צילום: מתוך פייסבוק
במדינת ישראל מתקיים פולחן פוריות מטורף. אני לא חושב שיש עוד מדינה שלוחצת ככה על נתיניה (בעיקר היהודים) לעשות ילדים והרבה. כמות הפעמים שאנשים נכנסו לי לאשכים ושאלו למה אין לי עוד ילד, או אפילו אמרו לי שזה לא בסדר, היא עצומה. אפילו בטמקא כתבו שמיכאלי “הביאה את ילדה הראשון” – כאילו זה ברור שזאת רק ההתחלה. ואתם יודעים איך מתייחסים בארץ לנשים בלי ילדים, וגרוע יותר לנשים שלא רוצות ילדים. מרב מיכאלי יודעת.
גם הומואים לא פתורים מהלחץ הזה. אם פעם יציאה מהארון גררה בעיקר עצבות על כך שלא יהיו ילדים/נכדים – היום כאשר יוצאים מהארון, בעיקר במשפחות המקבלות, זה לרוב מצטרף לאמירה “אבל יהיו לי/לך ילדים”. זה מקסים ומעודד, אבל למעשה לא מעט להט”בים סובלים היום ממשהו שבעבר נחסך מהם: לחץ להבאת ילדים. והיום להיות להט”ב כבר לא נותן פטור אוטומטי.
אבל זה שלוחצים עלינו מבחוץ, לא הופך את הרצון שקיים בנו להבאת ילד למשהו לא אמיתי או לא “אותנטי” עבורנו. אבל זה לא “טבעי”. בדיוק כמו נשים ש”בוחרות” להישאר בבית בעולם בו זה עדיין התפקיד הנשי, כך גם להט”בים (וסטרייטים)”בוחרים” לעשות ילדים במדינה בה זה הדבר הנכון לעשות (אם את/ה יהודי). הרצון מרגיש אותנטי, אבל הוא לא מנותק מהחברה. כמו (כמעט) כל רצון. דרך אגב, כמו זהות מינית או מגדרית.
כאשר אתה מרגיש שהרצון הוא אותנטי, ואתה משתוקק לילדים, אבל מגלה שזה מאוד בעייתי – כי לא מאפשרים להומואים לאמץ בחו”ל ובארץ הם בסוף הרשימה – אתה מחפש כל דרך לעשות את זה, וההומואים מצאו את הפונדקאות. הבעיה הייתה שחלקם לא הבינו את הבעייתיות של הפונדקאות, בעיקר בארצות עולם שלישי, התייחסו לפונדקאית כתנור (התבטאות אומללה שנשמעה) והיו עיוורים לעוול שיכול היה להיווצר.
ואז התחיל שיח מאוד ער, חלקו מטעם הומואים בעצמם וחלקו על ידי פמיניסטיות, שהצביע על הבעייתיות בפונדקאות. הוויכוח היה נוקב, לעיתים מאוד אלים (חוויתי את זה כמתנדב ויו”ר חוש”ן), אבל הוא היה ויכוח סופר חשוב, כי הוא אילץ לא מעט אנשים להתמודד עם ההשלכות של פנטזיית הילודה שלהם. אומנם לא לוותר עליה, אבל כן לחשוב על ההשלכות המוסריות של פונדקאות, ואיך אפשר לשלב את הרצון העז בילדים לבין ההבנה שלא ניתן בשם רצון זה לפגוע בנשים.
יש לי חברים טובים ומאוד מוסריים (בעיני) שלקח להם הרבה שנים להגיע לפונדקאות בגלל או בזכות הוויכוח הזה – ובסופו של דבר הם מצאו את דרך הזהב עבורם להביא ילדים אבל לדאוג כמה שניתן שהפונדקאית לא תפגע ואף תהיה בצורות שונות חלק מובהק מהמשפחה. כן, הם שינו את העמדה שלהם (מזעזע איך א/נשים משנים דיעות, אה?) גם כי הרצון (שלחברה יש חלק מרכזי בו) היה עצום וגם כי הם הבינו שאפשר לצמצם באופן משמעותי את הפגיעה בנשים.
אני פמיניסט. אני חושב שללא הנשים הפמינסטיות של המאה ומשהו שנים האחרונות העולם היה רע יותר לכולנו. אני מאמין שללא הדיון הפמיניסטי על פונדקאות, הפונדקאות הייתה מוסרית פחות. אבל כפי שקבוצת הפייסבוק “שיח פמינסטי” גילתה לנו שאפשר להיות פמיניסטית וטרנסופובית בעת ובעונה אחת -השיח על פונדקאות מגלה לנו שאפשר גם להיות פמינסטית וגם חסרת רגישות. המשך הדיבור על פונדקאות כסחר באיברים, והיחס לילדי הפונדקאות (חלקם כבר בחטיבות הביניים) כתוצר של סחר זה – מעיד בעיקר על חוסר יכולת לראות מורכבות, על עיוורון בנוגע לפולחן הפוריות הישראלי, ובעיקר על חוסר רגישות והבנה שמאחורי המילים יש גם א/נשים.
וחזרה למרב מיכאלי. כן, היא הכריזה שהיא לא רוצה ילדים, וטענה (בצדק) שאשה היא שלמה גם ללא ילד. כן, היא הלכה לקראת בן הזוג שלה, שהוא מאוד יקר ואהוב עליה כנראה, והבינה שהיא לא יכולה להיות האישה שבגללה הוא לא יגשים את החלום שלו. אני מניח שהיא עשתה את כל הבדיקות וכל התהליכים לוודא שהאישה בצד השני לא נפגעת. ובסופו של דבר, כמו חלק מחברי הטובים ביותר, היא עשתה ילד דרך פונדקאות למרות שהיא התבטאה בעבר שהעניין בעייתי (וכן – יש לפונדקאות צדדים אתיים שלא ניתן להתעלם מהם).
בניגוד לביקורת שנשמעת עליה, מיכאלי מעולם לא התנגדה לפונדקאות להומואים – להיפך, היא אמרה שאם יש פונדקאות לסטרייטים אז גם להומואים מותר. היא פשוט לא הייתה בטוחה לגבי האתיות של התהליך. מרב מיכאלי לא הייתה פחות אישה כשהיא בחרה לא להיות אמא, והיא לא פחות פמיניסטית כשהיא בחרה כן להיות אמא. מרב מיכאלי, הפתעה(!), היא אנושית.
הכותב הוא אבא גאה בהורות משותפת לנער בן 13 וקצת
תגובה אחת
מירב מיכאלי היא צבועה. זו אותה אישה שאמרה ש”ה סוג של סחר בגוף של נשים שמתבצע בחדווה… לא בכדי חברות הפונדקאות הגדולות הן בכל מיני מקומות נכשלים בעולם בהן הנשים מוחלשות באופן דרמטי. גם במדינת ישראל מי שעושה פונדקאות זקוקה מאוד לכסף, והתמורה שנשים מקבלות עבור פונדקאות היא לדעתי ממש לא בפרופורציה למחיר שהן משלמות בגוף ובנפש על התהליך הזה” ואמרה גם ש”אני חושבת שמי שלא יכולה ללדת ונורא רוצה ילדים וילדות הדבר ההגיוני לעשות הוא לאמץ ולא ללכת לפונדקאות”.
אותה אישה צבועה, ברגע שהאינטרסים האישיים שלה גברו על הערכים, היא זרקה את הערכים לפח.