
דרומי מציג כאן גמישות מרשימה, ומשחק מעניין של ידיים ורגליים. יש כאן שימוש מצוין בחלל הספציפי של סטודיו אורה, כמו למשל העובדה שהוא בחר לא להיכנס מהדלת אלא דווקא לצאת מהארון. הממש קטן אגב. צריך לראות כדי להאמין.
גבר גבר | צילום: נטשה שחנס
ליצירה השנייה קרא דרומי "גבר גבר", והוא משתף כאן פעולה עם רקדן מהמם בשם לי בן אהרון.
בעיניי זאת אחת מיצירות המחול הלהט"ביות הכי מרגשות שראיתי בזמן האחרון, בביצוע וירטואוזי ממש של שני רקדנים מעולים.
מחול זה משהו שצריך לחוות ולא בהכרח לפרש, אבל אני יכול לספר לכם מה אני חוויתי כאן. לי זה הרגיש כמו שני גברים שנפגשים לדייט ראשון, שמתפתח למערכת בה הם נשענים אחד על השני ותומכים אחד בשני, עד לפרידה ולגעגוע שמגיע אחריה. וכל זה ב-20 דקות.
אגב, זוג נשים שישב מאחוריי אמר בסוף המחול הזה "הריקוד הזה הזכיר לי אותנו". ואם הקהל מזדהה ומוצא את עצמו במחול הזה, זו גם המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת ליוצר.
תיאטרון מחול על יחסים
היצירה השלישית והארוכה ביותר בערב הזה היא "גשרים", היצירה שעליה כתבתי כאן כבר כאמור. זוהי יצירת תיאטרון מחול שיצר דרומי ביחד עם רונן בראונשטיין ושירי גלוברזון המוכשרים. היצירה הזו מתעסקת ביחסים, כך שבין כל אחד מהרקדנים והרקדנית נרקמת אינטראקציה בשלב כלשהו, ולכל אחד ואחת מהם.ן יש גם סולו. לצד שפה תנועתית מאוד מקורית, נעשה פה גם שימוש מרתק בטקסטים, ויש פה גם לא מעט הומור, כמו הקריינית האוטומטית המשעשעת.
גשרים | צילום: חן הוד
ערב שראוי לבמה גדולה
בטקסטים בהם מתאר דרומי את עבודות המחול שלו, המילים "מחקר" ו"ניסוי" חוזרות כמה וכמה פעמים. ואכן – יש פה משהו מאד ראשוני, במובן הטוב של המילה. לא הכל פה סגור, לא הכל מגובש עד הסוף, ולא הכל פה מושלם. כמו החיים עצמם בעצם. וזה בדיוק מה שיפה בעיניי.
לא רק שנהניתי אלא גם זיהיתי את הפוטנציאל. ואני יכול בהחלט לדמיין את הערב הזה עובר מסטודיו אורה לבמה הגדולה בסוזן דלל. עם הרבה משחקי תאורה ולא רק שטיפה לבנה, עם מצלמה עילית שמצלמת מלמעלה את מה שקורה עם הרקדנים על הרצפה, במיוחד במחול "גבר גבר", ומקרינה על מסך אחורי. ועם עוד מוזיקה, ועם תלבושות יותר מגובשות.
אני מקווה ומאמין שזה גם יקרה מתישהו, כי יהודה דרומי בהחלט בדרך הנכונה. והכי כיף לראות את כל זה רגע לפני שזה קורה.
אז קודם כל כדאי שתזכרו את השם – יהודה דרומי. ואז כדאי שתלכו לראות את הערב הזה.
כי בשביל יהודה דרומי כדאי מאוד לצאת מהבית. ובישראל של 2026 הוא גם צריך מאוד שתבואו לראות.
"ניסויים נרשמים בגוף", ערב עבודות מחול על יחסים. שישי 24.7.26, סטודיו אורה, סוזן דלל. כרטיסים ניתן למצוא כאן
