“קדוש מעונה” – לאיזו קיצוניות יכול חוסר הקבלה להוביל אותנו?

המחזה "קדוש מעונה" המוצג בימים אלו בבית צבי, מציג את סיפורו של בנימין, ילד הסובל מהצקות והטרדות מצד הסביבה, ובפנאטיות אליה הוא נשאב כתוצאה כך, שמובילה אותו למעשי קיצון מסוכנים | "כל אחד מאיתנו הרגיש בשלב כזה או אחר לא מוערך, בסופו של דבר כולנו רוצים מישהו שיאמין בנו ומשהו להאחז בו"
אופק זרקו קדוש מעונה
צילום: פז סייג

תחושת הדחייה, ההכחשה והשנאה העצמית הן חלק בלתי נפרד מסל החוויות של כל להט”ב. התמודדות עם התחושות הללו יכולות לחשל אותנו ולהפוך אותנו לחזקים ובטוחים יותר בעצמנו, או להחליש אותנו ולגרור אותנו לתגובות קיצוניות, הכל בהתאם לצורה בה אנחנו מעבדים אתן ובהתאם לעזרה שאנחנו מקבלים לאורך הדרך.

המחזה “קדוש מעונה”, שעולה הערב בבית צבי, עוסק בהתמודדות המאתגרת עם התחושות הללו ומציג את מצבי הקיצון אליהם אותן תחושות עלולות להוביל אותנו.

כוכב המחזה, בנימין, סובל מהצקות והטרדות מצד הסביבה. התחושות שמתעוררות בו מבריחות אותו לעולם הדת – הוא הוגה יומם ולילה בכתבי הקודש ובטוח שהוא גילה את אלוהים. ההתקרבות של בנימין את הדת זוכה לתגובות מגוונות – חברתו לכיתה בודקת את גבולות האמונה שלו, תלמיד אחר מאמין בו כמו במשיח, המנהלת מקווה שמדובר במרד נעורים והמורה למדעים לוקחת את בנימין כפרויקט אישי. כך נולד בבית הספר הקרב בין דת למדע, בין פנאטיות דתית לפנאטיות אתאיסטית.

המחזה נכתב במקור בשפה הגרמנית, והוא עוסק בחיבור ובנחמה שמוצא בנימין בדת הנוצרית, אך הרלוונטיות שלו לישראל וליהדות נשארת בעינה, למרות הבדלי הזמן והמקום.

אופק זרקו, המגלם את דמותו של בנימין, רואה בבירור את קווי הדמיון בין בנימין שגדל בגרמניה לבין הילדות שלו כילד בכפר סבא.

“בתור ילד בבית ספר יסודי בכפר סבא הייתי די לבד”, מספר זרקו, “מכיתה א’ חברי לספסל הלימודים בבית ספר הדמוקרטי היו מציקים לי וקוראים לי הומו, ולא פעם חטפתי מכות. עשו עלי חרם שגרם לי להתכחש לזה שאני הומו, למרות שקראו לי ככה.

כל היציאה מהארון שלי הייתה תהליך של הכחשה, בתיכון התחלתי לצאת ולהפגש עם בנים אבל החשבתי את זה כדבר טכני וזמין שעשיתי בניתוק מעצמי ובמקביל ניסיתי להתחיל עם בנות. רק בגיל 18, כשיצאתי מהבית והצטרפתי לשנת שירות הכרתי מישהו שפעם ראשונה הרגשתי אליו יותר, הבנתי שאני לא יכול להתכחש ובגיל 19 התחלתי את תהליך היציאה מהארון”.

האם הרגשת בתור ילד שגם אתה יכול להגיע למעשי קיצון כמו אלו המופיעים במחזה?
“לקח לי המון זמן לצאת מהארון ואני מודה שאם לא היו לי את החברים והמשפחה תומכת, יכול להיות שגם אני הייתי מגיע למעשה הקיצון. היו מחשבות, הייתה שנאה עצמית, שזה גם מה שקורה לבנימין. היום אני במקום יותר שלם ובסביבה יותר בטוחה ומרימה אבל גם אני בתור ילד הייתי במקום הזה.

עוד בנושא:  סופשבוע של הצגות להט"ביות בצוותא

וזה החיבור האישי שלי למחזה ולתפקיד, בנימין הוא נער בן 15 שמוצא את עצמו אבוד בתוך העולם הזה – במערכת החינוך ובקן המשפחתי, והמקום בו הוא מוצא כוח הוא הדת. הסיטואציות אליהן הוא נקלע מובילות אותו להאחז בדת יותר ויותר, וככל שהמחזה מתקדם כך הנאמנות וההישאבות שלו לדת מתגברת, ממש כמו התמכרות, עד שהיא מביאה אותו לאיזה שהוא קיצון. כל הסיטואציות היו יכולות להסתיים אחרת אם רק היו מגיבים לו אחרת, וזה המסר של המחזה – כמה קיצון אנחנו יכולים ללכת לכיוון כזה או אחר”.

צילום: שמחה ברבירו

“קדוש מעונה” הוא מחזה עכשווי מצחיק ומפחיד העוסק בשאלות על אמונה וכפירה. המחזה זכה לשבחי הביקורות בגרמניה והוצג גם באנגליה, רוסיה וארה”ב. לפני מספר שנים הוצג בעברית ב”גשר”, וכעת עולה בבית צבי על ידי שחקני מחזור נ”ט של בית הספר.

עבור זרקו בן ה-27, התפקיד הראשי במחזה מהסוג הזה הוא הזדמנות שלא נקרית בדרכו של כל שחקן, בטח לא בשלב ככל כך מוקדם של הדרך.

“זה תפקיד מדהים לסטודנט למשחק שאפשר ללמוד ממנו המון” הוא מסביר, “תפקיד שבחוץ יהיה לי מאד קשה להתקבל אליו, כל שחקן היה חולם לגלם. אני גם לא חשבתי שאזכה לעשות תפקיד כזה.  הייתי צריך לעשות תפקיד אחר ויצא בגלל דברים טכניים שאחרי שבוע הקפיצו אותי לתפקיד הזה”, הוא מספר, “ובאותו רגע מאד נלחצתי והתרגשתי ונורא פחדתי שלא אמצא קווי דמיון. הייתי צריך לעשות חישוב מסלול מחדש אבל מחזרה לחזרה אני לומד ומוצא עוד ועוד קווי דמיון מהעבר שלי, וגם מחשבות ודברים שאני מאחל לעצמי לעתיד”.

יש קשיים בגילום תפקיד מהסוג הזה?
“אני צריך להתמודד עם המון דברים קיצוניים כשחקן, קטעי עירום, זעם ואלימות שלא חשבתי שאתעסק בהם. זה מחזה שמטלטל אותך גם בתור שחקן וגם בתור קהל. מלמדים אותנו כאן זה ללכת עם האמת שלנו, עם העבר שלנו, התחושות הרגשות, וכדי להבין את הסיטואציות אני אהיה חייב לגעת במקומות הכי יפים שלי וגם כי כואבים שלי. אם אני צריך להיות בהתקף זעם אני חייב להביא את זה ממקום אמיתי שאולי אני לא מוציא אותם ביום יום אבל הם קיימים בין כל המקומות השבורים שבי. המילים הן של בנימין אבל הפעולה שלי מתחת זה מה שבי נשבר כאופק. אני נזכר ברגעי השבירה והתסכול שהיו לי בחיים, כמו שלכל אחד יש. אני מאמין שמשחק זה הפסיכולוג הכי טוב, וסומך על הבימאי אבישי בן גל שעובד מתוך הלב ואני יודע שהוא רוצה בטובתי ושהוא לא משחרר עד שזה לא אמיתי”.

עוד בנושא:  הגברים הטרנסג'נדרים שבחרו ללדת - להביא לעולם עוד חיים

המחזה עלה אתמול בבית הספר למשחק בית צבי ויציג במהלך השבועות הקרובים באולם גרי בילו.

“זו ההפקה החמישית שאנחנו מעלים”, מסביר זרקו, “זה מאד מרגש כי כל תקופת הקורונה בכלל לא האמנתי שאזכה להציג מול קהל ושאספיק להשתתף בחמש הפקות. זה מאד לא מובן מאליו וזה לגמרי בזכות בית הספר, המנהלים והבימאים שמחויבים לדבר, ובזכות מיטל דמארי טולה שאחראית על התנועה ועוזרת לנו ליצור שפה שתשרת את ההצגה, זהר אלמליח האחראית על התפאורה ושמעון קסטיאל שלצערנו נפטר בפתאומיות בשבוע שעבר.

אנחנו קאסט מאד חזק ואוהב, שכל אחד בפני עצמו הוא בנימין. לכל אחד יש את הקיצוניות ואת המקומות הכואבים, וכל אחד הרגיש בשלב כזה או אחר נסגר, לא מוערך. בסופו של דבר כולנו רוצים מישהו שיאמין בנו ומשהו להאחז בו”.


קדוש מעונה – 29/6-12/7/2021 | בית הספר למשחק בית צבי, אולם גרי בילו |  כרטיסים להצגה באתר בית צבי

בהשתתפות טופז בר און / קורל חזן | שקד מיסק / עמית סיב | מיכאל עג’מי / אדם קנדה | מאור עמר / מינאס קרואני | עדן גולדמן / אופק זרקו | טל רוזנברג / אופיר שטיין בר זכאי | גדעון דוידוב / לידור מנקדי | שובל עמיאל / פז סייג

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן