מערכת WDGבעקבות בקשתו של הרב הראשי לירושלים מראש העיר לאסור תליית דגלי גאווה בעיר, תלו הלילה פעילים להט”בים דגלי גאווה בפתח הרבנות הראשית | “ואהבת לרעך כמוך התחלפה בשנאת האחר”
שבוע ויומיים לפני מצעד הגאווה בירושלים, והקרב על הנראות הציבורית בעיר נמשך.
הלילה החליטו פעילים להט”בים להגיב לנסיונות לדחוק את הנראות הלהט”בית אל מחוץ למרחב הציבורי.
במהלך הלילה הגיעו פעילים להט”בים אל בנין הרבנות בירושלים, שם נמצא משרדו של הרב הראשי לירושלים, תלו דגלי גאווה בפתח הבניין וצבעו את המדרכה המובילה לכניסה בצבעי הקשת, יחד עם המילים “ואהבת לרעך כמוך”
תליית הדגלים נעשתה בתגובה למכתב ששלח אתמול הרב הראשי לירושלים, אריה שטרן, לראש העיר משה לאון, בו הוא מבקש ממנו שלא לתלות דגלי גאווה ברחובות העיר.
“לצערי הרב הנני נדרש לנושא כאוב כמו אותו “מצעד” העומד להתקיים בשבוע הבא”, כתב שטרן, “יודע אני שמבחינת החוק אין לראש העיר את היכולת למנוע את המצעד ועל כן בקשתי ממך שלפחות תתן הוראה שלא להניף את הדגלים שמכערים את העיר”.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: “העירייה תפעל על פי הנחיות היועץ המשפטי לעירייה, לפיהן יש לתלותם, כפי שהיה בכל השנים האחרונות, ובהסתמך על פסיקות בתי המשפט בעניין”.
ואהבת לרעך כמוך התחלפה בשנאת האחר
פעילות דומה נערכה בירושלים גם בשנה שעברה, אז התיייחסו חברי מועצת העיר אל הפעולה וכינו אותה “תג מחיר”. הפעיל ג’ק גרינפלד מסביר את הצורך בביצוע פעולות מסוג זה:
“למה לו לאדם להסתכן בשידור חוזר של האשמת שווא בביצוע “פשע שנאה” או בהשוואות ל “תג מחיר”; כל זאת בעוד כפסע בינו לבין “מגרש הרוסים”? מהי החשיבות הטמונה במריחת כמה צבעי גיר על המדרכה? הלא כל עולל ובידו פיסת גיר צבעוני יכול לעשות זאת מבלי שאיש ייתן את דעתו על כך.
ובכן, זוהי ירושלים. ואלו הן האבנים המרצפות את המדרכה אשר בפתח בניין הרבנות. ירושלים, שנחרבה בשל שנאת חינם. הרבנות, הממסד שמטרתו היא שימור והנחלת המסורת הדתית, התורנית. אותה תורה ש “כלל גדול בה” עפ”י רבי עקיבא הוא: “ואהבת לרעך כמוך”. אותה תורה שהלל, כשהתבקש ללמדה על רגל אחת בחר לתמצת במילים: “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברייך”.
ולמה זכינו אנחנו, בדורנו? שנאת האחר, דחייתו בשל היותו שונה. לפני כשבוע, נטלה את חייה אישה צעירה בשם נטע. לא אתיימר להבין את שדחף אותה ליטול את נפשה בכפה, אך החיים בחברה כשלנו, המצרה ומגבילה את צעדיהם של כל ה’חריגים’ אינם מן הקלים ביותר. בלשון המעטה.
בכל יום, אך במיוחד בימים אשר כאלו, מוטלת על כתפיהם של בעלי הכוח האחריות על ההשפעה שיש לכל מילה ממילותיהם. כיצד, אם כן, יכול הרב הראשי להתבטא בצורה בה בחר להתבטא בימים אלו? כל פעולה ופעולה הננקטת כנגדו של אי מי מן הקהילה, היא פעולה הנזקפת לזכותו של הדובר שמילותיו הובילו להתרחשות.
אל לנו להחריש מול התבטאויות שפלות מעין אלו. עלינו לנצל הזדמנות זו כדי להזכיר שאהבה היא אהבה ושהציווי לאהוב את האחר כמו שאדם אוהב את עצמו מקורו באותה התורה אותה מתיימר הרב לייצג ושבשמה לכאורה הוא פועל.
כאן כדי להישאר.
יהי זכרן מהפכה”.
