קצוות ספרים. צילום באדיבות: יח"צ
TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה מיסודו של יאיר הוכנר, יתקיים בסינמטק תל אביב בין 22 ל-31 באוקטובר. לאחר פרישתו של הוכנר נכנסה השנה לתפקיד המנהלת האמנותית גילי פורת. גם השנה יוקרנו בפסטיבל עשרות סרטים עלילתיים ותיעודיים מהארץ ומהעולם, לצד מקבצי סרטים קצרים.
זו השנה ה־21 לפסטיבל, אז מתוך התוכנית העשירה בחרתי 21 סרטים ששווה לפנות להם זמן. לא כולם יצירות מופת, אבל לכל אחד מהם יש משהו טוב להציע.
רוז (Rose) – סנדרה הולר ("אנטומיה של נפילה", "אזור העניין") מגלמת אישה שמתחזה לגבר ומגיעה לכפר פרוטסטנטי בגרמניה של המאה ה־17, כשבידה מסמכים המקנים לה חווה. היא זוכה בהדרגה באמון התושבים ואף נישאת לבתו של אחד האיכרים. השאלה היא כמה זמן תוכל להסתיר את סודה, ומה יקרה כשהחברה שסביבה תרגיש מאוימת.
זהו סרט איטי ומרהיב המצולם בשחור־לבן, שלא מנסה להתחנף לצופה. הוא עוסק לא רק בזהות מגדרית אלא גם בפחד מזרים ובכוח שיש לחברה לקבוע מי רשאי להשתייך אליה. הסיבה המרכזית לצפות בו היא הולר, שזכתה על תפקידה בדוב הכסף בברלין ומצליחה לומר המון גם בלי הרבה מילים.
עולמו של גוגו (Gugu's World) – גוגו הוא ילד נשי שחולם להיות כדורגלן וגר אצל סבתא שלו שמקבלת אותו בדיוק כמו שהוא, אבל כשמחלת האלצהיימר שלה מחמירה הוא מנסה להסתיר זאת מהסביבה, מחשש שיעבירו אותו לבית אביו.
זהו סרט התבגרות חם ומרגש, שיש בו גם הומור וקלילות. הקשר בין גוגו לסבתו הוא מה שהופך אותו למיוחד: היא מקבלת אותו בדיוק כמו שהוא, ועכשיו, כשהיא זקוקה לו, הוא עושה הכול כדי שלא יפרידו ביניהם. הסרט זכה בברלין בדוב הקריסטל ובפרס חבר השופטים הבינלאומי במסגרת Generation Kplus.
מדפביולס (Madfabulous) – סרט צבעוני, שטחי אבל גם כיפי ושמח, עם תלבושות נהדרות, המתרחש באנגליה בסוף המאה ה־19. המרקיז החמישי מאנגלסי (קאלום סקוט האוולס, "החטא") יורש תואר ואחוזה, ובמקום לנהל אותם הוא מבזבז את כספו על הצגות, מסיבות ותלבושות חוצות מגדר. רופרט אוורט ("הנסיך המאושר", "הדבר הטוב הבא") נהדר כמשרת. לא צריך לחפש כאן עומק גדול: הכיף הוא בהגזמה, במשחק ובגיבור שמסרב להתלבש ולהתנהג כפי שמצפים ממנו.
מדפבולוס. תמונה באדיבות: יח"צ
בחירתו של איוון (Ivan & Hadoum) – איוון, גבר טרנס שמפעיל מלגזה בחממות בדרום ספרד, פוגש את הדום, עובדת אריזה חדשה ממוצא מרוקאי. בין השניים נרקם רומן, בזמן שהדום מארגנת את העובדות למאבק על תנאי העבודה ואיוון נקרע בין נאמנות למשפחה לבין האהבה.
זו דרמה עדינה, שמצליחה לחבר בין סיפור אהבה למאבק מעמדי בלי להפוך לדידקטית. הסרט זכה בפרס טדי לסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין.
המשפט של היין (Trial of Hein) – היין חוזר לכפר הדייגים שבו גדל אחרי 14 שנים שבהן לא ביקר בבית, ואף אחד לא מזהה אותו, אפילו לא אחותו ואמו הדמנטית. במהלך משפט בן שלושה ימים שמקיימים אנשי הכפר, עליו להוכיח שהוא באמת היין.
הסרט, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ברלין, הוא סרט דל תקציב אך עשיר ברעיונות. הבתים בנויים כאן בלי קירות, כמעט כמו על במה, באופן שמזכיר את "דוגוויל". הבחירה הזאת הופכת את השאלה מי דובר אמת ומי שייך לכפר למשחק מרתק בין מציאות להצגה.
עצרו את הרכבת! (Stop! That! Train!) – קומדיה קאמפית וטיפשית במכוון בבימויו של אדם שנקמן (היירספריי), ובכיכובן של מלכות הדראג ג'ינג'ר מינג', ג'וג'ובי ורו פול.
טס ודידי מאבדות את עבודתן בחברת רכבות זולה שקורסת. הן עוברות לעבוד ברכבת היוקרה "גלמזונית אקספרס" אך הרכבת יוצאת משליטה, ובבית הלבן הנשיאה ג'ודי גאגוול (רו פול) צריכה להתמודד עם עברה.
כמו בסרט "טיסה נעימה", גם כאן מדובר בפרודיה על סרטי אסונות, עם בדיחות שלא תמיד פוגעות ואפקטים זולים שנראים לפעמים מגוחכים. אבל זה חלק מהעניין, כי הסרט הזה לא מתבייש להיות מופרך. ג׳ינג׳ר מינג׳ וג׳וג׳ובי עושות את החגיגה, ורו פול גונבת את ההצגה כנשיאה. מומלץ במיוחד למי שאוהב קאמפ ולא מחפש היגיון בכל בדיחה.
עצרו את הרכבת! | צילום באדיבות: יח"צ
קצוות ספרים (Bookends) – קומדיה חמה ומרגשת של מייק דויל ("כמעט אהבה") על משפחה, זקנה והזדמנות שנייה לאהבה. סופר גיי צעיר ננטש בידי בן זוגו ונשאר בלי כסף, אז הוא עובר לגור אצל סבו וסבתו בבית אבות יהודי. שם הוא פוגש ומתאהב ברופא שלהם, ובמקביל נאלץ להתמודד עם הדמנציה של סבו. יש פה שילוב לא צפוי של רומנטיקה, הומור וכאב משפחתי, בדיוק מסוג הסרטים שיכולים להפתיע דווקא ברגעים הקטנים.
אין מנוחה לרשעים (No Rest for the Wicked) – סרט אימה קווירי גותי יפהפה, המתרחש באיי פארו בשנת 1862. בלדור, דייג שחי בבדידות, פוגש את הלגה, צייד לווייתנים שמגיע לאי. המשיכה ביניהם הולכת ומתחזקת, אבל טרגדיה והעוינות של אנשי המקום מעוררות כוחות אפלים. מה שמתחיל כסיפור על תשוקה אסורה הופך בהדרגה לסרט ערפדים מצמרר על אהבה שמסרבת להיקבר. הצילום והאווירה עושים כאן חלק גדול מהעבודה, אז כדאי לבוא מוכנים לקצב איטי.
אין מנוחה לרשעים | צילום באדיבות: יח"צ
טייגר (Tiger) – טאיגה בן ה־35 חי בטוקיו, מתפרנס מעיסויים לגברים ומנסה להיכנס לתעשיית הפורנו. כשאביו חולה הוא חוזר לבית הוריו, שם אחותו מאיימת להוציא אותו מהארון אם לא יוותר על חלקו בירושה. המתח כאן נובע דווקא מהמפגש בין החיים החופשיים שטאיגה בנה לעצמו בטוקיו לבין המשפחה שממנה התרחק, ושעדיין יש לה כוח עליו. דווקא בבית שבו גדל, טאיגה מגלה שהחופש להיות מי שהוא עדיין תלוי באנשים אחרים.
השבוי (The Captive) – סרט הרפתקאות היסטורי מרשים של אלחנדרו אמנבר ("הים שבפנים", "פקח את עיניך"), שמציע פרשנות קווירית לשנות השבי של מיגל דה סרוונטס, מחבר "דון קישוט". סרוונטס, בן 28, נשבה בידי שודדי ים ומוחזק באלג׳יר בשנת 1575. הסיפורים שהוא מספר מרתקים את שליט העיר, ובין השניים נרקם קשר טעון ומסתורי. הצילום יפהפה, השחקנים הראשיים הורסים, ומעניין לראות איך הסיפורים של סרוונטס הופכים לכלי הישרדות.
השבוי. צילום באדיבות: יח"צ
ואהבת (Thou Shalt LoveAnd ) – סרטו האחרון של ניצן גלעדי ("כאילו אין מחר", "חתונה מנייר"), שהלך לעולמו השנה.
נעמי (יעל אלקנה), מורה ליוגה חרדית בת 28, נשואה לנריה (מיכאל מושונוב), תלמיד כולל ואהבת נעוריה. כשהיא מגלה מדוע בעלה נעדר מפגישה עם הרב, עולמה מתהפך והיא נאלצת לבחור בין אמונתה לבין נאמנותה לבעלה.
מעניין שדווקא בסרט שעוסק בסוד של גבר, מי שנמצאת במרכז היא אשתו. דרך העיניים שלה נחשף המחיר שמשלמים שני בני הזוג על חיים שבהם אי אפשר לומר את האמת.
איש הולך ברחוב (A Man Walks Down the Street) – רענן (אנחל בונני), גבר באמצע החיים, חוזר לישראל אחרי שלושים שנה. מפגש מקרי עם איש זקן מזכיר לו את הרומן שניהל כחייל עם גבר מבוגר ממנו (אורי בנאי, הנהדר כאן). סטוץ עם בחור צעיר מאלץ אותו להתעמת עם הומופוביה מופנמת ועם פערי הדורות. מי שעוד ראויים לציון פה הם השחקנים הצעירים גילי בלום ויותם רוטשטיין, שעושים פה עבודה נפלאה.
סרטו של יובל הדדי ("15 שנה") בוחן איך קשרים מהעבר ממשיכים לנהל אותנו גם כשנדמה שהשארנו אותם מאחור. הסרט זכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל אוסטין.
לאן (Where To) – חסן, נהג אובר פלסטיני בן 55 המתגורר בברלין פוגש את אמיר, ישראלי צעיר שחוקר את זהותו המינית. לאורך שנתיים של נסיעות ליליות מתפתחת ביניהם קרבה, וחסן מתעמת עם עברו ועם מה שהשאיר מאחור.
זהו סרט ביכורים עדין ויפה, שמתרחש כמעט כולו בתוך מכונית. המרחב המצומצם הזה מאפשר לשיחות, לשתיקות ולפער בין הדמויות לקבל משקל. הכימיה בין איהאב סלאמי לעידו טאקו עובדת מצוין.
מכולת (Youthful Grace) – סרט התבגרות אישי שזכה בפרס האנסמבל בפסטיבל ירושלים. בשכונה מעורבת בפאתי ירושלים, שני נערים (עידו טאקו ואמיתי שולמן, המקסים בתפקיד הנער הרגיש והנשי) מנסים למצוא את מקומם בעולם של מבוגרים שאינם מתפקדים.
המכולת המקומית משמשת גם תחנה לסחר חשאי בתרופות מרשם ובמשככי כאבים. בערב פסח מתפתח בין הנערים קשר סודי ואינטימי, שמסתבך כשנערה מהבית ממול נכנסת לתמונה.
זהו סרט התבגרות מחוספס, שהכוח שלו הוא דווקא בדרך שבה הוא מתאר את הקרבה בין שני נערים שלא ממש מוצאים את מקומם בעולם.
עצמאות (Tell Me Everything) – אם פספסתם בקולנוע את הסרט הנפלא של משה רוזנטל ("קריוקי"), אתם חייבים לראות אותו ב-TLVFest.
בשנת 1987, בצל מגפת האיידס, בועז בן ה־12 מגלה שאביו (אסי כהן) הומו. הגילוי מטלטל את המשפחה, וכעשור לאחר מכן בועז הבוגר (עידו טאקו, פעם שלישית גלידה) מתחקה אחר עקבותיו של אביו.
זהו סרט מקסים על התבגרות ועל סודות, אשמה ואהבה, שמצליח לראות גם את הילד וגם את המבוגרים בלי לחלק את העולם לטובים ולרעים.
לא במקרה הוא זכה בעשרה פרסי אופיר, בהם הסרט הטוב ביותר, הבימוי והתסריט. מבחינתי הוא אחד מסרטי החובה בפסטיבל.
מיינשאפט: הרציחות של קרוזינג (Mineshaft: The Cruising Murders) – בשנת 1980 עורר הסרט "קרוזינג", בו אל פצ׳ינו מגלם שוטר החוקר רציחות בעולם מועדוני העור של ניו יורק, מחאה חריפה בקהילה הגאה. אם במקרה לא ראיתם אותו, אל דאגה – גם הוא יוקרן בפסטיבל.
הסרט התיעודי הזה חוזר אל המחאה ואל הרצח האמיתי של אדיסון וריל, מבקר קולנוע ב"וראייטי", שהיה אחד ממקורות ההשראה לסרט העלילתי.
זהו הרבה יותר מדוקו פשע – דרך קטעי ארכיון וסיפורו של מועדון "מיינשאפט" האגדי הוא חוזר לתרבות המינית של ניו יורק שלפני משבר האיידס, ושואל מי מספר את הסיפור של הקהילה, ומה קורה כשהוליווד עושה זאת במקומה. צפיית חובה למי שמתעניין בהיסטוריה להט״בית.
הרוצח של אחי (My Brother’s Killer) – באוקטובר 1990 נמצאו בפח אשפה בווסט הוליווד חלקי גופתו של בילי לונדון, שחקן פורנו גיי בן 25. הסרט התיעודי של רייצ׳ל מייסון ("חנות קטנה ועליזה" המעולה בנטפליקס) חוזר לחקירה שנתקעה במשך שנים, והעבודה על הסרט סייעה לפתוח את התיק מחדש.
מה שמתחיל כדוקו פשע הופך לסיפור על הומופוביה, על הזנחה של הקורבנות ועל קהילה שמסרבת לתת לאחד מחבריה להישכח.
גבריות (Manhood) – סרט תיעודי העוקב אחרי בל מור, איש עסקים גיי מדאלאס, שרוצה להפוך ניתוחים להגדלת הפין לעניין שגרתי כמו הזרקת בוטוקס. הסרט מלווה גם שני מטופלים: אב לחמישה וכוכב פורנו שניתוח קודם שעבר נכשל.
מאחורי העיסוק בסנטימטרים ובניתוחים מסתתרות שאלות הרבה יותר גדולות על בושה, דימוי גוף והפחד לא להיות מספיק גבר. מה שהופך את הסרט למעניין הוא הפער בין איש העסקים שמנסה לשווק את הניתוחים לבין המטופלים שמתמודדים עם ההשלכות שלהם.
גבריות. צילום באדיבות: יח"צ
מה נשמע, קיצונים! (What’s Up, Extremists!) – ב־2023 הכריז בית המשפט העליון ברוסיה על "התנועה הלהט״בית הבינלאומית" כארגון קיצוני, ובאותה שנה הוחמרו גם ההגבלות על התאמה מגדרית. הסרט התיעודי הזה עוקב אחרי אליז, אדריכלית, ופרגלה, מייסדת מקלט לאנשים טרנסים, שמנסות להימלט מהמדינה.
הכוח של הסרט הוא בכך שהוא הופך את הכותרות על רדיפת להט"בים ברוסיה לסיפור אנושי ומטלטל על שתי נשים שנאלצות לעזוב את כל מה שהכירו.
האבות (The Dads) – אם שם הסרט נשמע לכם מוכר, יש לכך סיבה טובה. לאחר שסרטה התיעודי הקצר של לוצ׳ינה פישר שעלה בנטפליקס ב־2023 זכה באמי, היא חוזרת שוב לסיפור בסרט דוקומנטרי באורך מלא.
הסרט עוקב אחר חמישה אבות לילדים טרנסים וא־בינאריים, שנפגשים כדי לדבר על הפחד מהחקיקה בארצות הברית. במשך שנה הם מנסים לבנות רשת תמיכה ארצית ומתלבטים בשאלה שאף הורה לא רוצה להתמודד איתה: להישאר ולהילחם על זכויות הילדים, או לעזוב כדי להגן עליהם.
טיים וורפ (Time Warp) – חמישים שנה אחרי "מופע הקולנוע של רוקי", להקת תיאטרון ודראג בעיירת הכורים רוק ספרינגס שבוויומינג מחליטה להעלות מופע בהשראת סרט הפולחן, בהובלת קני סטארלינג בן ה־25. הסרט עוקב אחרי החזרות, אחרי המשתתפים שמוצאים על הבמה מקום להיות מי שהם, וגם אחרי התנגדות מצד חלק מתושבי העיירה.
זהו סרט תיעודי חם ואופטימי על קהילה שנבנית סביב מופע פרוע, בלי להתעלם מהקושי להיות להט״ב במקום שמרני. כדאי במיוחד לצפות בו לצד "מופע הקולנוע של רוקי", שיוקרן אף הוא בפסטיבל.
