“המשטרה לא תכריח אותי לצעוד מאחורי גדר”

מצעד הגאווה הראשון בב”ש – ללא גדרות | צילום: האגודה למען הלהט”ב

כשהודיעו בחגיגיות שהשנה יהיה מצעד גאווה בכפר סבא, שמחתי. לא בגלל שזה פורץ דרך, או מהפכני או מסמן את העיר שלי בסיכת ההצלחות. שמחתי כי חם כל כך בימים האחרונים והתחבורה הציבורית מכפר סבא לתל אביב מזעזעת והנה, סוף סוף מצעד שהביאו עד אלי על מגש של כסף וכל מה שאני צריכה כדי לעשות היסטוריה זה לרדת מהבית בכפכפים וללכת ברגל לפינת הרחוב. כמה טעיתי.

אין דבר שמוכיח נחיצותו של מצעד כמו התגובות המרושעות אליו אבל באמת שציפיתי לכמה טוקבקים חשוכים ולא יותר. לא ציפיתי שמשטרת כפר סבא, הגוף שאמון על שלומי כאזרחית ותושבת העיר, יגיד שאני צריכה לצעוד בעיר שלי, בחג שלי, מאחורי גדר של שני מטר או לא בכלל.

כן, מה ששמעתן. עשרות מצעדים ברחבי הארץ כולל בערים טעונות פי אלף מכפר סבא שלי המנומנמת שעדיין יש בה תחושה של כפריות ושל ‘כולם מכירים את כולם’, ודווקא פה הדרישה ההזויה הזאת. אבל גם שהמשטרה דרשה הפרדה של גדר בגובה שני מטר, היא הבהירה שחס וחלילה שהיא זו תציב אותה, לא, המשטרה מצפה מארגוני הנוער של הקהילה, המארגנים את המצעד, לשאת בעלות הגדר שתפריד אותם מהעיר שלהם ותכלא אותם כמו חיות בכלוב. בתגובת המשטרה היא אומרת בלי בושה: “השתת עלות המצעד… על מארגניו, שכן לא מצפים ממשלם המיסים לממן כל עלות של הפקת מצעדים הגם שמטרותיהם ראויות”.

רגע מה? בואו נבין יחד, ארגוני הקהילה צריכים לשלם את עלויות המצעד, עד כאן לגיטימי, אבל האם המשטרה שתפקידה להגן על אזרחים החליטה על דעת עצמה להפריט את שמירת הסדר במרחב הציבורי? אני, אזרחית משלמת מיסים, חיה לי בשלווה בכפר סבא עם שני חתולים ועציץ, לא יכולה לצפות מהמשטרה שתגן עלי מכספי המיסים שאני משלמת כשאני חוגגת חג של הקהילה שלי בעיר שלי, שאני גרה בה בשלום ובשלווה קרוב לעשרים שנה? אני לא יכולה לחגוג חג כי למשטרה לטענתה יש יסוד סביר להניח שינסו לרצוח אותי, אבל היא חלילה לא תבצע מעצרים או תגייס משאבים לאפשר לי פעילות שהיא מסורת של הקהילה שלי אלא תתנער מהאחריות שלה? אם מפכ”ל המשטרה אומר שהוא לא מסוגל להגן עלי ברחוב הראשי של כפר סבא ואני צריכה להיות מופרדת על ידי גדר בגובה המטורף הזה- שילך הביתה.

על גופתי המתה, בדיוק כך, משטרת ישראל תפריד אותי מתושבי העיר שלי, מהרחובות שלי, מהמדרכות שעל תיקונן אני משלמת. אני אצעד בכל מקום בעיר הזאת ואף אחד לא יגביל אותי לכלוב

אני לא צריכה שהמשטרה תגיד לי שיש אלימות כלפי הקהילה ובני בריתה. אני גם לא צריכה שיספרו לי כמה אבטחה היא חיונית אבל לא סביר שאזרחים יממנו את דרישות המשטרה כאילו אנחנו סוכנות במיקור חוץ וגדר של שני מטר תסלחו לי, זו הגזמה שלא הייתה כמותה. הבוז שלי לתשובת המשטרה והמיאוס שלי מהדה לגיטימציה שמוסד כזה מרשה לעצמו, על תגובתו המזלזלת והמבזה מתערבבים אצלי עם אי אמון.

שיירשם- אני לא מאמינה לעיריית כפר סבא שיש איומים קונקרטיים על משתתפי המצעד. אם יש, לכו לעצור אותם ולא אותי. אני לא מצורעת, לא מקולקלת ולא איזה פרובוקציה משתוללת שלא ניתן לסבול במרחב הציבורי. על גופתי המתה יכריחו אותי כאן לצעוד במקום נסתר מעין ומאחורי חומה בצורה תוך מתן לגיטימציה לתוקפים, לאלימים ולחשוכים. אני לא אתבייש ואני לא אכנע. כן, על גופתי המתה, בדיוק כך, משטרת ישראל תפריד אותי מתושבי העיר שלי, מהרחובות שלי, מהמדרכות שעל תיקונן אני משלמת. אני אצעד בכל מקום בעיר הזאת ואף אחד לא יגביל אותי לכלוב.

תמימה הייתי שחשבתי שבעיר הכל כך סובלנית שלי, העיר האהובה שלי מי שיתנגד למצעד זה כמה עשבים שוטים שנשארו במאה התשע עשרה ואף אחד ממילא לא יתייחס לקשקושים ההזויים שלהם. מהם בכלל לא פחדתי, אבל החל מאתמול הבנתי שמי שבאמת נגדי ונגד אלפי כפר סבאים אחרים זה לא איזה מטורף עם סכין, זה מי שלא מתכוון לעשות את תפקידו ולעצור אותו.

פורסם לראשונה באתר Onlife