אהוד שפייזר“בגלל שאני גם אוטיסט, מאוד היה לי קשה להתחבר עם אנשים, אבל לאט לאט גיליתי שלפעמים בראש שלי משתקפים עוד ועוד הקשרים מסוימים של התחברות, שילד לא תמיד מצליח לקשר, כמו למשל למה כשאני ליד מישהי מסוימת אני רגיל, או נניח למה ליד מישהו אחר אני פתאום מזיע ומתרגש”
pexels | cc0
את היציאה הרשמית שלי מהארון עשיתי באקט אמיץ מול חוג משפחה מצומצם באחריתו של יום הולדתי ה-24. אומנם למרבה ההפתעה, הכנתי את עצמי לפחות שנתיים שלמות, עד הרגע הזה’ שבו אוכל לתכנן לפרטי פרטים את העיתוי המדויק, שבו אוכל להכריז בגאווה שאני יותר לא עורך שום “ניסוי”, או “חוקר” את ההעדפות שלי אלא שאני רשמית בי. בלי אולי, בלי אבל, אלא רשמית חלק מקהילה. למעשה אני לא אוהב את המילה קהילה, אני בוחר להגיד המשפחה הלהטב”ית.
אני רוצה להתחיל את המסע הזה מהתקופה של תחילת החטיבה. באותם ימים הייתי ילד שסיים 6 שנים ביסודי, הרגשתי אבוד וחסר ביטחון מול עולם שנראה לי לא מובן, מעמיס ומתיש. בגלל שאני גם אוטיסט, מאוד היה לי קשה להתחבר עם אנשים, ובעיקר אהבתי את המקומות השקטים בלי הסחות הדעת. אבל כן לצד הקושי שלי, תמיד רציתי להתחבר, אהבתי את החום האנושי, ההרגשה שהפרטנר שלך הוא שלך ללא תנאי, ולאט לאט גיליתי שלפעמים בראש שלי גם משתקפים עוד ועוד הקשרים מסוימים של התחברות, שילד לא תמיד מצליח לקשר, כמו למשל למה כשאני ליד מישהי מסוימת אני רגיל, או נניח למה ליד מישהו אחר אני פתאום מזיע ומתרגש. זה היה מאוד שונה, וככל שהמשכתי להתבגר דברים קיבלו הקשרים יותר אירוטים.
התביישתי בעצמי, הרגשתי מחולל, ולא הבנתי למה אני חושב על כל מיני אנשים שאיתי בבית ספר בהקשרים מסוימים, פעם אחת אפילו רציתי להביא ביד כשעלתה לי מחשבה ארוטית בנוגע לאינטרקציה מינית עם גבר. חשבתי שבזה יסתיים העניין, אבל לא. לצערם של רבים, ולשמחתי, ההתעניינות בחוויה המינית שאני עובר רק הלכה והתגברה, וככל שהשנים נקפו, גם הוסרו המחיצות, וכבר הרגשתי יותר בנוח לדבר על זה שאולי אני לא לגמרי סטרייט, ועדיין זה נאמר בבדיחות הדעת, ספק אמת ספק שקר, ולפעמים לא זה ולא זה.
ההרגשה הזאת לוותה אצלי באכזבה מעצמי, הרגשתי שאני כישלון, שאני לא אוכל לנהל מערכת יחסים עם אף אחת. שאני קרוע בין שני העולמות. וכשאתה חי במשפחה שמתחקרת אותך על יחסיך עם נשים, אתה חושש להגיד את האמת בגלל לחץ חברתי, או בגלל האכזבה שהם יביעו בפניך כשתגלה את הסוד שבו אתה חי. מאוד קיוויתי שהבלבול הזה יסתיים מיד כשאסיים עם התיכון.
אומנם הנטייה הזאת לא עברה, ושנה אחר שנה, היא התגברה. עד שהגעתי לגיל 22, ואז כבר בשלה בי ההחלטה לצאת עם זה לעולם. כבר שיתפתי את חבריי בנטייה המינית שלי והלכתי למקומות כמו המטבחון והבית הפתוח. הדין וחשבון האמיתי שלי היה מול המשפחה שלי, שעוד המשיכה לחשוב שאני סטרייט רק קצת ביישן.
כמו כל תהליך שעבר עליי גם זה לא היה קל, הייתי צריך למצוא את הניסוח המתאים, את הצורה הנכונה. עד שלבסוף החלטתי שהעיתוי ייקבע ליום הולדתי, ובעת ובעונה אחת יסמן תום עידן במאבק בזהות המינית שלי, ויתחיל פרק חדש של השלמה ושל קבלה. כי לפני שזה יחלחל אליהם, זה חייב להתחיל ממני.
כל הכבוד!