לפני כשנה בערך הוצגה תערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל, ודרור אמסלם ביניהם. היצירה שהציג היא מיצב שכלל חדר שלם ובו מכונה אחת עתידנית בעלת אינטליגנציה מלאכותית, שלכאורה, בכמה פעולות פשוטות, ידעה לנחש את המין והמגדר של המבקר.ת.
הכניסה לחדר כללה שולחן עליו הונחו 4 חוברות שונות – כל אחת בעלת תוכן אקראי אחר. על המבקר.ת במיצב לבחור חוברת ולעלעל בה ולבחור דימוי מתוך החוברת. במהלך תהליך בחירת הדימוי על ידי המבקר.ת מצלמות מזוויות שונות בחדר סורקות את דמותו (או דמותה) ומזינות את הדאטא אל מחשב, שעל פי אלגוריתם בינה מלאכותית, מפיק לבסוף פלט הכולל קביעה של המין והמגדר של הנבדק.ת. כעת, עם עליית גורמים אנטי-להט”ביים קיצוניים לשלטון, עצם הרעיון של מכונה שכזו מקבל משמעות דיסטופית מחרידה. המטרה של אמסלם עם המיצב הייתה לחקור את המקום שמאפשרת ההתפתחות הטכנולוגית למפתחים גישה למידע שאולי היינו מעדיפים להשאיר פרטי, כגון הזהות המינית או המגדרית שלנו. זה הוביל אותו לפתח מערכת המכילה בינה מלאכותית שמזקקת את ההתנהלות של הרשתות החברתיות למשל, לכדי חדר בקרה וחדר ניסוי, ששם הוא נתן למבקרי התערוכה לבחון את תחומי העניין שלהם ולהעביר את המידע אודותם לפיענוח של בינה מלאכותית אל עבר חדר הבקרה. שם, הבינה המלאכותית תייגה את האנשים על פי הזהות המגדרית שלהם. האנשים שנכחו בחדר הניסוי לא יכלו לראות את עצמם בחדר הבקרה. המערכת פעלה בזמן אמת.
“מגיל קטן אמא שלי ראתה בי את הפוטנציאל הזה ושלחה אותי לחוגים בתחום”, הוא אומר. “אני הכי זוכר שהייתי בקורס ציור ופיסול במוזיאון ישראל בירושלים ששם גדלתי. תמיד הייתי בוועדות קישוט ויוצר אומנות בכיתה ובספרי מחזור, וגם בצבא כמפקד כיתה יצא לי קצת לעסוק בגרפיקה, אבל הרגע שממש הבנתי שאני רוצה להתמחות בזה בחיים היה בטיול בניו זילנד, כשמצאתי את עצמי נכנס למוזיאונים ותערוכות של אומנות מודרנית, בין טרקים, כשהיינו מגיעים לערים גדולות. אז כבר חיפשתי אנשים סביבי מתוך התחום שיוכלו לתת לי כיוון והתחלתי לעבוד ולאצור לי תיק עבודות”. כשנשאל על צעירותו הוא נזכר: “ירושלים של שנות ה-90 שונה מירושלים של היום. העיר הייתה הרבה יותר חילונית, מכילה ומקבלת. הקהילה הדתית הייתה בשכונות החרדיות ולא הייתה לה השפעה על מקומות הבילוי למשל. באותה התקופה בירושלים היו מועדונים, ברים לגייז שהיוו המשך בילוי לא פחות טוב מחיי הלילה של תל אביב”.
דרור אמסלם | מגזין ביד 2010
אמסלם הוא אמן פורץ דרך הרבה לפני תערוכת הבוגרים. כבר לפני 13 שנה, בעודו בלימודי תואר ראשון במכון הטכנולוגי של חולון (HIT), הפיק ופרסם בעצמו את הפנזין ההומואירוטי הראשון בישראל – “ביד” – מגזין שכלל שירה הומוסקסואלית, צילומי גברים בתנוחות אירוטיות שונות ולעיתים אפילו פורנוגרפיה של ממש. המגזין, שהופק החל משנת 2010 על נייר בצבע מונוכרומטי בדומה למגזין BUTT האמריקאי המוכר שהיווה לו השראה, נדד לפלטפורמות דיגיטליות בערך בשנת 2013, ומאז הפרסומים הם דיגיטליים בלבד. הצילומים שצילם במסגרת המגזין דאז מעטרים כיום אוספים פרטיים, שאותם הם רוכשים במסגרת תערוכות של אמנות גאה. מלבד הצילומים יש גם את הקולאז’ים שהוא עושה מנייר ומדיה מעורבת.
אמסלם: “עיקר התוכן נוצר על ידי יוצרים שחיפשו במה להציג את יצירותיהם (איורים, צילומים, כתבות, שירה ועוד). תוכן המגזין הכיל גם עירום, שעד היום מקבל צנזורה, גם בתערוכות אמנות ובמגזינים דיגיטליים. המגזין, הוא מוסיף, “קיבל פניות להיות ממומן ממערכות עיתון גדולות אך יחד עם זאת תכניו היו צריכים להשתנות ולכן החליט להישאר עצמאי עם חופש ביטוי מוחלט. פורסמו מהמגזין 9 גיליונות מודפסים וכיום הוא חי בהצגת תכנים בתערוכות, במדיה החברתית ובאזכורים שונים במדיה”.
מושאים לצילום למגזין מעולם לא הייתה לדרור בעיה למצוא. הוא פעיל כבר שנים במסגרת הפקות ליין הביף של תומאס שמש והפיק את תערוכת BODY IMAGE שנערכה במסגרת סופ”ש גאוות הדובים ומציגה כעת עד ה-4/12 במרכז הגאה בשרונה. הוא גם משתתף בתערוכה עם שתי יצירות וביום שלישי ה-29/11 ייערך שיח גלריה עם האמנים והאוצר.
היופי והייחוד של המגזין היה שמושאי הצילום שהופיעו בו תמיד היו אנשים “רגילים” (בניגוד לדוגמנים מקצועיים), והתמונות לא מופקות ולא מפולטרות.
“גברים ישראלים הבינו את תוכן המגזין ושיתפו פעולה בהתנדבות, לצלם ולהצטלם בכדי להופיע ולהיחשף, כך שלא הייתה בעיה לייצר תכנים לטובת המגזין בארץ, מה שמפתיע מאוד לעומת הדעה השמרנית הרווחת בחברה שלנו, שאולי צריכה להשתנות מתוך הקהילה הגאה החוצה”.
כנשאל על תוכניותיו לעתיד הוא אומר: “אני ממשיך לצייר, לצלם וליצור עבודות המתעסקות בזהות מגדרית. אירועי אומנות, תערוכות קבוצתיות ומחשבות על תערוכות יחיד הן תמיד חלק מהקיום של היצירה שלי. אני אוהב ליצור על מנת להציג ולהביע את מי שאני במרחבים ציבוריים, פחות עובד על יצירות ״מגירה״.”
לאתר הגלריה לחצו כאן
תגובה אחת
הלוטוס הלבן!