מערכת WDGהחל מהיום, יום זכויות האדם, ולראשונה בישראל, דגל הגאווה יוצב קבוע במקום ציבורי – חוף הילטון, שנחשב לאחד החופים הגאים הטובים בעולם | “הדגל שיתנוסס 365 ימים בשנה יזכיר לנו שהמאבק בעיצומו, ויסתיים רק כשכל בנות ובני האדם יהיו שווי זכויות”
צילום: שרי בורשטיין
בטקס מצומצם, המותאם לתקופת הקורונה, הניפה הבוקר עיריית תל אביב – יפו את דגל הגאווה בחוף הילטון, הפעם לא לתקופת חודש הגאווה בלבד, אלא באופן קבוע.
הדגל, בגודל 2X3 מטרים על תורן בגובה 12 מטר, הונף לרגל ציון היום הבינלאומי לזכויות אדם המצוין היום ברחבי העולם, ביזמת חבר המועצה איתי פנקס. ההחלטה להציב דגל גאווה באופן קבוע ובולט היא אות לתמיכה רבת השנים של עיריית ת”א במאבק קהילת הלהט”ב למען שוויון זכויות, ומימד נוסף של ההכרה רבת השנים של עיריית תל אביב-יפו בכך שזכויות להט”ב הן זכויות אדם.
למיקום הדגל הקבוע נבחר חוף הילטון, המוכר כבר שנים רבות כאחד החופים הגאים הטובים והאהובים ביותר בעולם. רק בשנה שעברה, בחר המגזין האמריקני “ניוזוויק” בהילטון כחוף הגאה הידידותי בעולם, כשהוא גובר על מקביליו במקסיקו, בספרד, במיקונוס, בפייר איילנד (ניו יורק) ועוד. בהחלטה הוסבר: “בשונה מחופים רבים אחרים המזוהים עם הקהילה הגאה, הילטון נמצא במרחק הליכה מלב העיר. בעוד ישנם חופי ים ידידותיים לכולם בכל רחבי העולם, ישנם כמה יעדים שהם רמה אחת מעל”.
צילום: יובל וייצן
יוזם המהלך, איתי פנקס ארד, חבר מועצת עיריית תל אביב יפו ומחזיק תיק הלהט”ב: “זכויות להט”ב הן זכויות אדם ודגל הקשת מייצג את כל הצבעים ברקמה האנושית. אני גאה בעיריית תל אביב-יפו ובעומד בראשה, ראש העירייה רון חולדאי, שאישר ונתן רוח גבית ליוזמה הזו של נראות ציבורית חסרת תקדים, גאה וקבועה במדינת ישראל. הדגל שיתנוסס 365 ימים בשנה בחוף הים יזכיר לכולנו שהמאבק יסתיים רק ביום שבו כל בנות ובני האדם יהיו שווי זכויות, ומוגנים מפני אפליה”.
מנהל המרכז הגאה, רובי מגן: “בימים שבהם נשמעים קולות זילות במאבק הגאה, הצבת הדגל מסמלת את מחויבות העירייה לערכים של שוויון וגאווה. זה אקט שמתווסף לחיזוק המרכז הגאה, הרחבת הפעילות לדרום העיר והגדלת התקציבים העירוניים לצרכי תושבים וארגונים להטב”קים. אנחנו פה כדי לאפשר לכולנו להיות שווים: ברישום זוגיות, חיזוק תוכן להט”בי במערכת החינוך, ליווי משפחות חדשות, סיוע נפשי, הפקות תרבות. אנחנו כאן כדי להיות הבית של כולנו, ואנחנו כאן כדי להישאר”.
“כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה; כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בסוגיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר“.
היום לפני 72 שנים – 10 בדצמבר 1948 – קיבלה העצרת הכללית של האו”ם את “ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם”, מסמך היסוד של הקהילה הבינלאומית על זכויות האדם והאזרח. ההכרזה פירטה זכויות וחירויות שביניהן הזכות לחיים ולביטחון, חופש התנועה והזכות לפרטיות, חופש הדת וחופש הביטוי, חירות המחשבה והמצפון, חופש ההתקהלות וההתאגדות, הזכות לקניין פרטי ולעבודה, הזכות להליך הוגן ועוד. על אף שההכרזה אינה מחייבת, הייתה לה השפעה רבה, היא משמשת בסיס לעקרונות משפטיים שהפכו מחייבים במשפט הבינלאומי, וסעיפיה אומצו על ידי ארגונים רבים לזכויות אדם ברחבי העולם. יום זכויות האדם, שנקבע לאותו תאריך מאז שנת 1950, נועד להזכיר ולהנציח את ההכרזה, ולהעלות את המודעות לזכויות טבעיות של כל אדם.
ממעצבות הנוסח הסופי של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אלינור רוזוולט, האישה הראשונה לשעבר של ארצות הברית (1948)
חבל רק שהקהילה התל אביבית זאת קהילה צבועה ושזכויות האדם של להט”בים פריפיריאלים מבחינתם, שווים לתחת.