צילום: כריס סטפנס. באדיבות סרטי מגנוליה
אודו קייר הוא שחקן סרטי קאלט, שפועלו ההוליוודי נע בין סרטי אינדי קטנים לסרטי אימה עתירי תקציב, עם התמחות מיוחדת בתפקידי ערפדים. הוא שיחק לרוב בתפקידי משנה, ב-220 סרטים של יוצרים מוערכים כמו גאס ואן סנט, ורנר הרצוג, פול מוריסי וכמובן – לארס פון טרייר, ששום סרט שלו אינו שלם בלי הופעה של קייר.
ב”שירת הברבור” קייר מקבל סופסוף את המקום הראוי לו במרכז הבמה, והוא נמצא בכל סצנה בקומדיה המרגשת עד מאד הזו.
קייר מגלם כאן דמות המבוססת על אדם אמיתי בשם פט פיטסנברגר, שהיה אגדה מקומית בסנדוסקי, אוהיו – עיר הולדתו של יוצר הסרט, טוד סטפנס – שאחראי לעוד סרטי גייז מצליחים Edge of Seventeen, Another Gay Movie)). סטפנס התיידד עם פיטסנברגר בשנות ה-80, וההחלטה לעשות עליו סרט גמלה במוחו של סטפנס לאחר מותו של פיטסנברגר ב-2012.
הסרט נפתח בבית אבות בו מתגורר פט פיטסנברגר (קייר), מעצב שיער ומאפר בדימוס שהיה אהוב על הנשים האמידות בעיר, ואב מייסד של הסצנה הגאה בה.
כשריטה פרקר סלואן, אחת הלקוחות הוותיקות שלו, הולכת לעולמה, משאלתה האחרונה היא שפט יאפר אותה ויעצב את התסרוקת האחרונה שלה לפני שהיא תוצג בארון הקבורה.
פט מתנגד בתחילה, אבל הוא לא יכול להגיד לא ל-25,000 הדולרים שהוא אמור לקבל עבור המשימה. הוא יוצא מבית האבות למסע רגלי ברחבי העיר, כדי לאסוף ציוד יופי ולטפל בעניינים בלתי גמורים, כולל ביקור בקבר של בן זוגו המנוח דיוויד. בדרך הוא מנהל גם שיחות עם חבריו המתים – כולל עם ריטה עצמה, בגילומה של לינדה אוונס – הלא היא קריסטל מ”שושלת”.
צילום: כריס סטפנס. באדיבות סרטי מגנוליה
עולם שונה לגמרי
כמה מהסצנות הטובות ביותר בסרט מתרחשות כשהוא פוגש בנמסיס שלו – עובדת שלו לשעבר שפתחה חנות יופי משלה ורכבה על ההצלחה שלו, בגילומה של ג’ניפר קולידג’ הנהדרת (“הלוטוס הלבן”, “לא רק בלונדינית”). היא לא ממש אויבת של פט, להיפך – היא מישהי שזוכרת אותו לטובה, מה שבשלב זה של חייו מספק לו אינטימיות לה הוא כל כך זקוק.
העולם שפט מגלה מחוץ לבית האבות שונה לגמרי ממה שהוא הכיר. בר ההומואים הוותיק שבו הוא נהג לרקוד עומד להפוך למבשלת בירה אופנתית, ונראה שההאטה הכלכלית פגעה בחלק ניכר מהתעשיות המקומיות.
בכל מקום שפט מגיע אליו הוא נתקל בלקוחות לשעבר שהושפעו ממנו באופן אישי, ומגלה שהחברה הפכה להיות הרבה יותר מסבירת פנים ללה”טבים צעירים.
רק עכשיו, בסוף ימיו, פט רואה את העולם הטוב יותר שהוא עזר ליצור. אבל הוא מבוגר, ולא נשאר לו עוד הרבה זמן ליהנות מהמציאות החדשה הזו. שירת הברבור שלו היא גם הדרך של הדור הצעיר להודות לו על מה שהוא עשה למען הקהילה הגאה.
המופע האחרון והנפלא של פט כפרפורמר בבר הגייז המקומי רגע לפני שהוא נסגר, הוא אייקוני ממש. והתמונה שלו עם כיסוי ראש מנברשת, רוקד לצלילי השיר Dancing On My Own”” של רובין, עוד תישאר אצלכם בראש הרבה זמן.
צילום: כריס סטפנס. באדיבות סרטי מגנוליה
מה זה משנה אם אני הומו?
שירת הברבור הוא סרט נפלא. הוא משרטט דמות רב ממדית של הומו מריר וציני מבחוץ אך רגיש ומקסים מבפנים, כזה שכולנו מכירים ויכולים להזדהות איתו. איש צבעוני ודעתן, שיש לו הזדמנות אחרונה להתעמת עם עברו, ולהשאיר חותם כלשהו רגע לפני שהוא מחזיר ציוד.
וזו גם ההזדמנות לחזות בפלא הזה הקרוי אודו קייר, שחקן מחונן בן 77 שרוב חייו גילם סטרייטים, אך בחיים האמיתיים הוא הומו שאף פעם לא הסתיר את מיניותו. “אף אחד מעולם לא שאל על המיניות שלי”, סיפר פעם בראיון. “אולי זה היה ברור, אבל זה לא שינה שום דבר כי כל מה שהיה חשוב זה התפקיד שגילמתי. כל עוד עשיתי עבודה טובה בתפקיד, לאף אחד לא היה אכפת מהי נטייתי המינית”.
באופן סימבולי, קייר עבר ב-1991 לגור בפאלם ספרינגס, העיר שבה הומואים רבים בוחרים לצאת לפנסיה. אחרי שראיתי אותו עושה כאן תפקיד כל כך נפלא, אני ממש מקווה שהסרט הזה הוא לא שירת הברבור שלו.
“שירת הברבור” יוקרן 4 פעמים בלבד בספטמבר בסינמטק תל אביב, אז מהרו לרכוש כרטיסים כאן.
