תהילה אטיאס-בסה – צילום רועי הורן
הזיכרון הכי מוקדם שלי כולל אותי יושבת על שולחן ואת אימי מנסה לנעול לרגליי את נעלי החורף בזמן שאני צופה מרותקת למין קשת אורות שנוצרה מהתאורה בתקרה.
מדוע אני זוכרת את הרגע הזה מכלל הרגעים שקדמו לו או שהיו אחריו? אינני יודעת, אך אני יודעת כי היה ברגע הזה משהו טהור ואמיתי שהולך איתי לכל תקופת חיי.
אם אזום סקר קצר בקרב כלל תושבי העולם, אני מניחה שרובם, אם לא כולם, ידווחו על חוויה טהורה המסמלת אמת פנימית, משהו מדויק ואחר. ואני ושאלת את עצמי: אם יש כ"כ הרבה רגעים וחוויות של אמת פנימית וניקיון, מתי העולם הספיק להתקלקל? באיזה שלב השנאה הפכה לכוח מניע בעולם?
לאחרונה אני חשה כי מילים כמו שלום ואהבה נחשבות כמייצגות את תנועת השמאל בעולם, מתי התחלנו לתייג דעות ותחושות של אנשים לפי ימין ושמאל? מתי התחלנו, כחברה, להיות הדעות של עצמנו במקום האנשים שאנחנו? הילדים שהיינו?
ביום שישי האחרון השתתפתי בברית של ילד מתוק שנולד לחברת עמותת בת קול, לברית הגיעו מספר חברות בת קול, רובן עם ילדים. ראיתי סביבי עשרות נשים חזקות, אמזונות שצלחו את קריעת ים סוף, יפות, בריאות בנפשן, עם בנות זוגן וילדיהן, חוגגות את האמת הפנימית שלהן, אוהבות ואהובות.
חברות בת קול, ובאופן כללי נשים לטב"קיות, ובמיוחד נשים לטבק"יות דתיות, הן נשים שחוו אתגרים קשים מנשוא, עברו משברים, חלקן של נידוי חברתי וקהילתי, אך לא ויתרו. נשים אמיצות שהלכו נגד הקהילה, נגד הסביבה, נגד הדעות הקדומות, ובחרו לחיות כי לא יכלו אחרת. כי אי אפשר אחרת. הן לא מוותרות, לא רק על עצמן, הן לא מוותרות על כולנו כחברה, על התיקון שהן עושות יום יום בלחיות פמיניזם נשי גאה דתי.
אנו בבת קול, ארגון הנשים הגאה היחיד בארץ, מבינות את זה ויודעות שמה שיכריע זו הדרך בה נכתיב את המציאות. לחיות את האמונה, לגדל את הילדים שלנו במוסדות דתיים ועל ערכי היהדות, לדאוג לעצמאות כלכלית ולקחת חלק פעיל בתפילות ובבית הכנסת, להוביל מהפך ובבד בבד להיות חלק פעיל ולגיטימי בחיים עצמם.
אנו נשות המהפכה האמיתית של הפמניזם הגאה. החברות בארגון כבר לא מתחבאות ולא מסתירות, הן יוצאות לאור השמש, ואין דבר שיותר מחטא יותר מאור השמש. ובמקרה הזה הוא מחטא את הדעות החשוכות.
אז רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ', יגאל לוינשטיין ועוד שכמותם, (שימו לב- גברים ברובם), אתם יכולים לקרוא לנשים וגברים להטב"קים לא טבעיים, סוטים, בהמות, תגידו מה שתרצו, אתם לא מזיזים לנו.
התחלנו את המהפכה לפני 15 שנה כשהקמנו את ארגון הנשים הגאות הדתיות בת קול, המשכנו אותה כשקראנו לכם לבוא לדבר איתנו, ואנחנו בעיצומה ממש מתחת לאפכם. אתם מוזמנים לבוא אלינו לראות מהו כוח נשי גאה ודתי החי את האמת.
בבת קול יש מגוון קבוצות- נשים דתיות, חרדיות, דתלשיות, טרנסיות וביסיות נשים חזקות שלא מוותרות על להיות חלק מהקהילה, מהמשפחה ומאורח החיים הדתי. נשות בת קול ונשים לטב"קיות דתיות באופן כללי לוקחות חלק במעשה העולם מתוך אהבת חינם ומתוך הגברת הטוב. כן, יש לנו עוד דרך ארוכה, אך היום היא יותר קצרה באופן יחסי משהתחלנו אותה לפני 15 שנה.
עמותת בת קול הוקמה בשנת 2005 ומהווה בית למעל 500 נשים הנמצאות על הקשת המגדרית והדתית. העמותה היא הארגון הנשי הגאה היחיד בישראל, וייחודה גם ברוחב ובעומק הפעילות, המתקיימת בשני נתיבים מקבילים. האחד – פרטי חשאי ומגונן – מעניק סביבה בטוחה ומוגנת לנשים המצויות בארון או בשלבים שונים של יציאה ממנו, ואילו השני – פומבי וגלוי – מקדם שינוי תפישה על להטב"קים בכלל ועל להטב"קים דתיים בפרט, ומוביל והן שינוי תודעתי והן שינוי חקיקתי באשר למעמדם ולזכויותיהם.
באפיק הפרטי, העמותה מקיימת שורה ארוכה של מפגשים, אירועים ואפשרויות לתמיכה לנשים הזקוקות לכך. באפיק הציבורי, העמותה מתמודדת מול גלים הולכים וגבהים של שנאת האחר ונישול זכויות, אל מול הקולות הללו מניפה בת קול את דגל הזכויות הגאות לצד זכויות נשים בכלל.
בתק קול מהווה נווה מדבר לנשים גאות דתיות ומשמשת פעמים רבות כמפלט היחיד אליו הן פונות ומרגישות בטוחות, צעד לפני נפילה והתרסקות בעקבות נטישת משפחתן ומעגל החברים שאיתו הן גדלו. בת קול מחבקת ומאפשרת מרחב בטוח להיות מי שהן תוך שמירה על הערכים והמסורת היהודית בה הן מאמינות.
הכותבת הינה מנכ"לית ארגון בת – קול
