כותבת ופעילה פמיניסטית/קווירית. מרצה למגדר וחוקרת מיניות ותיאוריה קווירית, פרפורמרית ומשוררת, ממארגנות כנס סקס אחר
צילום: נ. שאולסקי
עם מי היית יושבת לדרינק, איזה ואיפה?
הייתי רוצה לשבת לאיזה קוקטייל מטריה עם קתרין מקינון. היא ההוגה הפמיניסטית היחידה שאני מעריצה ולא יכולה לשאת במידה שווה. הייתי רוצה לשאול אותה האם היא אכן בחרה בחיי פרישות מיניים, ומה בשם האל נשאר אם מוותרות על הנאה תחת הפטריארכיה? וכמובן, כליידי לליידי הייתי מנסה לגלות אם הוויתור התאפשר כי היא עוד לא פגשה את הבוצ’ הנכון.
מה לדעתך הקשר בין גאווה לפמיניזם?
מבחינתי אלה מאבקים משלימים. האם בכלל אפשר להכריע אם דיכוי מגדרי/מיני הוא פרויקט פמיניסטי או קווירי? אני חושבת שהנחת המוצא שלי היא שחייב להיות חיבור בין מאבקים של מיעוטים, וגם היסטורית ככה התחיל המאבק הגאה של הגיי ליבריישן – על רקע צמיחה של תנועות שחרור של נשים, שחורים ומתנגדים למלחמה. אולי אם נזכור את זה נבין שכל פעם שמישהו צועק מה הקשר בין להט”בים לנשים/מזרחים/כיבוש, זה רגע שבו התפספסה הזדמנות להתאחד נגד השיטה. ואולי אם יכול לצאת דבר טוב אחד מכל הטרגדיות סביבנו זה שמיום ליום קשה יותר להדחיק את הקשרים בין דיכויים שונים. מתחיל להיות ברור שאלה שמותקפים הם לא במקרה תמיד נשים, קווירים או כאלה ש”נראים ערבים” – אנחנו באותה חזית של אלה שדמם מותם וגופם הפקר.
מה הייתה נקודת המפנה בחייך שממנה התחלת לפעול למען הקהילה הגאה?
שנת 2005. הכל התחיל מהרצאה אוטוביוגרפית חושפנית במיוחד שהעברתי על זהות פמית בכנס סקס אחר באוניברסיטת תל אביב. זה גרם לי להבין מה הכלי שלי לשינוי חברתי ואיך אני יכולה לתרום לקהילה בצורה הכי טובה. ובאופן ספציפי הרגע הזה נתן לי כוח להתחיל לפעול, כי הוא פתח שיח על מגדר לסבי שלא היה בארץ עד אז ולא האמנתי שיווצר.
באיזה אירוע או פעולה שלקחת בה חלק את הכי מתגאה?
האמת שהתשובה הקודמת הייתה יכולה לכסות את זה, כי אותה הרצאה בעצם הולידה את המעורבות שלי בכנס סקס אחר, שבמסגרתו התעצבתי כאקטיביסטית. אני מרצה שם כמעט כל שנה מאז, ובחמש שנים האחרונות גם חברה בוועדה המארגנת של הכנס. בהשראת סקס אחר הפכתי למרצה קבועה בארגונים לשינוי חברתי וזה האקטיביזם שלי כבר 11 שנה. אבל אם מדברים על ארוע חד פעמי, זה ללא ספק הערב שארגנתי לכבוד יום המאבק באלימות נגד נשים בשנה שעברה תחת השם “מונולוגים מהכוס” ובמסגרתו גייסנו כמעט 5000 ₪ למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית והפגיש נשים מכל מיני מעגלים שלא ראיתי קודם בשום מקום.
מה את אוהבת לעשות בשבת בבוקר?
פנקייק בוצ’-פמי במיטה, עדיף אחרי פעילות ספורטיבית שלא כרוכה ביציאה ממנה.
לאן אנחנו צועדות?
קשה לומר, אבל הלוואי שהסיסמא הזאת “ביחד אנחנו חזקות” תהיה יותר מתמונת פרופיל בפייסבוק. אמן ונמצא דרך לפרק את העוינות שמובנית בינינו כנשים, ובשלב הבא גם כלהט”בים. רק אם נכיר בכך שאנחנו קבוצה שמורכבת מהרבה תתי קבוצות שלא מספיק מבינות ומכירות אחת את השניה יש לנו סיכוי לדיאלוג. הלוואי שנפעל תמיד מתוך סולידריות, ושהמאבקים שנוביל לא ישמרו את הכוח אצל בעלי הכוח, אלא יקחו בחשבון את כלל הקבוצות בקהילה, ובעזרת השם אפילו יתנו קדימות לקבוצות המוחלשות בה.
איפה את רואה את הנשים בקהילה בעוד 5 שנים?
לא יודעת, והלוואי שאני לא יכולה לדמיין את זה, כי עד אז ימצאו עוד אינספור דרכים שבהן נלמד לאהוב את עצמנו ונשים אחרות שלאו דוקא דומות לנו.
מהו העיקרון הכי חשוב לך בחיים?
חמלה. מבחינתי להיות פמיניסטית או לסבית זה אותו דבר – זאת הבחירה לאהוב נשים בעולם ששונא אותן, גם כשהן לא אוהבות אותי, כי אני נשית מדי ומזכירה להן את כל מה שהן מנסות לברוח ממנו. אני מנסה לזכור שזה לא נגדי – זאת השנאה של כולנו לנשיות ששימשה כהצדקה לדיכוי שלנו. אני לא תמיד מצליחה לא להיפגע ולהתגונן, זה אתגר יומיומי. המצפן שלי הוא הילדה המרוקאית מפתח-תקוה שהייתי, ובקלות רבה הייתה יכולה להיות היום אשה נשואה עם ילדים שנשארה לגור ליד ההורים ומלמדת בחצי משרה כדי לחכות לשובם עם ארוחת צהריים חמה. אני תמיד מדברת גם אליה, כדי לא לשכוח שאפילו אפשרויות קיום הן פריבילגיה.
מה מחזק אותך?
המשפחה הנבחרת שלי, ולדעת שהקדשתי את חיי, כמרצה, כחוקרת וכפעילה לפמיניזם ולמאבק בהומופוביה וגזענות, ושזה פאקינג משנה משהו בעולם. אין דבר שעושה אותי יותר מאושרת מאשר שנגשות אלי אחרי הרצאה ואומרות שגרמתי להן להרגיש פחות לבד או להתבייש פחות. זה כמעט הופך את אי היציבות הכלכלית, ההטרדות ברחוב וחוסר הקבלה המשפחתית לנסבלים.
