גאווה בגבעה – גם לנו מגיע שיספרו אותנו

איריס מוסן אלון יזמה את הקמתה של קבוצה גאה בגבעת שמואל, בכדי שללהט"בים המקומיים תהיה סיבה להשאר | "תמו הימים שתל אביב היוותה עיר מקלט, עכשיו זה הזמן להפוך כל עיר וכל יישוב לבטוח ומכיל מספיק, כך שלא נצטרך יותר לברוח"
גבעתשמואל
בנין עיריית גבעת שמואל | אבישי טייכר | CC BY 2.5

כאחת מאלה השייכים לזן הנדיר הזה של תל אביבים מלידה (טוב, כמעט), גדלתי על כר רך של ליברליזם, בלי אף מרפק הומופובי שיטריד את מנוחתי או ידיר שינה מעיניי*. כשיצאתי מהארון בפני אבא שלי אחרי אחד ממצעדי הגאווה שצעדו ממש ברחוב ליד, תשובתו הייתה "נו, אז?", וזו הייתה הרוח בבית, בשכונה, בבית הספר ובכל מקום. ידעתי שהכל בסדר, יש לי מקום. אני לא לבד.

*למה ההקבלה לשינה? כי אני אימא עייפה לתינוק מתוק בן 8 חודשים.

אני ואשתי מגדלות את התינוק שלנו בגבעת שמואל, לא רחוק גאוגרפית מתל אביב, אבל המרחק הרוחני, ההווייתי, הוא גדול מאוד. באחד הבקרים בחופשת הלידה שלי, הלכתי למפגש אמהות ותינוקות בפארק בגבעה, בסוף המפגש שוחחתי עם אימא אחרת, שבדיוק עברה לכאן מתל אביב, היא הייתה מופתעת מהבחירה שלנו כזוג חד מיני לעבור לגור פה ולא להישאר בת"א הפלורליסטית.

יש טעם בדבריה. מצד אחד האוויר מרגיש נקי יותר בגבעת שמואל, האנשים חביבים ומסבירי פנים, שקט ונעים, אך המאבק הלהט"בי עומד תקוע על ז'בוטינסקי באיזה פקק שלא נגמר מתל אביב, ופשוט לא מצליח להגיע עד לכאן. בינתיים נראה שהוא נמצא איפשהו על הכרך שבין ארלוזורוב לביאליק ברמת גן, קרוב אבל רחוק כל כך.

והו כמה הייתי רוצה שהוא כבר יגיע. המאבק הזה הניב כל כך הרבה פירות, בראייה הארצית, הניראות ודעת הקהל השתנו ללא הכר ב-20 השנה האחרונות, הקהילה התגבשה, הרגישות החברתית גברה, נשברו כל הארונות כמעט. אני רוצה שפירות המאבק יגיעו גם לכאן. אני רוצה לשלוח את התינוק שלי לגן שבו הגננת ושאר ילדי הגן יודעים שלאיל יש את אימא איריס ואת אימא ליטל, ושבטיפת חלב האחות לא תרים עלינו גבה. אני רוצה שלבני הנוער בתיכון שהוקם רק בשנה שעברה תהיה אוזן קשבת וקבוצה חברתית להגיע אליה מדי שבוע, שבכל יוני דגלי גאווה יתנוססו ממרפסות העיר ויקרצו לעוברי האורח, שהמושג קהילה, לא יהיה נכון רק לקהילה הדתית שחיה כאן, אלא גם לקהילה שלנו, שלזוג הדתי שגר ליד תהיה עוד קהילה להשתייך אליה כאן, שנוכל לעשות פה איזה מפגש, להתאגד ולדבר, להתחבר.

עוד בנושא:  גורל אחד

זוגתי גדלה כאן מרבית חייה, משפחתה מהותיקים שחיו פה ואף הייתה להם יד בהקמת היישוב. בבית הספר בו למדה היו הרבה להט"בים בתוך ומחוץ לארון, היא יודעת לאסוף ולמנות אותם באצבעותיה, אחד ועוד אחת ועוד. לא מעט. אבל היו תמורות ביישוב לדבריה, אופי היישוב השתנה. אותם חברים שמנתה קודם לכן עזבו את היישוב. משפחותיהם עוד כאן, אבל הם ברובם עזבו לעיר
הגדולה. אני רוצה שיהיה להם לאן לחזור. אני רוצה שיראו בגבעת שמואל כאופציה מקבלת, מכילה ומזמינה גם עבורם. אני רוצה להרגיש שלנו יש סיבה להישאר.

לקראת הבחירות המוניציפליות האגודה קמה עם יוזמת מצע הגאווה, וגרמה לי לעקוב מדי יום כמעט ולבדוק אילו רשימות ובאילו ערים חתמו על המצע. בתל אביב כמובן שרוב הסיעות חתמו, אבל ראיתי ברשימה לא רק את תל אביב, אלא גם את בת ים, חולון, קריית אונו, פתח תקווה ועוד ערים רבות נוספות. הפריפריה סוף כל סוף לא עומדת מהצד. עברו הימים, הבחירות התקרבו וגבעת שמואל המשיכה להיעדר מהרשימה, אף לא סיעה אחת שחתמה על מצע הגאווה. מאסתי ופניתי לרשימות ולמתמודדים השונים וביקשתי שיחתמו על המצע. התגובות לשמחתי לא איחרו לבוא. מתמודד אחד סירב לחתום והיה יהיר מספיק כדי לומר שאינו מתכוון להשקיע משאבים או כח אדם עבור קהילה שמונה כ- 10 אנשים. מתמודדת אחרת אמרה כן ועשתה לא, וראש העיר המכהן, שנבחר בנתיים לקדנציה נוספת, אמר שישמח להיפגש לאחר הבחירות אך סרב לחתום.

עוד בנושא:  על שרית חדד, על קוויריות ועל מסורת

היו גם כמה קרני אור. אבי קלמה מסיעת "חופש לעתיד" מיד יצר איתי קשר, כהומו שחי בעיר עם בן זוגו וילדיהם, הנושא הזה קרוב מאוד ללבו. תוך פחות מחצי שעה הוא גייס את כל חברי הסיעה לטובת העניין ובהסכמה של פה אחד, החליטו לחתום על מצע הגאווה. בהמשך גם המתמודדת עו"ד נעמי עיני פלדמן מסיעת "כח ביחד", שלא נכנסה למועצה, חתמה על המצע. זו התחלה. התחלה מרגשת מאוד.

לאחר הבחירות ישבנו אבי ואני עם יו"ר סיעת "חופש לעתיד", והעלינו בפניו את הצרכים השונים של הלהט"בים בעיר. דיברנו על הצורך בכניסה של חוש"ן לבתי הספר בעיר, על הצורך בהדרכה של מערך הרווחה בעיר ושל אנשי החינוך, דיברנו על תרבות גאה, על פעילויות חברתיות, ועל נושאים נוספים שחשוב לנו לקדם, כי גם אנחנו חלק מהמרקם האנושי בעיר הזאת, וגם לנו מגיע שיספרו אותנו.

רגע אחד קודם, ובשביל שאנחנו הלהט"בים נוכל לקדם את שלל הנושאים הללו בעיר שלנו, המטרה העיקרית והראשונית ביותר שלנו צריכה להיות הפיכה מיחידים לקבוצה, לקהילה. קהילות גאות מקומיות מבצבצות כמו פטריות אחרי הגשם, ותמו הימים שתל אביב היוותה עיר מקלט, עכשיו זה הזמן להפוך כל עיר וכל יישוב לבטוח ומכיל מספיק, כך שלא נצטרך יותר לברוח. בשביל שגם בגבעת שמואל תתקיים קהילה גאה מקומית, אנחנו צריכים אתכם.ן. כנסו לקבוצה שלנו בפייסבוק "גאווה בגבעה", שתפו איך זה להיות להט"ב בגבעת שמואל, מה חסר פה, מה צריך להיות, ונפעל כולנו יחד לקידום הקהילה הגאה בעיר.


הכותבת היא איריס מוסן אלון, אקטיביסטית מקומית, מורה ומחנכת. אמא לאיל ובת זוג לליטל

עוד בנושא

תגובות

2 תגובות

  1. יוסי הגב

    עלו והצליחו שני הבנים שלי שייכים לקהילה הגאה ואני גאה בהם וכעט גם בכם

  2. גאה בפריפרייה הגב

    עבודת קודש!

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן