רוב האנשים שמכירים את יריב אגוזי מהפייסבוק כבר גיבשו עליו דעה – בוטה, מוחצן, וולגרי, או פרובוקטור שנהנה לעצבן.
אבל כששואלים אנשים שמכירים אותו מקרוב, הם מדברים על אדם שמקים קהילות, מחבר בין אנשים ומייצר מרחבים שמרגישים כמו בית. אדם שמעורר אנטגוניזם אבל גם מצליח להשפיע על חייהם של לא מעט אנשים.
יריב עצמו לא נרתע מהביקורת, הוא לרוב אדיש אליה ולפעמים אפילו נהנה ממנה. כך לפחות הוא טוען.
"מצחיק אותי שרוב האנשים בטוחים שהם יודעים מי אני על סמך זה שהם קראו פוסט שלי בפייסבוק, ראו שלושה פרקים אצלי בפודקאסט, או התארחו אצלי בכמה ארוחות במיזם. לא שזה מעניין אותי, אבל אנשים נורא ממהרים לבנות דמות מזה שהם קראו אותי בפייסבוק והכתיבה שלי לא באה להם טוב. ואני אומר, חברים, בן אדם הוא דמות הרבה יותר עגולה, עם יותר צדדים ורבדים".
מה חושבים עליך וזה לא נכון?
"חושבים עליי שאני טרנספוב. אין דבר יותר רחוק מזה. חושבים עליי שאני מתנשא, דורסני, מרושע".
אתה יכול להיות קצת דורסני ומרושע
"אני לא חושב. בשביל להיות מרושע אתה צריך שיהיה בך גרעין של רוע. אנשים מפרשים את זה ככה כי רוב האנשים מבלבלים בין ישירות, בוטות והומור עוקצני שמרגיש להם דורסני ומרושע. אני לא בן אדם רע, אני בן אדם ישיר מאד ונשבר לי מזה שיש בקהילה הגאה יותר מדי אנשים שמטיפים לקבלת האחר כשבפועל הם לא מוכנים לקבל את כל הדעות. אני לא חייב לקבל את משטרת המחשבות הוורודה שכופה עליי את הנרטיבים שלה ומותר לי להעביר ביקורת ולא להסכים עם הכל. אני יכול להיות חבר של טרנסיות, להעסיק טרנסית ולראיין טרנסיות לפודקאסט שלי, ועדיין לתמוך בדעה שאין מקום לטרנסיות בתחרות יופי לנשים או בספורט נשי אולימפי, וזה לא הופך אותי לטרנספוב. וכשכתבתי על זה בזמנו בקבוצות בפייסבוק זרקו אותי מחלק מהקבוצות ועד היום אני מקבל תגובות שאני טרנספוב בגלל אותה אמירה שאני עדיין אוחז בה. זה מגוחך בעיניי שאנשים חיים בתבניות של או הכל או כלום, או שאתה מחבק את הטרנסיות עם אפס ביקורת, או שאתה טרנספוב".
למה טרנסית לא יכולה להשתתף בתחרות יופי של נשים?
"כי אני חושב שתחרויות יופי לנשים צריכות להיות לנשים ביולוגיות. זה לא אומר שאישה טרנסית היא לא אישה, אבל אני חושב שזה ללכת רחוק מדי. ובספורט נשי יש עם זה עוד יותר בעיות. אם לא היה הבדל בין פיזיולוגיה גברית ונשית לא היו מפרידים בין ספורט נשי וספורט גברי, היה פשוט ספורט.
בעולם מושלם היו שירותים לגברים, שירותים לנשים ושירותים לטרנסיות. בעולם מושלם היו תחרויות ספורט לנשים, תחרויות ספורט לגברים ותחרות ספורט לטרנסיות. בעולם מושלם היה תחרות מיס תבל, תחרות מר תבל ותחרות טרנס תבל. אבל אין את זה, מה לעשות?
לינור אברג'יל ניסחה את זה בצורה הכי מדויקת כשאמרה 'אנחנו לא נשים, אנחנו נשים טרנסיות. יש גברים, יש נשים ויש נשים טרנסיות'. ובשנייה שהיא פתחה לי את הלשונית הנוספת הזאת הבנתי את ההבדל. זה עזר לי להבין את הדעות שלי".
אבל אלו הטיעונים בהם משתמשים טרנספובים כדי להדיר את הקהילה הטרנסית
"יכול להיות שאני שמרן יותר, אבל אנחנו סוטים מהעיקר, העיקר זה לא הדעה שלי, העיקר זה שאין מקום לדעות שלי היום בקהילה הגאה. וכמוני יש עוד הרבה אנשים שאוחזים בהרבה דעות מורכבות עם הרבה ביקורת על הקהילה הגאה, על מגפת הסמים בקהילה, על המיניות המופקרת, על הגילנות, ואין להם מקום להגיד את הדברים, ואם הם אומרים הם חוטפים על הראש. זאת אחת הסיבות שאני פותח קבוצות חדשות בפייסבוק, וזאת הסיבה שפתחתי את הפודקאסט שלי, שיהיה מקום לי ולדומים לי לבוא ולהגיד את הדברים בלי משטרת מחשבות, בלי צנזורה ובלי פחד".
ומה אם הדעה שלך נשמעת בפודקאסט ועלולה לעשות נזק לאחרים?
"זה עדיין לא שם. אני לא חושב שהדעות שלי בכלל מתקרבות לגבול הזה. כל הניסיון הזה לעשות סימטריה בין דעות שיכולות אולי לפגוע ברגשותיו של מישהו גורם לזה שהיום כולם אובר רגישים ונעלבים. אנחנו מגדלים פה דורות של צעירים שכל בדל של ביקורת שלא מתיישב עם הדעה הרווחת, על הקהילה הגאה בכלל ועל טרנסים בפרט, פוגע בהם. אז תיפגעו חמודות. לא קרה שום דבר. האחריות שלי היא להשמיע דווקא דעות מנוגדות והפוכות לשלי, כדי ליצור את העניין, כדי ליצור את השיח, כדי לדבר על זה לא ממקום של לוחמנות אלא כדי לפתוח את הנושא ולהציף אותו".
הלירד המארח – מי אתה שתקבע מי איכותי?
לפני ארבע שנים הקים אגוזי את מיזם הארוחות "הלירד המארח", שבמסגרתו חברי הקהילה מתארחים ומארחים לארוחות סוף שבוע משותפות.
"המיזם התחיל לפני ארבע שנים, כשסיפרו לי על פוסט בפייסבוק של בחור דתי שכתב שבגלל שהמשפחה שלו זרקה אותו מהבית אחרי שיצא מארון, אין לו עם מי לעשות ארוחות שישי. ואז שני חבר'ה העלו את הרעיון של ארוחות משותפות. המיזם התחיל תחת שם אחר וניהלתי אותו כמעט לבד שנה וחצי, כשראיתי שאני מנהל אותו לבד, החלטתי לעזוב את המיזם הישן ולפתוח מותג משלי ששמו 'הלירד המארח'.
שם שעורר ביקורת שהמיזם מתנשא או ממוקד ביופי בלבד.
"כן, כי אנשים אוהבים למצוא ממה להעלב ועל מה להעיר, והם טענו שבגלל שקראתי למיזם הלירד המארח אז אני חושב שאני לירד, או שהמיזם מיועד רק ללירדים וזה חד משמעית לא נכון. אנחנו לא בוחרים את האנשים לפי היופי. אבל אני לא מתרגש, תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו את מה שאני עושה וזה בסדר".
אתה מגדיר את המיזם כמיועד לאנשים איכותיים, זה לא סוג של סינון המתבסס על מראה חיצוני?
"המיזם כולל היום קבוצת פייסבוק עם קרוב ל-1300 איש, מתוכם קרוב ל-600 אנשים שכבר התארחו בארוחות של המיזם בארבע השנים שהוא קיים. אנשים בגילאים 25 ועד 70, מגובה 1.60 מטר ועד שני מטר, אנשים מלאים ושמנים, אנשים שיכולים להיות דוגמנים ואנשים שלא בורכו ביופי חיצוני או בגוף מושלם. אני בוחר אותם בצורה מאוד קפדנית, אבל מה שמנחה אותי זה לא איך הבן אדם נראה. הדבר היחיד שאני משתדל לבחור על פיו זה האיכות של הבן אדם. כל פעם שכתבתי בפייסבוק שאני מחפש גייז איכותיים קם קול צעקה 'מי אתה שתחליט מה זה הומו איכותי'. ברור שלא כל בני האדם חכמים, יפים או מוצלחים באותה מידה, אני משתדל על פי אמות המידה האישיות שלי לבחור לפי מה שאני חושב שהוא איכותי עבור המיזם הפרטי שלי. לאורך שנות הפעילות של המיזם בניתי קהילה שאני מאוד גאה בה, ואם יש משהו שלמדתי זה שהקהילה הזו מצליחה בגלל שהיא קהילה סגורה ומסננת, כי אנשים אוהבים להתמנגל עם דומים להם, והאנשים שבאים למיזם שלי הם אנשים שמאד דומים בהרבה מאוד דברים, אבל גם מאוד מגוונים".
אז על מה מתבססת הבחירה שלך?
"כשבן אדם פונה אליי אני תמיד מבקש לראות את פרופיל הפייסבוק שלו ודרכו אני מגיע לשאר הרשתות החברתיות, אני קורא פוסטים שלו ותגובות שלו לפוסטים של אחרים, בודק אם יש מאחוריו עשייה מעניינת אישית, חברתית, ציבורית או מקצועית. ואם אני רואה שיש, אז אני מניח שהוא איש שיחה שאפשר להעביר איתו ערב מעניין. זה עדיין סוג של הימור מצידי אבל זו מסננת מאוד טובה. ושוב, האיכות היא איכות לשיטתי האישית. אני לא עובד בבית הגאה ברמת גן ולא במרכז הגאה בגן מאיר, זה מיזם פרטי חברתי שאני מאמין שלא יכול לקבל את כולם, והאחריות שלי בתור בעל המיזם היא שיגיעו אנשי שיחה שיעניינו את המשתתפים, ושלא פתאום יבוא מישהו משעמם או חלילה כזה שיציק ויטריד אחרים".
היו אנשים שהזמנת ואז התחרטת שהזמנת אותם?
"במשך ארבע שנים היו מקרים בודדים שבהם בן אדם שגויס למיזם התגלה כבעייתי והרבה אנשים התלוננו עליו והעדפתי פשוט להוציא אותו מהמיזם. אני מאוד נזהר מלעשות את זה כי אני יודע כמה זה אקט אלים ומשפיל, ובכלל להדיר בן אדם בעיקר שהוא כבר בתוך המיזם זה משהו ששמור למקרים מאוד קיצוניים".
ולפי מה אתה בוחר את הרכב האנשים שיגיעו לכל ארוחה?
"אני קודם כל מתחשב במארח, אם יש לי מארח בן 60 אני לא אזמין לארוחה אצלו רק בני 20 ו-30. אז אני משתדל לגוון מבחינת גילאים, תחומי עיסוק ולאזן בין זוגות לרווקים. אני גם משתדל לגוון בין ותיקים לחדשים ושבכל ארוחה יהיו לפחות ארבעה חמישה אנשים שזו הפעם הראשונה שהם מגיעים אלינו (מה שאני מכנה בתולי מיזם). אני לא אומר שזה קל והדבר שאנשים הכי שוכחים זה שיש כמעט 600 אנשים שרוצים להתארח על פחות מ-25 מארחים קבועים".
איך זה שבמיזם כ"כ מצליח אנשים לא מתנדבים לארח?
"הקהילה הגאה היא קהילה עצלה ומפונקת שלא מוכנה להתאמץ ורוב ההומואים יעדיפו להיות מוזמנים למפגש שמישהו אחר יזם וארגן. הם יקנו יין צ'יליאני ב-40 ₪ או פס עוגת גבינה ב-70 ₪ יבואו, יתמנגלו, יכירו, ימצאו זיון או חבר וילכו הביתה וישאירו את המארח לנקות ולסדר. זה הרבה יותר קשה מבחינתם לפתוח את הבית לארח, למרות שאני עושה את הכל עבורם, רק תנו לי את הבית שלכם שיהיה יפה ומסודר, זה כל מה שאני מבקש וגם זה גדול עליהם.
כל פעם שמישהו מתבכיין לי על זה שלא מזמינים אותו מספיק או שהארוחות מתמלאות והוא נשאר בחוץ, אני נותן את אותה תשובה – תתחילו לארח בעצמכם. אם למישהו אין בית מספיק גדול, תמצא חבר או ידיד שיש לו בית גדול ותארחו ביחד, או שתארח ארוחה של שישה או שמונה אנשים וגם זה בסדר. גם לא חייבים לדעת לבשל, אז תפסיקו לחפש תירוצים ותתחילו לארח".
ספר לי על מקרה יוצא דופן שהיה לך במיזם.
"היה בחור שהודה בפניי שהמיזם הזה הציל אותו מהתאבדות. הוא הגיע לתל אביב מהדרום ולא מצא את המקום שלו בקהילה, לא הצליח למצוא חברים מהקהילה, לא התחבר לסצנה של חיי הלילה, סבל מדיכאון, הבדידות הייתה מאוד קשה והוא הרגיש שהמיזם הציל אותו. הוא אמר לי 'אם לא היית מזמין אותי לארוחות כמעט בטוח שלא הייתי פה היום'.
מרגש אותי גם אמהות לגברים מעל גיל 40 שאין להם חברים מהקהילה והן מתחננות שאני אזמין את הילדים שלהם למיזם ומבקשות שזה יהיה בדיסקרטיות שהבן לא ידע שהאמא פנתה. ויש גם את הדבר הכי משמח זה שאני מצליח לחבר בין אנשי המיזם ולייצר חברויות וזוגות, עד היום יצאו מהמיזם 14 זוגות שרובם היום חיים ביחד וחלקם הביאו ילדים לעולם".
בגיל 16 התחלתי לעבוד כנער ליווי
עוד לפני שהוא הלירד המארח, מומחה לאמנות ולחפצים עתיקים ועובד באחד מבתי המכירות הפומביות הגדולים בישראל, אגוזי בן ה-56 הוא אב גאה לשני בנים, בני 13 ו-18.
איזה מין אבא אתה?
"משתדל להיות אבא טוב, מודע ומעורב, והכי משתדל לא לחזור על טעויות שההורים שלי עשו איתי בשעתו, למרות שאני יודע שאני בטח אמציא טעויות חדשות משל עצמי. לפני שלושה חודשים הבן הבכור שלי החליט לנתק איתי קשר בלי שום סיבה נראית לעין. הוא גם לא היה מוכן להסביר למה, ולמרות שזה גמר אותי נפשית החלטתי שאני לא מתכוון לשכנע אף אחד לאהוב אותי. ואם הבן שלי רוצה להתנהל בעולם כאילו הוא יתום למרות שיש לו אבא חי ונוכח שאוהב אותו אז זה שלו".
ואתה לא מנסה לחדש את הקשר?
"בחודש הראשון ניסיתי ואחרי זה הרמתי ידיים וכרגע אני מחכה שהוא יחדש את הקשר, ומקווה שלא יחלפו יותר מידי שנים שאחריהן להחיות את הקשר כבר יהיה בלתי אפשרי".
אמרת 'אני משתדל להיות אבא טוב'. מה זה אבא טוב?
"זה לא מספיק שאתה מספק להם את כל מה שהם צריכים חומרית. אתה חייב למצוא את הזמן להיות איתם, לייצר עבורם חוויות וזכרונות. אני משתדל מאוד להיות אבא מאוד נוכח, זה אומר אספות הורים, טיולים שנתיים ובכלל לעשות איתם דברים גם כשלא נוח לי וגם כשאני עייף או עסוק בעבודה, זה עניין של תעדוף. מבחינתי זו השתדלות שלא נגמרת".
איך הייתה הילדות שלך?
"דיגמנתי ילדות באנלית ובורגנית. גדלתי בראשון לציון במשפחה מבוססת, הורים אקדמאיים, בורגנים ושבעים. הייתי תלמיד טוב, למדתי פסנתר, חוגים, תנועות נוער".
היו לך גם חלקים אפלים בילדות
"היו. רק בשנים האחרונות אני מדבר על זה שבגיל 16 התחלתי לעבוד כנער ליווי. הייתי נער מאד יפה, גבוה מפותח ומושך, והיו לי חברים בוגרים שעשו את זה והכניסו אותי לזה. הדליק אותי הכוח שזה נתן לי על גברים כי זה נתן לי המון שליטה על סיטואציות עם גברים. מה גם שהייתי מאוד מחוזר אז והבנתי שאם אתה מחוזר וגם מוכנים לשלם לך על זה אז למה לא בעצם".
אתה מדבר על זה כאילו זו חוויה חיובית
"אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי ומכל דבר רק למדתי. נכון שנתקלתי בסיטואציות חריגות, מוזרות, קשות ומורכבות כמו כל אחד שעובד בתעשיית המין, אבל לימים זה ביגר אותי, החכים אותי. למדתי המון על בני אדם וזה הכין אותי לחיים בהרבה מאוד מובנים. זה לא רק המין, זה הכל מסביב, יש הרבה דברים משיקים בין תעשיית המין להרבה מקומות אחרים בחיים שאנשים לא מוכנים להודות, מלנהל משא ומתן ועד איך להתנהל במצבי לחץ. אם אתה ילד מספיק בוגר ומספיק חד וחכם, אתה לוקח מזה את הדברים הטובים. זה שגם היו סיטואציות לא נעימות, נכון, בסדר. אז אתה לומד בגיל צעיר שהחיים זה לא רק תותים".
אתה מזכיר את התקופה הזו המון בפודקאסט שלך
"אני לא אומר את זה כשזה אאוט אוף קונטקסט, כשישבתי למשל עם לינור אברג'יל והיא אמרה שהיא נאלצה ללכת עם גברים בשביל מזון או מקום לינה, הרגשתי צורך לחשוף מולה שגם אני עבדתי בתעשיית המין, וכשישבתי מול אפרת טילמה שסיפרה שהייתה לה חברה ששמה קץ לחייה שהייתה בתעשיית המין אז אמרתי לה לפני הראיון 'כן גם אני' והיא הייתה בהלם.
אני חושב שהיום אני במקום בחיים שאני כל כך שלם עם עצמי ועם איפה שאני נמצא, שגם את העבר המורכב והלא סטנדרטי שלי אני מחבק, וכשזה מתאים אין לי בעיה לדבר על זה. זה לא עניין של גאה או לא גאה. זה עניין שאני לא מתבייש. רציתי לעשות את זה, עשיתי את זה, התאים לי לעשות את זה בזמנו, עשיתי בזה ים של כסף. מאוד הצלחתי. נגמר".
אתה גם מרבה לדבר על המראה שלך, הכיבושים המיניים שלך ועל הפרטנרים השונים שעברו דרך המיטה שלך. תמיד התעסקת במראה שלך או שזה גם נסיון ליצור פרובוקציה?
"אף פעם לא התעסקתי במראה שלי. אני חושב שאני נראה סבבה פלוס ואני בחיים לא מנסה להרים לעצמי מבחינת מראה. אני מסוגל להבין למה אנשים חושבים שזו פרובוקציה אבל זה לא בא משם. אני אומר את הדברים כי נוח לי להגיד אותם, כי זה מנקה את הנפש. אנשים חושבים שכשאני כותב אני מנסה להעביר ביקורת או להתנגח, אבל אני כותב בשביל עצמי. כשאני מדבר על זה שהייתי נער ליווי או על פרובוקציות מיניות אחרות או על זה שהייתי צעיר ויפה, זה מתוך זה שאני לא מתבייש בשום דבר, אין לי במה. ודבר שני שזה חלק מהפאזל שהוא יריב אגוזי, כי אולי אלו צדדים שפחות מכירים בי ואולי אני מנסה לאזן דברים אחרים שנחשבים מתיקות יתר. אני לא יודע. אני לא עושה את זה במודע. זה משהו שיוצא. אני לא חושב שאני צריך פרובוקציות בשביל להיות מעניין ואני בז לאנשים שמחפשים פרובוקציות כדי להיות מעניינים".
עושים לי משטרת מחשבות וצנזורה על דברים
בשנה האחרונה מפעיל יריב את הפודקאסט "שחיטה גאה" בו הוא ואורחיו שוחטים 'פרות קדושות ועליזות'.
"עם הרעיון של הפודקאסט התבשלתי במשך שנתיים. הרגשתי שבהמון מקומות שאני מנסה לומר את דבריי מצרים את צעדיי, חוסמים אותי בפייסבוק, זורקים אותי מקבוצות, עושים לי משטרת מחשבות וצנזורה על דברים. הרגשתי שיש לי הרבה מאוד מה לומר ואין לי פלטפורמה שמקבלת אותי, אז פתחתי פלטפורמה משלי שבה אני יכול לשוחח עם עוד אנשים מעניינים שגם להם לא תמיד יש איפה לדבר בלי צנזורה, בלי משטרת מחשבות, בלי תקינות פוליטית ובלי עצמות בלשון".
גם בפודקאסט המשכת לקבל ביקורות על כך שהשיח הוא מאד בוטה
"הטעות שעשיתי בפרקים הראשונים הייתה שימת דגש על מיניות ועל סקס ועל פרובוקציות מיניות, כי חשבתי שזה מה שייתן את הפלפל לפודקאסט. מהתגובות שקיבלתי וגם כשצפיתי בזה הבנתי שאפשר לעשות דברים יותר מעניינים עם יותר עומק ומאז אני מאוד משתדל למנן את הקטע המיני, שהוא עדיין קיים והוא ימשיך להיות קיים, ולתת במה הרבה יותר גדולה לדברים עם יותר עומק ויותר משקל".
אז זה היה ניסיון נוסף שלך לייצר פרובוקציה?
"אני חושב שמתוך חוסר ניסיון בלנהל פודקאסט עשיתי משהו שבא לי נורא בטבעיות, משהו שחשבתי שיצא דווקא מצחיק וזה יצא לא לעניין. קיבלתי על זה ריקושטים והבנתי שזו טעות ומיד שיניתי את זה. אני חושב שששת הפרקים הראשונים שהפקתי בבית היו בוסריים מאוד אז נעשו שם המון טעויות, ומאז שעברתי לצלם באולפן עם צוות מקצועי, מפרק לפרק אני לומד מהטעויות ומנסה לתקן אותן".
יש משהו שלמדת ושיפרת עם הזמן?
"יש לי לפחות שני מרואיינים שפחדתי מהם ולא הצלחתי להוציא מהם את המקסימום. הזהירו אותי שהן דיוות והלכתי איתם על ביצים, לא שאלתי אותם את השאלות הנכונות והם ענו לי תשובות מכובסות מדי כאילו היחצן שלהם כתב להם אותם. מפרק לפרק אני לומד להימנע מהמוקשים האלה, להתעכב עליהם, לא לתת למרואיין הנחות ולהוציא את האמת בצורה מאוד נעימה".
באיזה פרק אתה הכי גאה?
"הפרק עם אפרת טילמה. זה הפרק הראשון שישבתי עם צמרמורות ועם עיניים לחות ורק התפללתי שלא יגמר. ברור שהפודקאסט תמיד מרגש אבל הפרק עם אפרת טילמה הוא ליגה אחרת של רגש. הפרק השני שהכי ריגש אותי בעוצמות של הפתיחות שלו זה הפרק עם עודד בהירי שבהמון אותנטיות וגילוי לב, חשף את ההתמכרויות שלו. זה לא דבר מובן שבן אדם מתיישב מולי באולפן ומוכן להחשף בצורה כל כך עמוקה.
את מי היית הכי רוצה לראיין?
"את דנה אינטרנשונל שלצערי לא מתראיינת, ואת המנהל שלה שי כרם שגם לא מתראיין".
ניסיון אקטיבי לאלחש את הבדידות שלי
עד כמה יריב אגוזי הוא דמות וכמה מזה זה יריב האמיתי?
"בסופו של דבר בכל מקום שאני נמצא אני מתנהג בהתאם לצורך של המקום והזמן. כשאני מארח אני עובד בלהיות פייה חברתית חייכנית ומלאת מחמאות, וכשאני בפודקאסט אני צריך להיות יותר דרוך וממוקד ובמקביל גם מכיל ואמפטי, ובמקומות אחרים בעבודה שלי כמנהל בית מכירות וגלריה לאמנות אני צריך להיות מאוד ייצוגי ולפעמים גם יותר ענייני וקשוח".
באיזו סיטואציה אתה יריב עם כל החלקים?
"רק שאני יושב עם חבר נפש לשיחה בארבע עיניים. רק שאני נמצא אחד על אחד עם בן אדם שאני מאוד אוהב ובוטח בו, כל המגננות יורדות, כל הדריכות נעלמת ומה שיוצא זה הכל ביחד".
אז בעצם כשאתה נמצא בשאר המקומות אתה עם שריון?
"חד משמעית. אנשים חושבים שאם הם יודו שהם עם הרבה מאוד מגננות זה מראה על חולשה, אני חושב שבן אדם מאוד חזק זה בזכות המגננות שלו, כי גם אביר אמיץ זקוק לשריון. המגננות שומרות אותי מאוזן, מאפשרות לי להוציא את החוזק שלי. והמקומות שבהם אני רוצה להרגיש חלש וחשוף הם רק עם חברים מאוד מאוד קרובים, אבל אפשר לספור אותם על יד אחת".
אמרת לא פעם בפודקאסט שאתה לא לבד אבל אתה בודד
"ברור, אני בודד מאוד. אני מוקף רוב היום באנשים ואני כמעט רוב היום לא לבד אבל אני מרגיש בדידות חמורה. אבל אני כן מנסה לאלחש אותה, המיזם של הלירד המארח הוא ניסיון אקטיבי לאלחש את הבדידות שלי לכמה שעות בסוף שבוע".
וזה מצליח?
"במיזם הכרתי אומנם אנשים שהפכו להיות חברי נפש ואיתם אני מרגיש חבר ממש, אבל זה עדיין לא מאלחש את הבדידות. בדידות זה סטייט אוף מיינד. בדידות זו הרגשה שאתה מרגיש לבד בעולם, שאתה מרגיש שאין מי שיחלוק איתך את המסע. זו הבדידות שלי. יכול להיות שבן זוג מאוד ידחוק אותה, יכול להיות שהוא יפתור אותה, אני לא יודע"
ומה עם זוגיות באמת?
"אין לי זוגיות. לא הייתה לי זוגיות. אני לא חושב שאי פעם תהיה לי זוגיות, לא כי אני לא ראוי, אני כנראה פשוט לא על הכוונת של הקארמה ואלוהי היקום. תמיד אומרים לי: אין לך בן זוג בגלל שהדמות שלך היא מאוד עוקצנית, סרקסטית וחזקה, ואני אומר חשבתם פעם שאולי אני מצפה שדווקא גבר חזק עם אגו וביטחון עצמי ירצה אותי? למה זה צריך להיות לגנותי? אגב, חשוב לי להגיד שאני לא מחפש בן זוג כפתרון ותרופה לבדידות. זה הדבר הכי רע שאני יכול לעשות לעצמי. אני מחפש בן זוג כדי להיות בזוגיות, לבנות ולחוות זוגיות בריאה ולחלוק את חיי עם מישהו. אם הוא יפיג את הבדידות מה טוב ואם לא אני אמשיך לגרש אותה במה ובאיך שאני יכול".
