צילום: עמוד הפייסבוק עמותת כולן
לאורך השנים המאבק לשחרור האישה ומאבקה של הקהילה הגאה שילבו כוחות והיו לאחד כאשר נלחמו ונאבקו על זכויותיהן. נשים טרנסיות היו ממובילות המאבק שהחל במהומות סטונוול 1969. המאבק הפמיניסטי עבר תהפוכות רבות; התעצב והשתנה בהתאם לזמן ולמקום שבו התרחש. הקהילה הטרנסית בכלל ונשים טרנסיות בפרט השתלבו במאבק וביקשו להן מקום על מנת לקדמו.
מתוך אמונה שיש לקדם את המאבק הפמיניסטי יחד עם נשים טרנסיות ובהובלתן הוקם כול.טרנס; זירה לשילוב הקהילה הטרנסית בארגון ‘כולן’, קידום שיח והסברה על הקהילה תוך עשייה פמיניסטית בזירות שונות והשמעת הקול על המהות והמקום של הזהות הטרנסית-פמיניסטית.
“כולן בשבילי זו קודם כל אחווה”, מסבירה נטע גלנץ, מיוזמות קהילת כול.טרנס, “כשהשתתפתי בפעם הראשונה בצעדת השרמוטות הייתי מוקפת באחיות. אחיות שנלחמות להחריב את הפטריארכיה ולקדם את המאבק הפמיניסטי. צעדתי עם חברה טרנסית ועם הדגל הטרנסי והרגשתי שווה, בלי התנצלויות או השתקה לדעות שלי ולמי שאני. כולן זה המקום לחלק שבי, שנאבק למען שוויון וצדק”.
מאיפה הגיע הרעיון להקים את כול.טרנס?
“הרעיון הגיע מתוך ההבנה שמקום לקהילה הטרנסית במאבק הפמיניסטי הוא חיוני ביותר. כפעילה טרנסית בכולן אף פעם לא חשתי שאני זקוקה למקום שכזה. יחד עם זאת, לאורך הזמן והפעילות שלי בזירות השונות של הפמיניזם והקהילה הגאה, הובהרה לי המשמעות של נקיטת עמדה רשמית וחד משמעית יחד ולמען הקהילה הטרנסית. בשיחה שהייתה לי עם מנכ”לית העמותה, ברכה ברד, שוחחנו ודיברנו על הקמה של קהילה שכזאת. לאחרונה אנו עדות לעלייה בשיח הטרפי וזה עצוב ומדאיג. כאשר עמותת כולן נקטה עמדה והתפצלה מ”שיח פמיניסטי”, על כך שהאחרונה החלה לקדם רעיונות טרנספוביים ברשת, ראיתי בפעם הראשונה מהי סולידריות. הבנתי מה כוחה של ההתייצבות לצדנו כנשים טרנסיות בזירה הפמיניסטית”.
הצעד הראשון ביצירתה של קהילת כול.טרנס היה קמפיין מרגש שהציג את עדויותיהן של נשים טרנסיות. מה היתה מטרתו?
“הקמפיין הוא צעד ראשון ומרגש ליצירה של קהילת כול.טרנס והוא התפרסם בפייסבוק, באינסטגרם ובטוויטר. בחרנו לתת מקום לעדויות של א.נשים מהקהילה הטרנסית, שלוקחות חלק בכול.טרנס. בעיניי הכוח הגדול ביותר של הקהילה הטרנסית טמון במגוון ובפוטנציאל שלה לכבד ולהכיל. אנו מכירות את הנרטיב השולט במדיה ובתקשורת אודות הקהילה. הנרטיב האפל, הקשה וחסר התקווה. הקמפיין בא לתת מקום לנרטיבים הנוספים בקהילה שלנו. לזהויות נוספות, להתמודדויות אחרות, להצלחות קטנות, לכוח, ולתקווה”.
איך בא לידי ביטוי השילוב בין פמיניזם לנשים טרנסיות?
“התשובה היא פשוטה: כולנו נשים. נקודה. המאבק הפמיניסטי בא לשחרר את האישה וליצור עולם שוויוני. ללא נשים טרנסיות המאבק לעולם לא יושלם. המנטורית שלי לאקטיביזם, רעות נגר, דיברה תמיד על הכוח שבאיחוד מאבקים. ממנה למדתי עד כמה ניתן להוביל ולשנות כאשר פועלות ביחד. כאישה טרנסית אני מודעת למאבק הייחודי לי. עם זאת, כאשר אנחנו מדברות על פמיניזם אני מאמינה שהדומה בין נשים סיס לטרנס רב בהרבה מהשונה”.
נטע גלנץ
איך היו התגובות סביב הקמפיין?
“אני חייבת לומר שבהתחלה מאוד דאגתי; הרשתות החברתיות הפכו כבר מזמן למקום שכמעט בלתי אפשרי לקיים בו דיון מעמיק ומכבד. נוסף על כך, הקהילה הטרנסית עדיין מתמודדת עם הדרה ובריונות, בתוכה ומחוצה לה. זו הפעם הראשונה שישנה יוזמה ליצור קשר ואיחוד בינה לבין הקהילה הפמיניסטית. בתחילה הקמפיין התקבל בחשדנות. יחד עם זאת, הרוב המוחלט הגיב בחיוב ובחיזוק למטרה החשובה שהקמפיין מנסה לקדם. אני חייבת לומר שההתגייסות של הפעילות והמנהלות בכולן סביב הקמפיין הייתה מרגשת. בתור מישהי שמעדיפה מפגש פנים אל פנים, השיח ברשת הוא ממש לא אזור הנוחות שלי. בזכות הזמן וההירתמות המלאה של כולן בעמותה הרגשתי הרבה יותר בטוחה ורגועה בזירת התגובות”.
איך את רואה את הפרויקט הזה מתפתח ותורם לקהילה הטרנסית?
“ההתפתחות והתרומה שאני רואה היא קודם כל בחוויה ובהמצאות של הקהילה הטרנסית בזירה הפמיניסטית. אני חושבת שמרחב בטוח ומכיל בכולן הוא צעד ראשון וחשוב ליצירת חוויה חיובית לנשים טרנסיות שהודרו בגסות ובבריונות מהקהילות הפמיניסטיות. בנוסף, ההצהרה הבלתי מתפשרת של מאמינה לך! קשה לתאר את הכוח שהמשפט הזה נתן לי כשנכנסתי לעמותה. אני רוצה את זה לקהילה שלי! אני רוצה את זה לאחיות שלי! הסולידריות, האחווה, התמיכה והמקום שבו אנחנו עומדות זו לצד זו ואומרות מאמינה לך, אני איתך. בעיניי זוהי מהות המאבק הפמיניסטי”.
