מיכאל גוטליב | צילום: גיא נחום לוי
בין ביתי לביתך / אילן שיינפלד
עוד לא טיילנו בתוך העבר שלך
בין ביתי לביתך מפרידים תמהון
הוריך, זהירותך, והקו הירוק. לכן,
תמיד אתה נראה לי כגיבור יורד
מתוך ארצות האינתיפאדה…
תמיד התכחשתי לארץ הפראית שבה גדלת.
נוף הטרשים, מחוז הקסם שלך, נתפס
בעיניי עד כה רק כשטח כבוש. פתע,
בתוך אהבתנו, אני מוצא עצמי
מתגעגע לנוף ילדותך.
השיר ‘בין ביתי לביתך’, שנכתב על ידי אילן שיינפלד, מספר את סיפור התאהבותו של גבר שמאלני בגבר מתנחל. לשמחתנו, לא רק שהשיר לא נאסר לזמזום על ידי שר החינוך או שרת התרבות, הוא אפילו זכה ללחן משובח של מיכאל גוטליב ונכנס לאלבום הסולו השני שלו “ביג בן”.
“מאד נוח לי לשיר שיר אהבה לגבר”, אומר גולטליב, “זה הכי טבעי לי. אני לא חושב ששיר יכול להיות מרגש אם אתה מראש נמנע מלהגיד ‘אתה’ או ‘את’, אלא מחליט בהחלטה מודעת לדבר באופן כללי. לי באופן אישי זה לא עושה את זה, אני צריך את החיבור היותר מוחשי”.
מדוע לדעתך אין הרבה יוצרים גאים שכותבים / שרים על אהבה בין גברים?
“אני חושב שקיימת מין מחשבה כזו שמוזיקה שהיא מיניסטרים צריכה להתחבר לכמה שיותר אנשים, ויש אמנים שמרגישים שאם זה גבר כותב לגבר, אז זה מראש מוציא החוצה נתח משמעותי מהקהל. או שאולי זה מרגיש להם חשיפה גדולה מדי. בעיני זה חבל”.
“למצוא את מה שהכי מדבר אותי”
השיר ‘בין ביתי לביתך’ הוא אחד משבעה שירים המרכיבים את אלבומו השני של גוטליב, ‘ביג בן’. באלבום, שהופק על ידי קורין אלאל, משלב גוטליב בין חומרים מקוריים לבין ביצועים לשיריהם של אשר רייך, נתן אלתרמן, ויסלבה שימבורסקה ואילן שיינפלד.
גוטליב, שמגדיר את עצמו כאמן ורסטילי, החל את הקריירה המוזיקלית שלו בלימודי מוזיקה בקריה האקדמית אונו ובהמשך בברקלי, ארה”ב, כאשר הכיוון היה להלחין ולהפיק מוזיקה להצגות וסרטים. אל הכתיבה וההלחנה התוודע גוטליב תוך כדי הלימודים.
“התחלתי לשיר וקצת להלחין, ורק במהלך תקופת הלימודים בברקלי הלחנתי את מה שלימים הפך לאלבום הראשון שלי, אותו הפקתי לגמרי לבד”.
לצד קריירת סולו הספיק גוטליב לשתף פעולה עם שורה של אמנים מוכרים. בין עבודותיו הבולטות עד היום הפקת האלבום והמופע “לתמונה נוספו המון צבעים” לקורין אלאל, הפקת שיריו של אפרים שמיר בביצועים קאמריים, הלחנת מוסיקה להצגה “פאניקה” (תיאטרון הבימה) והלחנת פסקול לסרט “ליל הפתאים” (ערוץ 1) ועוד.
האלבום החדש הוא שיתוף פעולה עם קורין אלאל, אותה הכיר גוטליב לפני שנתיים וחצי, כשהציע לה לעשות עיבודים קאמריים לשירים שלה עבור פסטיבל הפסנתר.
“לאחר תקופה של עבודה יחד החלטתי להשמיע לה שירים שלי כדי לשמוע מה היא חושבת. היא מאד אהבה את הלחנים אבל היו לה מעט השגות לגבי הטקסטים שבחרתי. היא נתנה לי לקרוא המון ספרי שירה ולבחור מהם את מה שאני הכי מתחבר אליו. וזה בעצם מה שיצר את האלבום החדש”.
איך בחרת איזה שירים להלחין עבור האלבום?
“קודם כל קראתי את כל הספרים ועברתי שיר שיר בכל ספר. זה תהליך מאד מתסכל כי האלבום מכיל בסה”כ 7 שירים והייתי צריך לנפות המון שירים. מה שהנחה אותי זה בדיוק המשפט שקורין אמרה לי: ‘למצוא את מה שהכי מדבר אותי’. בכל קריאה סימנתי את השירים שהכי אהבתי, ובסוף בחרתי את אלו שסומנו בכל הקריאות, אלו שדיברו אלי שוב ושוב”.
גם אל השיר של שיינפלד הגיע גוטליב דרך הספרים. החיבור של מערכת יחסים בין גברים לבין הפוליטיקה העכשווית תפס את עינו ומוחו של גוטליב.
“באלבום הראשון, בו הייתי יותר מעורב בכתיבה של הטקסטים, היה לי חשוב לדבר על עניינים שנוגעים לי ולהתעסקות במיניות, אהבה, יחסים וכו’. באלבום הזה נמשכתי לכיוון יותר חברתי-פוליטי, ואילן שיינפלד הוא חברתי פוליטי, אבל גם מדבר על מערכת יחסים שלו בתור גבר שמאלני עם בן זוג מאריאל. השיר לא מתעלם מהצד הפוליטי, אבל הגרעין הוא האהבה הגדולה וההתייחסות לבן אדם כפי שהוא, בלי להתעלם מהמקום ממנו הוא בא. השיר בעצם אומר שלמרות שפוליטית אנחנו לא מסכימים אחד עם השני, עדיין אפשר להתגעגע”.
מיכאל גוטליב | הופעות אינטימיות בליווי קלידים וגיטרה | 28.1 – ‘מילתא’ רחובות | 4.2 “בית עגנון” ירושלים
פרטים על מועדים נוספים ורכישת כרטיסים בעמוד הפייסבוק
