לא רב, רבה: "הרב שאנחנו רגילים אליו הוא לא ג'ינג'ית בלי זקן"

הרבה תמר גור קראוזה חיתנה הכי הרבה זוגות בישראל מחוץ לרבנות אבל אין כמעט חתונה שלה שלא גוררת שאלות, תהיות ותור ארוך של מתעניינים. השליחות שלה היא להנגיש את היהדות לכל אחת ואחת מאיתנו | "הצרות מגיעות מעצמן, את השמחות צריך לארגן"
תמר-גור-קראוזה

תמר גור קראוזה, 33, היא ג'ינג'ית עם חיוך ממיס והיא גם הרבה שחיתנה הכי הרבה זוגות בישראל. לא, היא לא מתחרה ברבנים של הרבנות, אבל מקרב הנשים הרבות, היא זוכה לעטר את המקום הראשון.

כמה זוגות חיתנת עד היום?
"קרוב ל- 450, משהו כזה".

ספר השיאים של גינס?
"לא, ספר גינס של שיאי נשים, לא שיאי גינס. מה שכן, אני לא חושבת שיש תינוק כמו שלי, שעד גיל חודש היה בכל כך הרבה חתונות".

גור קראוזה היא לא רבה שסוגרים בטלפון ופוגשים לראשונה מתחת לחופה. היא נפגשת עם כל זוג שהיא מחתנת מספר פעמים, ובני הזוג הופכים לחשובים בחייה כפי שהיא בחייהם.

"ברור שאני זוכרת את השמות שלהם," היא צוחקת, "יש סיכוי שאני זוכרת גם את תאריכי החתונות שלהם, איפה הם התחתנו, מתי, ואיזו שמלה הכלה לבשה. אני בתהליכים נורא משמעותיים עם כל זוג שאני מחתנת, יש לי קשר איתם. עם הרבה מאוד יש לי קשרים גם אחרי ואני מלווה אותם בעוד תקופות בחיים".

אז שיא יש, אבל באופן כללי החלק של הרבות בקרב כלל החתונות בישראל מאוד נמוך
"בארגונים השונים שמחתנים מחוץ לרבנות יש לדעתי יותר נשים או לפחות מספר שווה. תופתעי לשמוע שבתנועה הרפורמית, בתנועה הקונסרבטיבית וגם ב'הוויה' שזה הארגון החילוני, יש יותר נשים ועדיין בתוך כל הארגונים האלה פחות מ- 10% מהחתונות נעשו ע"י נשים.מחקר אחרון הראה שמתוך כל החתונות מחוץ לרבנות רק 1.2% מהחתונות נערכות ע"י נשים. זה מאוד מבאס, חתונות זה תחום שנשים לצערי מאוד לא מצליחות בו כי זוגות נורא רוצים גברים, גם אלה שמתחתנים מחוץ לרבנות".

אנשים שכבר בחרו לא להתחתן בדרך הרבנות, עדיין מבקשים גבר, למה?
"בעיניי זה יושב על מקומות מאוד עמוקים של איך אנחנו מדמיינים סמכות, ואיך אנחנו מדמיינים סמכות דתית, מה אנחנו אומרים ברגע מאוד פומבי בחיים שלנו. אין ספק, הרב שאנחנו רגילים אליו הוא לא ג'ינג'ית בלי זקן…מצד שני באמת יש בזה אבסורד נורא גדול. תמיד אני שואלת זוגות שאני פוגשת למה הם מגיעים ואצל כולם זה קודם כל 'אנחנו רוצים חתונה שוויונית ששנינו נבוא בה לידי ביטוי' או 'אנחנו לא רוצים לקחת חלק בגוף הלא שוויוני הזה'.

נתקלת בזוגות שהיה להם קשה עם העובדה שאת אישה?
"בכל מיני קבוצות של זוגות שלא מתחתנים ברבנות יש כל הזמן פוסטים של 'מחפש רב', וכאלו שממליצים עליי. פעמים רבות אנשים כותבים בתגובה 'לא, אנחנו לא יכולים אישה'. זה קטע, באיזה עוד תחום בחיים האנשים הכי ליברליים שיש יגידו כל כך בקלות 'אבל לא אישה'? קורה גם לא פעם שאני מתחילה תהליך עם זוגות ופתאום ההורים עולים על הבריקדות. לא מזמן ליוויתי זוג לדעתי מעל 3 מפגשים, זה כבר היה לעומק, ואז הכלה התקשרה ואמרה שיש בעיה עם ההורים שלה. זוג רופאים חילונים מת"א. אותה כלה אמרה לאבא שלה' אנחנו 3 בנות, כל החיים אמרת שאנחנו יכולות להיות מה שאנחנו רוצות, אני לא מאמינה לשמוע ממך את הביטוי 'לא אישה', והוא אמר 'אין מה לעשות, עד המקום הדתי'. אני כל פעם מבינה מחדש כמה שזה עדיין מהפכני, ברור לי שאם הייתי גבר הייתי מצליחה פי 8".

לפי ההלכה מותר לאישה לחתן?
"בטח. לפי ההלכה אין שום עניין ברב מחתן. כלומר, בכלל לא צריך בחתונה רב, צריך דברים אחרים. בישראל עיגנו את זה בחוק אבל בגדול רב זה דבר מאוד חדש. אני מצאתי היסטורית עדויות של מקומות מסוימים בספרד שמי שחיתן היה הנשים החכמות של הכפר. אמרו הקמה של בית זה תפקיד של נשים אז הלכתית אין עם זה בעיה. אפשר להתדיין על זה. יש שיגידו לאישה אסור לברך ברכות, גם לא נכון. יש שיגידו קול באישה ערווה, אבל ברמה המהותית הלכתית אין שום בעיה שאישה תערוך טקס. זה סיפור של בורות ואיך שאנחנו רגילים ושאנחנו בטוחים שגם את אברהם אבינו חיתן רב מהרבנות. צריך להבין שגבר מהרבנות עם זקן שמחתן זו פוליטיקה של זהויות מ- 1952, זאת לא ההלכה".

מה יש בחתונה שלך שהוא אחר מחתונות אחרות?
"החתונות שלי הן לא כולן אותו דבר, אני עוברת עם זוג תהליך וכל זוג בונה את הטקס שלו ועושה את הבחירות שלו בפנים על בסיס הטקס היהודי. בסה"כ שתגיעי לחתונות שלי תראי שזה יהיה מאוד דומה לטקס המוכר אבל גם מאוד אישי ושוויוני. לוקחים את כל האלמנטים שיש בטקס היהודי, חלקם אנחנו משאירים וחלקם אנחנו משנים, והופכים אותם לשוויוניים. למשל בקידושין אז זה לא רק הגבר מקדש את האישה המכוסה במה שהרב אומר לו להגיד באוזן, אלא שני בני הזוג כותבים אחד לשנייה וזה הדדי והם מקדשים אחד את השנייה. זאת אומרת הדבר הזה הוא רגע מאוד שלהם. הכתובה, אם הזוג בוחר תהיה, אבל זו בוודאי לא הכתובה שהגבר קונה ב-200 זוז את בתוליה של אשתו. אני תמיד אומרת שאני לא יודעת מה יותר קשה למצוא, זוזים או בתולים… וברצינות בואו ניקח את הרעיון היפה של כתובה שאומר שאם פעם מי שהיה חלש הייתה אישה והייתה צריכה משהו שיגן עליה, היום מה שחלש זה הקשר והוא צריך משהו שיגן עליו. אז בואו נשב ברגע של החתונה ונחשוב קדימה איך אנחנו מדמיינים את החיים האלה ואיך עכשיו באהבתנו אנחנו שומרים קדימה גם על מה שהחיים והטרפת יביאו איתם, והזוגות עושים תהליך מדהים של כתיבת כתובה נורא יפה. לא סתם אני ממשיכה לקרוא לזה כתובה ולא הסכם זוגיות, כי מבחינתי זה הרעיון היהודי העתיק שאמר תחשבו גם על החלש, או על מי שצריך הגנה. בנוסף, אף פעם לא נדבר על בית המקדש אלא על השברים והמורכבויות שיש בחיים עצמם. אנחנו כל הזמן לוקחים השראה מתוך הטקס היהודי ומביאים את זה לתוך החיים של הזוג והם עושים את הבחירות שלהם בפנים. אבל החוויה היא, וזה חשוב להגיד, שזה לא יהיה טקס מוזר או קיקיוני שבו אנחנו עומדים על הראש וקושרים קשרים זה בזו או עושים שירי נמסטה… שזה קצת הפחד של ההורים הרבה פעמים, שעושים פרודיה מהיהדות".

אשת חיל מי יימצא?

היא גדלה בבית חילוני בחיפה. הוריה התגרשו כשהייתה בת חצי שנה והיא נדדה בין חיפה לנגב מאז שהיא זוכרת את עצמה. בגיל 17, בעקבות נסיעה במשלחת לארצות הברית, היא נחשפה ליהדות אחרת, ונשבתה בקסמה. שנה אחר כך היא כבר הבינה שתגדל להיות רבה.

יש ילדות שחולמות להיות שחקניות, טייסות, רופאות, עורכות דין, מי חולמת להיות רבה?
"זה באמת מאוד מוזר. אני לא יודעת להגיד לך איך זה קרה. מבחינתי בגיל 17 נגלה לי פעם ראשונה בחיים העולם היהודי וזה היה מבחינתי שער לקסם. לא יודעת להסביר את זה, כאילו חזרתי הביתה. זה היה משהו מאוד מוזר ומאוד מקסים ומאוד מין חוויה של 'ואוו זה מעניין אותי' ו-ואוו אני לא יודעת על זה כלום. אז התחלתי ללמוד והגעתי לתנועת הנוער 'נועם' ונסחפתי בה והפכתי למדריכה. פשוט התרגשתי מזה. התחלתי להיות חזנית, אני שרה וזה התאים, ואז בא אליי מישהו מבוגר ואמר לי 'את צריכה להיות רבה', אמרתי 'וואלה נכון'. זה היה נראה לי תפקיד הנהגתי שיש בו גם הנהגה וגם שירה. גם יש בו משהו אחר ותמיד חלמתי להיות אחרת, ג'ינג'ית וכזה. כשהייתי בשנת שירות ובצבא ופתאום פגשתי אורתודוקסים קלטתי את הפער, פתאום הבנתי שאני אנדרדוג. לא ידעתי לפני כן שאני חריגה".

חשבת שכולם רפורמים?
"זאת הייתה היהדות מבחינתי. פגשתי עולם יהודי ובית כנסת, תפילות ולימוד ושיח והוא נורא ריגש אותי ואז אמרתי יאללה אני אהיה בשנת שירות עם דתיים. אני זוכרת את החוויה הזאת בפעם ראשונה שסופרים מעליי, ממש מדלגים מעליי כשספרו גברים לזימון לברכת המזון, ואמרתי 'מה?' אז לאט לאט קלטתי שיש מקומות שחושבים שזה לא בסדר שאני רבה ופתאום הבנתי את מקומי כאישה".

היו סיטואציות שטלטלו אותך?
"אני זוכרת שהלכתי לבית כנסת בישוב חילוני בעמק חפר. נכנסתי והיו שם ממש מעט אנשים, הם הנהנו לי עם הראש, ומה לעשות זה היה בית כנסת אורתודוקסי, אז הייתי בעזרת נשים וזה היה לי מוזר. לא הייתי רגילה ללכת לבתי כנסת עם עזרות נשים ואז הם דיברו ביניהם ואמרו 'אוף אנחנו רק 9 מה יהיה, מתי יבוא העשירי?' אני יושבת שם ואומרת 'יאללה הם אשכרה לא סופרים אותי'. פתאום הבנתי כמה הם התאכזבו שנכנסתי וזו הייתה אני, זו הייתה אישה. באיזה זכות אתם לא סופרים אותי? זה יישוב חילוני אף אחד מהם בסיטואציה אחרת לא לא היה סופר אותי, או היה אומר 'יש תשעה בחדר', זו רמת התעלמות מוחלטת. ואני חושבת ששם נפלה בליבי ההחלטה שאני חייבת להיות אישה שמובילה את הדבר הזה. זאת אומרת, ככה זה פשוט לא יכול להיות. למה שבעמק חפר יהיה בית כנסת שככה הוא נראה? לא יכול להיות שאני שכל כך אוהבת את היהדות צריכה לשים בצד את היותי אישה ואת כל מה שחינכו אותי".

אבל אפילו ההורים החילוניים שלה התקשו לקבל אותה בהתחלה. בפעמים הראשונות היא הלכה לבית הכנסת בהסתר. "הייתי הולכת עם החצאית בתיק ואומרת שאני הולכת לחברה, כמו כל הסיפורים ההפוכים. לאט לאט שיתפתי וסיפרתי. זה לא היה קל, הייתה תקופה שאבא שלי ממש לא דיבר איתי. אני חושבת שהם מאוד פחדו שאני חוזרת בתשובה ושזה מגיע עם סל כזה שאני עוד רגע אומרת לאימא שלי 'תחליפי מטבח'. זה לא היה הסיפור שלי. כשאימא שלי הבינה אז היא מאוד התרגשה מזה. היא באה איתי לתפילה אחת של יום כיפור שהנחיתי ומאוד התפעמה".

יש לה שישה אחים ואחיות. בהתחלה גם הם לא הבינו, אבל עכשיו הם כבר מקבלים את הצעד "המוזר הזה" שעשתה אחותם

"עדיין כשאנחנו אוכלים איתם הארוחות שהם אוכלים הן ארוחות לא כשרות. אני מראש תמיד אמרתי שמה שאני עוברת לא צריך להשפיע על אנשים מסביבי, אני לא מבקשת מאף אחד לשנות משהו אז אני חושבת שזה יותר קל. בהתחלה זה היה כזה 'טוב בסדר תעשי את הקידוש שלך ואת הזה שלך', היום אני חושבת שהם אוהבים את זה וזה חשוב להם שאני אעשה את זה מול הילדים שלהם".

ולהתמודדות הזו נכנס גם בן הזוג שלה, אריאל קראוזה, שעשה את הדרך ההפוכה ממשפחה אורתודוכסית לחיים משותפים עם רבה רפורמית.

"אנחנו כל הזמן בהתמודדות הזאת. הוא תמיד סיפר שהוא חיפש מישהי שהיא בין לבין, סוג של דתל"שית'. זה גם מאוד התאים לו, יש לו חרדה חברתית ותמיד הוא אומר שמהבחינה הזאת סגרתי לו את הפינה כי בקידוש זה לא הוא שצריך לברך מול כולם. הוא פמיניסט גדול אבל אני חושבת שלהגדיר את עצמו כרפורמי אולי יהיה לו קצת קשה, כי בישראל קשה להגדיר את עצמך ככזה".

משפחת קראוזה: מימין אביגיל, אריאל, נעמי, תמר ובארי קראוזה

דילמת הזהויות הזו הובילה את הזוג לגור ביישוב בת שלמה בלי השתייכות לאף קהילה דתית. יחד הם מגדלים את אביגיל (7), נעמי (3) ובארי (חצי שנה).

"אין לנו קהילה, אנחנו מחפשים. בשישי הרבה פעמים נלך לבית כנסת בזיכרון, אנחנו נוסעים אז אין לנו בעיה מהבחינה הזאת. או שנלך לאיזה קהילה דווקא הרבה פעמים אורתודוקסית שוויונית כי בתפילותינו אנחנו יותר דוסים. הרבה פעמים נבחר להישאר בבית, יצרנו לעצמנו טקס שלם בבית שהוא מאוד הטקס של המשפחה שלנו והוא הדוגמה הקלאסית למי שאנחנו: אנחנו תמיד נתלבש לשבת כולנו, והוא כולל קידוש שאני עושה. אנחנו אומרים את הקידוש המסורתי אבל אנחנו לא נגיד 'בחר בנו מכל העמים', זה קשה לנו להגיד, אז נגיד הוא בחר בנו 'עם כל העמים'".

מה לגבי אשת חיל?
"אנחנו שרים את אשת חיל, זה ניגון שאנחנו מאוד אוהבים אבל עם הזמן פתאום נוצר מן מצב שאריאל הוא זה שמבשל וזה נורא הצחיק אותנו, אז הפכנו את זה לשתי שורות לזכר ושתי שורות לנקבה. זה גם ממש עובד טוב עם המנגינה. וזה נהיה רגע כזה בתוך הילדים הקטנים שאנחנו מצליחים להסתכל ולשיר באמת אחד לשנייה, זה רגע שאנחנו מאוד מחכים לו".

"אביגיל נכנסה עכשיו לבי"ס משלב של דתיים וחילונים וכל הזמן היא אומרת לי "אבל אימא, מה זה אומר להיות רפורמי? מי עוד רפורמי? אני לא רוצה להיות רפורמית, אנחנו מסורתיים" זה קשה לה שהיא לבד, ואני מבינה את זה. ומצד שני מדהים אותי כמה הרבה דברים ברורים לה מאליהם, כל פעם שיבוא אליי זוג היא תגיד לי "אימא, זה בן ובן, בן ובת או בת ובת?" זה נורא ברור לה האופציות האלו, זה נורא ברור לה שאישה עושה קידוש, היא יודעת את כל הקידוש בעל פה, המון המון דברים שהיא גדלה איתם מבית אימא ואבא שהם כל כך ברורים לה שזה כזה כיף, שהזהות שלנו היא כל הזמן גם וגם."

היא הייתה פעם בחתונה שבה גבר מחתן, שיש רב?
"לא, אבל היא ראתה בדיסני איזה כומר והיא אמרה לי 'מה זה אימא? זה בן!'"

את אישה מאמינה? את מאמינה באלוהים? באלוהימה?
"הרב קוק אמר שזו שאלה מאוד אינטימית. בהחלט יכולה להגיד שכן, יש אלוהות שמאוד נוכחת בתוך החיים שלי. אני לא מאמינה בהשגחה פרטית, אני לא מאמינה שמה שאני עושה או לא עושה, או אוכלת או לא אוכלת וודאי לא מתלבשת או לא מתלבשת מעניין כהוא זה את האלוהות הזאת. זה ברור לי שבני אדם הביאו לעולם. אבל כן יש אלוהות באופן מאוד עמוק בתוך החיים שלי, אני לא חושבת שזו הסיבה המרכזית שבגללה אני מחוברת לעולם היהודי, הסיפור הזה של אלוהות. אני בטח לא עושה שום דבר בגלל, או לא עושה בגלל האלוהים. אבל אני מאוד אוהבת להתפלל, זו מדיטציה מאוד גדולה בשבילי."

החלום שלך היה להיות רבה, למה את לא רבת קהילה?
"זה נכון, אבל לאורך הדרך זה היה מסלול מאוד ארוך, 10 שנים של לימודים, והיה שם כל הזמן בחירות שניות, לוחות שניים, זה ביטוי יהודי של בחירה מחודשת, כל הזמן דייקתי את הדרך ובאמת באיזשהו שלב הבנתי שאני לא מקהילת קהילות, זה לא מה שמרגש אותי. גם כאימא צעירה זו הקרבה מאוד גדולה. אני מרגישה, מבחינתי שזו פחות השליחות שלי, אני רוצה לדבר על הדור הצעיר, זו השליחות שלי".

תסבירי.
"אני מרגישה שהדור שלנו נמצא במרוץ מטורף וחיי החומר השתלטו עלינו, הטירוף להספיק, כסף, לקנות, שכאילו איבדנו את זה, ואני חושבת שלעולם היהודי ולעולם הטקסי יש ממש מתנות לתת לנו בהקשר הזה. אני מרגישה שהרצון שלי זה לעשות את החיבור הזה, לחשוב איך לוקחים את העולם היהודי, שוב, בהתאמות, בשינויים, בתנועה, כמו שהוא מאז ומעולם היה, לא בלקחת דברים שיהיו נכונים ונתקעו. לא סתם הביטוי הלכה הוא מלשון ללכת, כי תמיד היהדות הייתה בתנועה וזה מה שהחיה אותה כל החיים, לא השמרנות, החיות. במאה ה- 19 מישהו שם אותה בפריזר וסגר את הדלת וזו הרפורמה הכי גדולה שקרתה אי פעם ביהדות, ההקפאה שלה. אז מבחינתי המטרה זה להפשיר אותה ולהחזיר את הגלגלים לנוע, שזה אומר שיש דברים שצריך לזרוק מכל המדרגות ויש דברים שצריך לאמץ. ויש דברים שצריך לאמץ אותם כמותם, ויש דברים שצריך לאמץ אותם עם דיוק מתוך ידע".

החתונה של דניאל וספי עם הרבה תמר גור קראוזה. צלמת- נטלי שור

רבה יזמת

גור קראוזה היא לא רבה רגילה, היא רבה יזמת וגם על המונח הזה כנראה לא שמעתם מעולם. חוץ מחתונות היא יוצרת סדנאות זוגיות 'זמנזוגי' וטקסים אישיים.

"אני עצמאית לכל דבר ועניין, שעוסקת בסוף, תכלס בוא נודה, 60% מהזמן שלה בשיווק ובמס הכנסה ובאמת בלהחזיק את עצמי כעצמאית. וזה חלק מהעניין, אני באמת כל הזמן יוזמת, זה מה שמדליק אותי. עולם החתונות לשמחתי כבר מניע את עצמו וכבר יש לי מספיק שם שדברים כבר מגיעים מעצמם ואני כל השנים האחרונות חושבת איך מרחיבים את הדבר הזה, לאיזה עוד עולמות זה יכול ללכת? המון פעמים אנשים מגיעים אליי עם בקשות, התקשרה אליי כלה שלי לא מזמן ואמרה אנחנו מגיעות לגיל 30 כמה חברות, תעשי לנו סדנת גיל 30, יש לך? אמרתי כן, בטח. ניתקנו ואמרתי 'שיט מה זה סדנת גיל 30? מה אני אמורה לעשות?'. זה הגניב אותי והלכתי ולמדתי, יש בעולם היהודי ביטוי שככה באמת מחלק את השנים 'בן 20 לרדוף, בן 30 לכוח, בת 40 לבינה', הלכתי על פי הדבר הזה ובניתי סדנה מהממת ומאז עשיתי 4 סדנאות כאלה לנשים בנות 40 על בינה. זה קורה המון שפונים אליי על משהו נישתי שאני אבנה, נגיד מעגל לפני לידה, או יומולדת עגול, או זוג שעובר לבית חדש ורוצים שאני אעשה להם משהו על בית, ואז מתוך זה אני בונה את הדבר הזה וזה יוצא מדהים. המטרה הייתה בוא נייצר זמנים של לעצור ולהכניס תוכן, להכניס התבוננות פנימה של טוב, שהיא לא טיפולית, שהיא של רוח".

היא קוראת לזה 'תחזוג', ערבים בהם היא מזמינה זוגות לדייט אישי כולל הרצאה וזמן איכות. מאז יצרה עוד ועוד סדנאות בהם סדנאות לזוגות שבונים את ביתם, סביב אירועים משמעותיים ועכשיו היא בונה טקסי שישי משפחתיים.

"אני לא טובה בתוכניות חומש, כל פעם קורה משהו, נפתחת דלת, אני נכנסת בה, ככה אני עובדת בחיים האלו. השאיפה שלי שזה יהיה מרכז, זה כבר גדל ואני מניחה שהשאיפה שלי זה לקחת את ביצת הזהב הזאת שעובדת מדהים ושיהיו עוד אנשים ועוד נשים בתחום הזה, להגדיל את הדבר הזה. שאני אגיד לאנשים 'תחזוג' והם יידעו מה זה, שזו תהיה שפה מוכרת בעולם, שאני אומרת לאנשים 'רבה' הם ידעו מה זה, אני רוצה לגעת בכמה שיותר אנשים. יש פה שתי רמות, רמה אחת איך לוקחים את הטקסים שגם ככה יש לנו: חתונה, בר מצווה, בת מצווה, טקס לידה, והופכים אותם למשמעותיים ולשלנו ולא פחות יהודיים. הרמה השנייה היא מבחינתי להכניס עוד טקסים ומשמעויות בתוך החיים כדי לא לתת להם לחלוף. בסוף יש משפט שאני מאוד אוהבת שאומר שהצרות מגיעות מעצמן, את השמחות צריך לארגן. זה נראה לי מוטו חיי".

לגירושין גם יש לך טקס?
"כן. עכשיו עשיתי טקס מהמם לכלה שלי, מישהי שחיתנתי בעבר ופנתה אליי לבד שהיא רוצה לעשות טקס גירושין וזה היה טקס באמת מדהים. חילקתי אותו לשלושה חלקים, על הפרידה, על לראות את מה שהיה ולהשאיר את זה מאחור ועל חיזוק האני שלי והכוחות שלי והתקווה קדימה. וממש יצרנו טקס נפלא והוא היה באמת אחד הרגעים הכי מרגשים בחיי".

אבל יש קהל? יש קונים לדבר הזה?
"אני מרגישה שהציבור שלי זה הציבור החילוני ואני רוצה להגיד לו 'רגע זה גם שלנו', מותר לנו לגעת בזה, ולא יכול להיות שבכל רגע שכן אנחנו רוצים יהדות בחיים שלנו אנחנו הולכים לאורתודוקסיה באופן אוטומטי. יש ליהדות מלא מה לתת לנו בתוך החיים ואני באמת מרגישה שיש שם עולם אדיר שאנחנו ממש מפספסים. אצלנו ככל שאתה יותר שמרן אז אתה יותר יהודי, אבל בעולם הסקאלה היא לרוחב ואתה יכול למצוא את עצמך איפה שאתה מוצא את עצמך ואין מעמדות. זה משהו שהייתי מאוד רוצה להביא לפה, זה סופר קשה, וזה כל כך כל כך קשה להביא את זה לפה בגלל החילונים, בגלל האורתודוקסים, בגלל הפוליטיקה. חתונה על ידי מישהו שמחופש לאלביס בלאס וגאס יותר נחשבת מהחתונה היהודית שלי פה. זה באמת מאוד עמוק הדבר הזה, אבל אני רואה את הציבור מאוד מאוד רוצה ומאוד שמחה ליזום מענים".


הכותבת זכתה להכיר את הרבה תמר גור קראוזה בסיסטרהוד של מיכל. פורסמה לראשונה במגזין אוןלייף

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן