כל הפוסטים בטור אישי
מתחילים לשרטט את ההיסטוריה הטרנסית הישראלית
"כשאנחנו רואים יותר ויותר סיפורים כאלה בפריים-טיים הישראלי, זה עושה עוד צעד בקירוב הקהילה הטרנסית אל קבלה, אל הבנה, אל
כל מה שאני רוצה זה שהחיטוט האין סופי הזה יגמר
"אנשים בוהים בי ברחוב. גייז מתחילים איתי ואז מתחרטים. סטרייטים שולחים הודעות בפייסבוק ואז מתבלבלים, ואנשים חסרי נימוס שואלים שאלות
“אנחנו לא יוצאים מהארון – בגללכם”
כל עוד אתם ממשיכים להכות בנו בטוקבקים, באתרי ההיכרויות או אפילו ישר בפרצוף, באלימות מילולית, בשיפוטיות, אתם לא באמת תדעו
‘להיות אישה’ במטה הליכוד בת”א
"נשאלתי ע"י אחד הנוכחים מה אני חושבת שצריכים להיות דרכי ההתמודדות עם אלו שאינם מקבלים אנשים מהקהילה, והאמת לשאלה הזו
כל כך טוב שאפשר להשתגע
"כנות שלא זכיתי לה הרבה זמן הגיעה אל הקשר ההזוי שלנו, הגורלי כל כך. שינה עד מאוחר, סקס ונשיקות קטנות
אי שם מעבר לכאוס
"סיפרתי לעצמי על חבורת נערים שהדחקת הזהות היא היום יום שלהם ומהשירה שלהם בקע חופש אינסופי ולכמה שעות הם היו
“אני רוצה שתעשי לי כמו שלה”
"אני חייבת להיות מודעת לעצמי, לבדוק ששום דבר לא זז, להתחמק מהשתקפויות בחלונות ראווה, לדמיין שאני משהו אחר, מישהי אחרת,
גוונים של אי נראות
"הם לא מקבלים יחס רגיל, מסתכלים עליהם מלמעלה. אלה זהויות בלתי נראות ומושתקות. אלה זהויות שצריך לחפש כדי להבין, ולהבין
היום זו לא יום ההולדת שלי
וככה פתאום לקראת הצום אני מקבלת מסבתא עוגה קטנה, של ביס עם נר קטן אחד בודד. "תאכל מהר, יש לך
החוטאת האולטימטיבית או אחת משלנו?
"קל לנו לנהל שיחה עם עצמנו כשאנחנו חושבים שיש מי שמאזין בצד השני. ואם אנחנו לא רוצים לשמוע תשובה, לא
אני מי שאני ותהיה לי שנה טובה
גילי בסון נזכרת בחגים בהם נאלצה להסתיר את עצמה ובאלו שכבר יכלה להגיע עם שמלה, ויודעת שתהיה לה שנה טובה
כל עירום וכל אבן נוצצת שמעטרת את הגוף שלנו מחפשת אהבה
"בחדר ההלבשה מתקיימת ההשראה האמיתית לסיפור, כשהמופיעות חשופות החזה והכוס מתלבשות ומדברות על סיגריה, הנה לפני רגע היינו עירומות על
“איך זה שאת לא מכירה את הארנב!?”
"תחושה של דגדוג בבטן זרמה לי בכל הגוף, מלמטה ועד לפטמות. לא לקח הרבה זמן והבנתי עד כמה הארנב שלי
“לא חייב שחור בעיניים ושיער ארוך כדי להיות מקובל”
“…כאילו לא עברה אפילו שניה אחת מהתיכון ועד היום, רק הגוף במקום הנכון וזהות שמתאימה לו, והלב בדיוק אותו הדבר
הבית הזה שהוא שלי
“ברגעים אלו אני מתמלא עצב. עולות בי מחשבות שאולי הייתי צריך להשאיר את הבית כמו שהוא, רק כדי שהם יישארו”.
“זאת הפעם הראשונה שלי…”
"... החלפנו מרשמים, הוא עם המתכון שלו ואני עם המנגו החדש שלי..." גילי בסון חוזרת שנה אחורה לטור אישי במיוחד שמעולם לא
“מאיפה באת לי פתאום!?”
בפגישות העסקיות ובבילויים הליליים, גילי מגלה שבסוף כולם מחפשים את אותו הדבר כשהאנושות מאבדת אחיזה במציאות היא נושאת תפילה אל
בארץ אהבתי
love | CC0 1.0 בארץ אהבתי / רז לב מהרגע שנכנסת משהו בחדר השתנה. היה ברור שאני לא היחידה שהבחינה בכך, לא
“אפילו מחאו לי כפיים”
“שיחקתי אני וזו פעם ראשונה כמו שכל הגדולים עושים, כמו שעשיתי פעם ובעצם לא עשיתי מעולם”. גילי בסון חוזרת אל הבמה,
“אהבה היא דבר מסובך, אפילו יותר משינוי מין”
“למציאות יש דרך משלה. אין כדור, אין רופא, אין מנתח או טיפול. יש רק אותי”. גילי בסון מתמודדת עם המציאות
לצאת מהארון כשאני חובקת גבר
"מה הטעם לעורר שיח על נטייה מינית ועבר רומנטי כשפגשתי את אהבת חיי ובמקרה יצא שהוא גבר?" דני טיירה על הטעם
להיות מאושרת באמת
לדאוג לאושר שלי או לאושר של אחרים? גילי בסון בהרהורים של אמצע הקיץ זרעי קיץ נשאים ברוח, אבל הפעם הם
“לא רעש של משאיות, לא איש בחוטיני, ולא מטורף עם סכין. רק בועה שהתפוצצה”
“עצם הנוכחות והעצמה נתנה מספיק לכולם, כולם קראו סיסמאות, זוג גברים התחתן וילדה עם מגפון זעקה עד שלא נשאר לה
הרהורים של אמא לעת עונת המצעדים
"אני אמא לבן הומו. זה חלק מהזהות שלי. לא. אני לא מתביישת. הבושה שלי נגמרה בלילה ההוא, של הרצח בברנוער"
לפעמים פשוט אין מה להגיד
"רציתי לישון, לאכול ולדמיין שאני בתיכון בחופשת קיץ, שאין לי דאגות, ושכל מה שעבר עלי לא באמת עבר עלי, שככה
אולי זה סימן?
ליאור סרוסי חוזרת למצעד בירושלים בשנה שעברה ולרגע שבו ההיסוס הפך להחלטה
לעלות על במה ככה, כמו שאני
אחרי שנים בהן שימחה והצחיקה רווקות, גילי בסון מופיעה בדראג כואב ומרגש שמחזיר אותה להופעות הראשונות כבלאדי מרי, שאפשרו לה
לדבר, לשמוע ובעיקר להקשיב
"כשאתה נפגש עם מישהו אחר ומקשיב אתה לומד המון על עצמך". מתנאור שוכר מסכם את העבודה על אירוע המרכזי של
תל אביב, יא חביבי תל אביב?
איך קווירית נכה, שמסתובבת דרך קבע עם שילוב של שפם וחצאיות מיני, מצליחה להרגיש בבית בבאר שבע?
בקרוב אצלי?
גילי בסון עוברת חוויה דתית ראשונית כאישה ומנסה לברר מה המקום שלה בדת כמישהי שנולדה מחדש
סקס, סמים וערבית
עם וויסקי קולה וננסי ננסי אג’רם, גילי בסון מצליחה להשתחרר מהמחשבה על מה שאחרים רואים בה, וליהנות ממה שהיא רואה בעצמה אחרי
כשההומופוביה הפכה לפחד
"אתם יכולים להפסיק להתנשק פה? לא בא לי לראות את זה". משפט אחד קטן הפך את הגאווה של אדיר אבן חיים
לא מכחישה ולא מאשרת
מריגולד (שם בדוי), עובדת בעבודה שאסור לה לדבר עליה. וגם לא לכתוב. אבל על ההשפעה שלה על הדייטים מותר לה.
כמה זמן לוקח לשנות ארבע מילים?
הכתבה על הבג"צ שהגישו אורלי ורוית החזיר את נועה דנה ליום בו היא נאלצה לעמוד מול דוכן משרד הפנים בניסיון להוכיח
שנאת גאים יוקדת
"לא אתה צודק ובטח לא אתם טועים". גל דויד רוצה שפשוט נסכים לא להסכים
המציאות שוב יורה
גילי בסון חוזרת מחג שבועות בלי נעלי עקב, בלי סלולרי ובלי פוזה, ישר למציאות שיורה באנשים שניסו לברוח ממנה אנחנו
ארונות של ריצוי
מתנאור שוכר פושט את המעיל הנורמטיבי והמכנסיים השיפוטיים וקופץ לאוויר, עירום
“המצעד הראשון שלי, איך שאני”
גילי בסון מגלה את מצעד הגאווה מחדש, וגם את המציאות התל אביבית של אחרי החגיגות יום המצעד הגיע, והפעם הוא
“אני בעקב כזה הולכת כמו קוקסינל”
בשבוע מלא בארועים היסטוריים, גילי בסון נצמדת לשגרה ולנורמליות “אז תגיד תודה שאתה לא חתול”, עניתי לו לאסמס שאמר “את