“אני כבר לא סוד”

גילי בסון

“לא רוצה ללכת על שטוח! רוצה עקב, ליפסטיק אדום ומחשוף נדיב. לא בחרתי להיות אישה אבל בחרתי לא לברוח מזה”. גילי בסון מסכמת את השנה העוצמתית בחייה


מסתכלים עלי במבט בוחן תמידי.

מה השתנה, איך עבר הזמן, מה קרה איתי וכמה השתניתי. בעיקר אנשים שכמעט ולא ראו אותי בשנה שחלפה.

לשמחתי, מחמיאים לגזרה, למבט, לשפתיים ולמראה הכללי, אומרים לי שאני לא נראית, שכמעט לא שמים לב, מחלקים ציון ומוסיפים: “מה שיפה בך זה שאת טבעית… את עדינה, לא מוגזמת כמו האחרות שאנחנו תמיד רואים”, “נו, את יודעת, כמו זאת שעשתה חזה ממש גדול או זאת עם הבלונד.. את לא כמותן, את אחרת” .

כשנולדתי אמרו לי שאני בן, והסבירו לי איך בן צריך להראות ולהתנהג. כשהתבגרתי הבינו כבר ש’אחסן זלמה’ זה לא משהו שיצא ממני…

עם השנים התנסיתי בכל כך כל כך הרבה סגנונות איפור דראג, אלפי תסרוקות, ריסים ועקבים בגודל שאין לתאר. גדלתי על איקונות אופנה, ראיתי מותגים, ואחרי שנים של כמיהה יש בי רצון עז לחגוג את הנשיות שלי, להתפעל מהקסם של ההורמונים. מהגוף שמתעצב…

לא רוצה ללכת על שטוח! רוצה עקב, ליפסטיק אדום ומחשוף נדיב. מספיק פעמים אמרו לי איזה בן להיות ואיך בן צריך או לא צריך להתנהג. לא בחרתי להיות אישה אבל בהחלט בחרתי לא לברוח מזה. בחרתי להיות נקבה, להוציא את האישה שבי החוצה כדי לחוות את עצמי טוב יותר מבפנים.

עברה כמעט שנה מאז החוויה המעצימה שעברתי בתאילנד. לבד במלון, אחרי מגדל בבל של ניתוחים, הייתי מסתכלת כל יום במראה, ושכהצלחתי לקום, הסתכלתי על עצמי עירומה בפעם הראשונה. בפעם הראשונה ראיתי את הצללית הזו, זו שתמיד הייתה חבויה בפנים ועכשיו היא פה, מול המראה.

הסתכלתי ואמרתי לעצמי: “כמה את חזקה, כמה את יכולה.. תראי למה את מסוגלת, ואיך מחשבה יצרה מציאות. עלית על מטוס, הגשמת חלום.. זהו גילי, את משוחררת!”

פגשתי שם בנות מכל העולם: צרפתיה סקסית וקופצנית עם חזה מדהים, ילדה איטלקיה ביישנית עם שיער ארוך שופע ואמא לחוצה מדי, וקנדית מתוקתקת עם סיפור חיים מדהים. הייתה שם גם רוקיסטית מאירלנד שמבלה בפאבים כל היום, לסבית מקנדה שהשאירה בבית תינוקת טרייה ואישה שמחכה לה שתחזור, וגם ערביה ישראלית יפהפיה שקרעה אותי מצחוק, ועוד נשים מארה”ב ומרוסיה, מגרמניה וברזיל…

עוד בנושא:  "הייתי אדם שלם בזכות עצמי, אבל בקנקן הלא נכון"

כולנו נשים. כולנו מעכשיו גם נקבות, כולנו הפכנו אחיות… הבנות של דר סופורן.

כל אחת והמראה שלה, האופי השונה, יושבות במרפסת הגדולה עם רבע רוח ויתושים ומקשקשות כמו בנות מתבגרות. על בנים, ועל איך יהיה הסקס הראשון ועם מי, וזה כל כך אישי ופנימי שזר לא יבין.

מצחיק עד כמה החיצוני הזה הוא בעצם פנימי.. למרות שזה הגיוני. הרי אדם מורכב גם מזה וגם מזה… ועכשיו שאני אחרי, גם אצלי זה סוף סוף עובד בסינרגיה.

פמיניסטיות יקרות, אל תקחו לי את האודם האדום, ואני נשבעת באמא שלי שבאמת הכי נח לי על עקבים. הפעם אני כבר לא סוד, עכשיו כולם כבר יודעים, ועוד מעט אני מסיימת ומשלימה את התהליך. בבקשה תפסיקו להגיד לי ‘אל תעשי חזה גדול מדי, לך זה לא יתאים’. זה שלי וזה לא עניינכם

כשירדתי מהמטוס אל המכונית של שי, החבר הטוב שלא האמין שטסתי ועשיתי את זה, התחלתי בהיכרות מחודשת עם כל אחד ואחד. אני זוכרת איך נכנסתי הביתה ובכיתי מאושר וגעגוע… איך רצתי אל תוך החיבוק החם והאוהב של היחיד שלי, שכן ידע והצליח להכיל אותי.. לא עניין אותי לספר לו איך אני מרגישה או מתי נחתי, אלא רק לזחול למיטה שלו ולחיבוק הזה שכל כך התגעגעתי אליו, לריח שלו ולמגע שפתאום הפכו לחדשים. ומשם לזרועות של אמא ולבכי המרגש של שתינו.

אל תקחו לי את האודם האדום | גילי בסון בצבעים
אל תקחו לי את האודם האדום | גילי בסון בצבעים

עכשיו כולם יודעים שאני גילי. ואני נהנית להיות מוחמאת ולדעת שרואים בי את מה שתמיד רציתי. ואני גם רוצה לחגוג את הנשיות שלי וליהנות ממנה.

כשחזרתי העליתי פוסט ראשון לפייסבוק, ומאז זה הפך למנהג. בכל חודש אני מעלה לרשת החברתית תמונה בתחתון וחזייה, עד שתעבור שנה. אני רוצה להשוות את ההתקדמות שלי לחודש הקודם, לחגוג את כל מה שעובר עלי ולציין את כל הפעמים הראשונות: הפעם הראשונה שאני בים בביקיני, הפעם הראשונה שאני קונה תחתון שאני באמת אוהבת, והפעם הראשונה ההיא.. זאת שלא מצלמים.

כשהתחלתי בזה אמא שלי צלצלה ובקשה שאפסיק. “אישה לא מתנהגת ככה! זה לא מכובד ולא מתאים. תתחילי להתנהג כמו אישה”. כל כך שמחתי שאמא שלי צועקת עלי בטלפון… כל כך הרבה זמן חיכיתי לשיחה הזו של הנערה המתבגרת שאמא צריכה לחנך!

עוד בנושא:  מתי הבנתי שזאת לא בושה להיות ביסקסואל

“אני לא כמו אישה”, אמרתי לה, “אני אישה”. אני הילדה הטובה מבפנים, שלא זכתה להיות הנערה החוצפנית והמורדת, וגם האישה הבוגרת בת ה-30, זו שכבר יש לה כבוד והישגים. יופי חיצוני הוא בר חלוף, אני רוצה לחגוג אותו וליהנות ממנו כל עוד ניתנת לי ההזדמנות! וגם את היופי הפנימי שלי, זה שתמיד מקרין החוצה.

פמיניסטיות יקרות, אל תקחו לי את האודם האדום, ואני נשבעת באמא שלי שבאמת הכי נח לי על עקבים. הפעם אני כבר לא סוד, עכשיו כולם כבר יודעים, ועוד מעט אני מסיימת ומשלימה את התהליך. בבקשה תפסיקו להגיד לי ‘אל תעשי חזה גדול מדי, לך זה לא יתאים’. זה שלי וזה לא עניינכם.

לא הקשבתי לכם שאמרתם לי שאני בן, ואני גם לא אכנע לתכתיבים שמנסים להגדיר לי איזו אישה עלי להיות! אני יודעת מה מתאים לי ומה אני רוצה.

לדעתי להיות “פמיניסטית”, או פשוט אישה, זה לדעת מה טוב לך, להיות גברת לגוף שלך ולהחליט בעצמך איך את רוצה להראות, מה את רוצה לשדר, מתי ולמי. איך נח לך בעור של עצמך.

עוד דקה נכנסת שנת 2016 ומסתיימת לה שנה שהייתה עבורי מרתקת ועוצמתית. אחרי כל מה שעבר עלי השנה, לא אלבש יותר בגדים מתנצלים. לא רוצה להיות אישה אפורה שלא מאמינה בקרמים, ששמה רק נעליים שנוחות לה ואוספת את השיער כי חם.

סורי, אבל אני מעדיפה מחשוף, גם אם זה מביא מבטים של סוטים. הקרציות האלו יהיו שם גם שאני עם סוודר… ויש עוד כל כך הרבה שמלות וגזרות שעוד לא הספקתי ללבוש…

עוד מעט סילבסטר, תנו לי לחגוג וליהנות, ותחמיאו, זה כיף נורא. אבל לא על חשבון אחרות. אתם לא יודעים מה עובר להן בראש וזה לא עניינכם איך בא להן להראות.

וכל מה שמעניין אותי כרגע זה למצוא מי ינשק אותי בחצות  🙂

עוד בנושא

תגובות

תגובה אחת

  1. סיון דה קסטרו הגב

    מקסימה ומהממת
    אישה חזקה ומאושרת
    אוהבת אותך

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן