pexels | cc0
המאבק על הפונדקאות בישראל נתפס כמאבק של הגברים ההומואים בלבד, אך האפליה שהייתה קיימת בחוק השפיעה גם על נשים טרנסג’נדריות שלא הורשו להשתמש בשירותי הפונדקאות הקיימים בישראל. במקביל למאבק על שינוי חוק הפונדקאות כך שיאפשר גם לזוגות גברים וגברים יחידניים לעשות שימוש בשירותי פונדקאות, מתקיימים מאבקים משפטים על זכותם של חברי וחברות הקהילה הטרנסית להפוך להורים.
דוגמא לכך הוא סיפורה של ג’, אשה טרנסג’נדרית שביקשה להשתמש בשירותי פונדקאות לצורך הקמת משפחה, נדחתה לאחר שהובהר לה כי בקשתה אינה עומדת בקנה אחד עם החוק.
“בשנת 2004 התחלתי לקבל טיפול הורמונלי”, סיפרה ג’ ל-WDG, ” באותה תקופה חייתי ועבדתי כגבר, וידעתי בוודאות שהטיפול ההורמונלי יפגע בפוריות כך שלא יתאפשר לי להביא ילדים בעתיד. מסביבי טרנסיות לא היו אופטימיות בכל הנוגע להבאת ילדים לעולם וכל מה ששמעתי זה “מי צריך ילדים”, “מי מסוגל לחשוב על הקמת משפחה עכשיו”, “שקודם נוכל להמשיך לחיות ואז נחשוב על משפחה ילדים”.
משפחה וילדים בשבילי הם חלק מזהותי וממי שאני וכמו שלא יכולתי לבטל את האישה שבי כך גם לא את החלום להורות. אמנם גם אני כמו טרנסיות רבות לא חשבתי באותו הרגע להביא ילדים, אך ידעתי כי בעתיד יתכן וארצה ילדים. התחלתי לבדוק ולקרוא בנושא הקפאת זרע. איתרתי בית חולים, הפסקתי את נטילת ההורמונים והלכתי הקפאתי זרע. באותה תקופה הליך הקפאת זרע לא היה נפוץ בקרב טרנסג’דריות, הייתי בין הטרנסיות הבודדות בארץ שפונות להקפאת זרע. הייתי נחושה לעשות זאת והקפאתי מספר פעמים”.
כשהחליטה ג’ שהגיע הזמן להפוך לאם, היא פנתה למשרד הבריאות בבקשה לעבור הליך פונדקאות. בפנייתה אל משרד הבריאות היא ציינה כי החוק בישראל מאפשר לנשים רווקות להסתייע בהליך פונדקאות, ושהיא עונה על דרישות החוק כיוון שהוכרה על ידי מדינת ישראל כאשה לכל דבר, והיא יכולה לקיים את הדרישה לקשר גנטי עם הילוד באמצעות השימוש בתאי הזרע שהוקפאו. למרות זאת, דחה משרד הבריאות את בקשת האשה בטענה כי על פי דרישת החוק עליה להיות בעלת ביצית משלה.
“כשפניתי למשרד הבריאות על מנת ש”ירשו” לי לעבור שינוי מין, משרד הבריאות “הרשה” לי להיות אישה. שנתיים אחרי זה כשפניתי לאותו משרד לאשר לי הליך פונדקאות לא אישרו. לא הבנתי מה קרה, הייתי בהלם ושאלתי איך אותו משרד מאשר לי להיות אישה אך לא מאפשר לי להיות אמא. התחושה הזאת שאחרים מנהלים לך את החיים מחליטים עבורך איך וכיצד תחיה פוגעת ומשפילה מאוד”.
לאחר קבלת סרובו של משרד הבריאות עתרה ג׳ לבג”צ באמצעות עו״ד מיכל עדן, המתמחה בזכויות להט”ב, בטענה שמדובר באפלייה על רקע מין וזהות מגדר ובפגיעה בזכותה לחיי משפחה.
“בישראל חובה לקיים קשר גנטי בין הורה (או אחד ההורים) לתינוק במסגרת הליך פונדקאות”, מסבירה עורכת הדין מיכל עדן, “סעיף 2(2) לחוק הפונדקאות הנקרא חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ”ו-1996 קבע כי: ‘ולעניין אם מיועדת יחידה – הביצית שבה נעשה שימוש במסגרת ביצוע ההסכם היא שלה’. נוסח זה מנע מאשה טרנסג’נדרית שיש לה זרע לעבור הליך פונדקאות בישראל היות שהוא התבסס על ההנחה כי לאשה יש רק ביציות ולא זרע. ואכן כאשר פנתה ג’ אשר רשומה כנקבה, אל משרד הבריאות והוכיחה שיש ברשותה מנות זרע היא נדחתה בטענה שאינה עומדת בדרישות החוק”.
לאחר עתירתה של ג’ לבג”צ שינה משרד הבריאות את הדרישה כי אשה יחידנית תעשה שימוש בביצית וקבע כי הורה יחיד צריך לקיים “קשר גנטי” לילוד ובכך בעצם איפשר שימוש בזרע או בביצית.
“טרנסג’נדרים שרוצים להיות הורים באמצעות פונדקאות צריכים לדאוג לשמור מבעוד מועד חומרי רביה (זרע או ביצית) והם יוכלו לעשות בהם שימוש לשם שמירה על קשר גנטי עם הילוד במהלך הליך ההפריה”, מסבירה עו”ד עדן ומוסיפה: “ואם מותר לי לחלום אז אני מקווה שבעתיד נוכל לשנות את החוק כך שלא יידרש קשר גנטי בין הורה לילד כתנאי להליך פונדקאות שהוא בין כה הליך סבוך, ארוך ויקר”.
ג’ עצמה שמחה על השינוי, אך יחד עם זאת מודעת לעובדה שהדרך משינוי החוק לשינוי המציאות אינה תמיד קלה.
“מצד אחד אני שמחה על השינוי שהבאתי לחוק ולמחוקק, טרנסיות באופן תיאורטי “יורשו” היום להיות הורים. למה תיאורטי? זה שחוק השתנה, וזה שהחברה כבר מודעת לקיומנו לא מספיק, שכן בכל מדינה מתוקנת הכרזה על זכות מלווה גם במתן כלים והקצאת משאבים שיסייעו לאזרחים במימוש אותה זכות. כשאוכלוסיה מוחלשת ומודרת מאוד ישנה חובה מוסרית וחוקית לסייע לה במיצוי וקבלת זכויותיה, בתהליך הפונדקאות שהוכרז במדינה כאפשרי היום הייתי מצפה גם שמעבר לזה שהמדינה הכריזה על הזכות היא גם תקצה משאבים ותקל על טרנסיות לממש את הורותן ולא להסתפק בהכרזה על שינוי בחוק. כיום אחרי שהחוק השתנה ואני “מורשית” להיות הורה, עדיין ישנם קשיים רבים כמו עלות כספית גבוהה וחוסר בפונדקאיות בארץ. דברים אלה ועוד הופכים את ההליך למסורבל ובלתי אפשרי בקרב קהילה מודרת ומוחלשת”.
