ב-20 לנובמבר יצויין, בפעם ה-19 בעולם וה-16 בישראל, יום הזיכרון הטרנסי. יום הזיכרון הטרנסג’נדרי נוסד בשנת 1999 ע”י גוונדולין אן סמית’, להנצחתה של ריטה הסטר שנרצחה בבוסטון בנובמבר 98. היום החל כפרויקט אינטרנטי שנקרא לזכור את מתינו (remembering our dead) וכיום מצוין בטקסים ברחבי העולם.
גם בישראל תציין הקהילה הלהט”בית את היום החשוב בסדרת ארועים.
ביום שני, ה-20.11 ייערך מצעד זכרון ותהלוכת נרות. המצעד יצא מרחוב נחמי פינת רוטשילד בת”א (מיקום הברנוער לשעבר), ויצעד עד למרכז הגאה גן מאיר. בשעה 19:00 יערך בגן מאיר טקס הזכרון של המרכז הגאה, שיתמקד השנה בהתמודדויות של הגיל השלישי, מייסדות הקהילה, וזקנות השבט.
ביום שלישי יתקיים טקס זכרון בבית הפתוח בירושלים וטקס נוסף בבית הקהילות בחיפה, שלאחריו יתקיימו מעגלי שיח. וביום רביעי יערכו טקסים בבאר שבע ובגבעתיים.
גם באחווה הסטודנטיאלית הגאה לא שוכחות לציין את יום הטרנס בשלל פעילויות ברחבי הארץ. השבוע כבר החלו מפגשים בנושא, כמו למשל האחווה הגאה באריאל שערכה פעילות סיפור אישי של אחת הנשים הטרנסיות החברות בקבוצה, ובאחווה הירושלמית הגאה ערכו מפגש בנושא החוויה המגדרית.
לאורך שבוע הבא יתקיימו פעילויות הסברה בקמפוסים ברחבי הארץ, כמו למשל באקדמית תל אביב יפו, שמתכוונות לקיים דוכן הסברה וזיכרון. במכללת אורנים נתלו כרזות ברחבי הקמפוס עם מינוחים ומושגים, כמו גם מידע על ארגוני הקהילה הטרנסית. במכללת תל חי הולכת להתקיים הקרנה של פרק בסדרה “על הרצף” ומפגש עם יוצר הסדרה – זוהר מלינק עזרא ואילו במכללת הדסה עין כרם, מקרינות גם כן פרק בסדרה, מלווה בסיפור אישי של משתתף טרנסג’נדר מהקבוצה.
“האחווה מציינת כמדי שנה את יום הזיכרון לקורבנות הטרנספוביה בשלל אירועים ברחבי הקמפוסים, מבאר שבע בדרום ועד תל חי בצפון”, מסבירים באחווה, “מלבד הפעילויות המיועדות לסטודנטים הלוקחים חלק באחווה, המנחים בקמפוסים מקיימים דוכני הסברה וניראות, תולים כרזות ברחבי הקמפוס ומפרסמים מידע על מנת להעלות מודעות ליום חשוב זה. רבות מהפעילויות מפורסמות באופן נרחב בקמפוסים ומיועדות לכלל ציבור הסטודנטים, דבר המעלה את החשיפה אף יותר, ותורם לשיח ער סביב כלל הנושא המגדרי ברחבי הקמפוס”.
טרנספוביה לא נוגעת רק בא.נשים טרנס
קורבנות טרנספוביה הן חברי הקהילה הטרנסית שנרצחו, עברו הליכים פירטיים שהביאו לסיבוכים, חברי קהילה שכתוצאה מדחייה וניכור הגיעו לרחוב או נפלו למעגלים של זנות והתמכרות ושהתאבדו מפחד וחשש לחיים כאשה/אדם טרנס.
מאז יום הזכרון הקודם דווחו מעל מאה מקרי רצח של אנשים טרנסג’נדרים במקומות שונים בעולם, רובן נשים טרנסיות. בנוסף למקרי הרצח, קורבנות טרנספוביה הן חברי הקהילה הטרנסית שעברו הליכים פירטיים שהביאו לסיבוכים, חברי קהילה שכתוצאה מדחייה וניכור הגיעו לרחוב או נפלו למעגלים של זנות והתמכרות וכאלו שהתאבדו מפחד וחשש לחיים כאשה/אדם טרנס. רבות ורבים מספור סובלים מאלימות, אפלייה, דחיה, בריונות, ניתוק מהמשפחה ובדידות. 41% מהאנשים הטרנסג’נדרים ניסו להתאבד לפחות פעם אחת בחייהם, ובשנים האחרונות אנו עדים לעלייה במקרים המדווחים של טרנסיות וטרנסים צעירים השולחים יד בנפשםן בשל טרנספוביה וטרנספוביה מופנמת ופנים קהילתית. השנה נפרדנו מהאקטיביסטית דניאל (דןוג) סיגאוי, ומגילה גולדשטיין מייסדת הקהילה הטרנסית, תהיה נשמתן צרורה בצרור החיים.
“טרנספוביה לא נוגעת רק בא.נשים טרנס”, מסבירה מאיה ארבל, מדריכה במועדון לנוער טרנס של המרכז הגאה, “היא נוגעת לכול הציבור הגאה (ולא רק), לכול טרמינולוגיה אלימה שאנחנו מאמצים מבחוץ על גבריות ונשיות, על שווה ושווה פחות, כאשר הציבור שהכי חשוף לאלימות הוא הציבור האותנטי והנאמן לעצמו ביותר. אני תמיד מעדיפה שלא לדרג קושי ומורכבויות של חוויות, אבל זה פוגש את כולנו, באפליקציות וברחוב, זה פוגש אותנו מול עצמנו במתכונת של תגמול ועונש על התנהגות וביטוי אישי, זה פוגש אותנו כשאנחנו מסירות אחריות מביחד שיכול וראוי שייצר שפה אחרת על מגדר ומימוש אישי אותנטי – מפריד אותנו לבודדים מול איך שאנחנו לא, במקום מאוחדים לאיך שראוי. שמות שאנחנו מכירים שנפלו קורבן לטרנספוביה השאירו אחריהן מורשת של דרישה לשינוי השיטה בנפשם שלא יכלה עוד לנטל או שמציאות דורסנית החליטה בשבילם. אותן.ם אנחנו זוכרות.ים ואת דרכן אנחנו מציינות לעתיד שכולל את זהותנו והשקפת עולמנו בחברה אנושית טובה יותר”.
