“לנקות את ההנהגה שלנו מהדיבור הנגוע נגד הקהילה”

הסקרים האחרונים המנבאים למפלגת העבודה מספר מנדטים חד ספרתי (במקרה הטוב) מאיימים להשאיר ידידות רבות של הקהילה הגאה מחוץ לכנסת.

ח”כ מירב מיכאלי, שתתמודד היום על מקום ריאלי ברשימת העבודה לכנסת, מקווה לחזור ולסיים את מה שהתחילה.

“המאבק שלי תרם רבות להקלה בתחום רישום ההורות הגאה”, היא מסבירה, “עדיין לא סיימנו את המאבק הזה. אני רוצה להגיע למצב שלא יהיה צורך גם בצווי הורות, אני מחויבת לזה, אבל המצב הוא יותר טוב מהתקופה שהיה צריך לאמץ”.

מהו לדעתך ההישג הגדול שלך בכנסת היוצאת?
“אני לא טובה בלצטט את ההישגים שלי, אבל אני חושבת שלאורך השנים, וכיוון שאני מלווה את הקהילה מיום שנהייתי מודעת לקיומם של להט”בים, אני רואה את עצמי כשותפה של הקהילה ומשום שאני תופסת את המאבק של הקהילה כחלק מהמאבק הפמיניסטי, אני באמת חושבת שהתרומה הכי גדולה שלי היא בנרמול של הלהטבקיות. יש חשיבות עצומה לשמירה של הנושא בתודעה הציבורית, ולכן אני יושבת ראש השדולה הגאה בכנסת והשדולה בהובלתי ובהובלתנו, הביאה לזה שלראשונה בכל הזמנים צוין בכנסת יום זכויות הקהילה הגאה (2016), זה היה באמת מרגש באופן קיצוני. יש לי המון חקיקה ופעולות, למשל, מספר הפניות שפניתי בעניין תרומות דם של הומואים, למשל הצעות חוק שלי כמו רישום הורים, נישואים אזרחיים, אימוץ וכל הדברים האלה הם בשביל כל הזמן להשאיר את הנושא הזה על סדר היום, את המאבק לשוויון, ובאמת כל הזמן לפעול להבנה של הציבור שמדובר בבני ובנות אדם שווי ושוות זכויות, הנטייה המינית או המגדרית שלהם היא לא רלוונטית לנושא”.

האם יש לך קשר אישי לקהילת הלהט״ב?
“מיליון! בהחלט! היה גם שלב לא מבוטל שהלשכה שלי היתה כולה לסבית”.

מה בעיניך הסוגיות הבוערות ביותר של הקהילה הגאה בישראל?
“אני קודם כל מאמינה בשוויון זכויות וחושבת שיש חשיבות עליונה להשוואת זכויות. אבל, לא פחות חשוב מזה זה לנקות את ההנהגה שלנו מהדיבור הנגוע נגד הקהילה. זה בעיני דבר סופר סופר חשוב. וכמובן, עבודה והשקעה בהטמעה בחינוך מגדרי מגיל אפס, וזה לא קשור רק לקהילה זה קשור לשוויון בין גברים לנשים, אני מנסה להכניס למערכת החינוך את התכנית לשוויון בין המינים שהיא גם תכנית שמדברת על שוויון מגדרי ולסובלנות מגדרית כבר מעל 20 שנה. יום אחד גם נצליח. המאבק של הלהט״ב הוא בעצם מאבק פמיניסטי. זה שיש כאלה שהתבלבלו בדרך זה חבל”.

מעולם לא כיהנה אשה מקהילת הלהט״ב כחברת כנסת. למה לדעתך זהו המצב?
“הסיבה שזה קרה היא שלצערי גם בתוך קהילת הלהט״ב יש אי-שוויון בין נשים לגברים. לדעתי זאת עוד עבודה שהקהילה צריכה לעשות בתוכה. זה נכון שלקהילה כקהילה מגיע שוויון זכויות אבל הקהילה צריכה להיות נאה דורשת נאה מקיימת בתוכה. אני קוראת לקהילה וספציפית לגברים בקהילה לפעול בנדון. פמיניזם יקדם את הלהט״ב ולהט״ב יקדם את הפמיניזם. זה הולך ביחד”.

איך הקהילה יכולה לקדם חקיקה גאה ולקבל יותר משאבים מהמדינה?
“זה קל. להצביע למפלגות שבאמת מתכוונות לזה. לתפוס את עצמכם כשאתן באים ובאות להצביע בבחירות, לבוא כהומואים ולסביות וטרנס ובי להצביע. לא להגיד – אוקיי, זה לא רלוונטי. להבין שזה פוליטי, שהימין והמפלגות הדתיות והמפלגות הגזעניות לא ישתכנעו יום אחד. חלק מהשמרנות ומהגזענות שלהם פוגעת בקהילה. הם לעולם לא יחוקקו חוקי שוויון לקהילה. מי שרוצה באמת זכויות לקהילה צריכה להצביע למפלגות שבאמת מאמינות בשוויון האנושי הבסיסי הזה ויפעלו בשביל זה”.

אנחנו ממשיכות להילחם על התודעה, על הצפת הנושא לסדר היום, ועובדות כדי לחשוף את הקואליציה כמו שהיא. וצריך לזכור שהיא לא תהיה הקואלציה לעד

האופוזיציה לא הצליחה להעביר אף חוק להט”בי, למה ממשיכים להציע הצעות חוק שברור שלא יעברו במקום לשתף פעולה עם הצעות חוק של הקואליציה?
“אין הצעות חוק של הקואליציה בתחום שוויון הלהט”ב כי זאת קואליציה שמוחזקת בכוחות שמרניים, חשוכים, גזעניים, אורתודוקסיה שלא מוכנה לקבל את מי שהוא לא סטרייט אורתודוקס. אין הצעות חוק של הקואלציה בנושאים האלה. הסיבה שאנחנו ממשיכות להעלות את הצעות החוק למרות שנופלות היא שאנחנו ממשיכות להילחם על התודעה, על הצפת הנושא לסדר היום, ואנחנו עובדות כדי לחשוף את הקואליציה כמו שהיא. וצריך לזכור שהיא לא תהיה הקואלציה לעד. ואם היא תהיה או לא תהיה הקואליציה – תלוי בהצבעה בין השאר של כל חברת וחבר קהילה”.

מירי רגב אמרה שתפעל להכניס את חוק הפונדקאות להסכמים קואליציונים. האם מפלגת העבודה תפעל להכניס שוויון זכויות להסכמים קואליציונים?
“זאת שאלה של מחויבות בסיסית. אז היא אמרה. גם אמיר אוחנה אמר. גם נתניהו אמר. אז מה? זה לא מעניין ההסכמים הקואליציוניים. זה להיטפל לקטנות. זה להיטפל לטקטיקה. יש הסכמים קואליציוניים שמכובדים ויש הסכמים קואליציוניים שלא מכובדים. זאת שאלה של רצון פוליטי. בימין – אין רצון פוליטי לעשות את הדבר הזה. כאמור, נתניהו, ראש הממשלה הבטיח את זה, מה יותר מזה?

השאלה הזאת מייצגת את התפישה הלקויה של הרבה מאד קהילות והרבה מאד ארגונים וציבור שרוצה לקדם מטרות חשובות ומצוינות ונדמה להם שהימין יהיה בשלטון לנצח ומה שצריך לעשות זה לבוא להתחנן אצל הפריץ וכל זמן שזאת תהיה התודעה לא נתקדם. אבל כל הרעיון הוא שזה לא פריץ, וצריך להחליף את השלטון הזה בשלטון שיעשה את מה שאתן רוצות שיעשה”.

מה דעתך על הרעיון של מפלגה גאה?
“אני מאמינה במפלגות גדולות שמייצגות תפיסות עולם ושחברות וחברי הקהילה צריכות להשתבץ בתוכה אבל אם למישהי בא להקים מפלגה גאה – בכיף. בעיני השאלה הזאת נובעת ממצב פוליטי מעוות שיש היום בישראל שבו יש אשלייה שאפשר לקדם זכויות לקהילה במנותק משוויון באופן כללי, מתפישה כלכלית, מליברליות. האם אנחנו חיות וחיים במדינה הדמוקרטית של העם היהודי? או שאנחנו חיות במדינת הלכה?

מי שחושבת ונדמה לה שהכמדינה תצעד לעבר הדרת נשים והפרדת באקדמיה ואפלייה בצבא, והמשך הסכסוך עם הפלסטינים והמשך קיפוח של זכויות אזרחיות וזכויות כלכליות של כל מיני מגזרים במדינת ישראל, אבל אפשר יהיה בתוך זה להילחם על זכויות לקהילה – היא חיה בסרט”.

האם את עדיין תומכת בחוק ההפללה במתכונתו הנוכחית, למרות ההתנגדות הנחרצת של נשים בזנות עצמן (בעיקר טרנסיות)?
“אני חושבת שזנות חייבת לעבור מן העולם ולכן זנות לא צריכה להיות אופציה. אני כן יודעת בוודאות שהדבר הכי חשוב זה שיהיו הרבה מאד משאבים לטיפול במי שנמצאות ונמצאים בזנות בשביל שבאמת יהיה סיכוי לחוק הזה להצליח. אבל אני רוצה להגיד משהו יותר חשוב מזה. אנחנו יודעות ויודעים מה הן הסיטואציות שמייצרות את המועדות להגיע חלילה לזנות ואני מאמינה שצריך לטפל במניעה. חינוך, השקעה בגילאים צעירים, במשפחות.

ברור שהקהילה צריכה לקבל את תשומת הלב שלה בהקשר הזה והמענים צריכים להיות מונגשים ומותאמים.
כל הסיפור של ההפרטה המטורפת במדינת ישראל – הכול נעשה ע״י ארגונים ולא ע״י המדינה בעיני זה דבר גרוע מאד. אבל כל עוד זה המצב, המענים לקהילה הם דבר שצריך להיות בתיאום ובשיתוף”.

למה אין מערך ברווחה שמתמחה ומטפל בבעיה הלהטבית. המשאבים ואפשרויות השיקום שונים מהצרכנים הכלליים שיש ואינם מתאימים הפתרונות לקהל זה.
“אנחנו חוזרות וחוזרים לעניינים של מדיניות. אנחנו עכשיו פונות לקהילה ומדברות על נושאים של הקהילה, וזאת אכן בעיה ובעיה שצריכה לקבל את פתרונה. אבל, זאת בעיה שיש להרבה חלקים באוכלוסיה. בישראל יש מספר מופרע של ילדות וילדים עניים. יש המוני א/נשים שזכאיות וזכאים לדיור ציבורי ואין דיור ציבורי לתת להם. יש ניצול נוראי של נשים שזכאיות לדיור ציבורי. אנחנו חוזרות לזה שזאת מדינה שמפקירה את האזרחיות והאזרחים שלה. החזקות והחזקים יכולות להסתדר ומי שלא חזקות וחזקים, אפילו לא בהכרח מאד מוחלשות אבל קל נורא להידרדר וליפול ולהיות נורא מוחלשת. המדינה באמת לא נותנת את התמיכה שמגיעה לאזרחיות ולאזרחים שלה. אז גם בקהילה יש חזקות וחזקים. גם חברי וחברות הקהילה שסובלות מהבעיות האלה צריכות לקבל את המענה. אבל צריך להבין שזאת לא בעיה של הקהילה, זאת בעיה של מדיניות כוללת”.