צילומים: Eli Katz
ביום שבת האחרונה ה2.6 נערכה תחרות הדראג הישראלי השנייה (Tlvfest Drag Search) במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה. דנה ברכה ודייב יעקב, צוות המגזין GenderTuck, נשלחו לסקר את האירוע. הנה כמה מסקנות מהערב:
לאחר מחלוקות התחרות הקודמת סביב השאלה “מהו דראג?” בשלב המוקדמות, נדמה כי נלמדו השנה הלקחים בבחירה הסופית של המתמודדות/ים. הפיינלסטים/ות שהגיעו לגמר הביאו עימן מגוון רחב של מגדרים וזהויות, סגנונות דראג עשירים והמון אופי. אף על פי שנכחנו בתחרות שנה שעברה, לא היינו מוכנים לרמת ההפקה או לרמת הנאמברים שהותירו אותנו פעורי פה. צוות השופטים השנה הוחלף ברובו ולהנחיית ערב התחרות עצמה נבחרו טלולה בונט וגלינה פור דה ברה, שגם ניהלה את התחרות. גם השנה הובאו מלכות מהתוכנית רופול דראג רייס וזכינו למספר ימים מרוכזים עם שלל פעילות בנוכחותכן של אלכסיס מישל ופפרמינט. המקום החמישי והשני בהתאמה, מהעונה התשיעית של הסדרה.
צילומים: Eli Katz
ראשונה לבמה עלתה ג’ואנה ראס, אחת ממייסדות ליין ה- Cross המצליח, בשיר One Minute Man של מיסי אליוט. בחירה מדויקת לקו האמנותי שלה עד כה. ג’ואנה, בדיוק כאליוט- מתעסקת בדימויי גוף ובשבירת תבניות מגדריות עם המון הומור וסגנון אישי. שלושה לוקים הוחלפו בנאמבר הזה וכולם כרפרנסים ללוקים אייקונים של מיסי. יחד עם צוות רקדניות מהממות/ים מהליין שלה, ג’ואנה סחפה את כולנו למופע קרקסי ומהפנט, כמו שרק היא יודעת לעשות. חזק ומהודק מבעבר.
שנייה עלתה לבמה קריסטינה פוקס, בת הדראג של סלין לה דיווין שייסדה את ליין הטווינק הבאר שבעי. ממלכת לילה אפלה בקבלת הפנים, הפכה קריסטינה לדמות “המסכה” בדראג בנאמבר שהיה משאפ בין That Laughing Track ו – Crazy של בריטני ספירס בגרסת רוק. חיבור מוצלח בין המיינסטרים לאלטרנטיב. בלוק מהודק ותנועות גוף חתוליות מילאה קריסטינה את הבמה בטירוף ובאדרנלין.
שלישי עלה לבמה הקינג Fluid Snow, שזו הפעם הראשונה בה ראינו אותו בלייב. תחילה הוקרנו על מסך קטעים מסרטי דיסני וסדרות פופולריות. ועיקרם? משפטים מסרסרים על הבניות מגדריות. לצלילי השיר Believer, צעד Fluid לחזית הבמה ומילא את כולה בכריזמה. ליפסינק וכוריאוגרפיה מושלמים, (לצד פיצוץ בלונים בצבעי ורוד וכחול) , מוססו את משטור הדיכוטומיה המגדרית לאבקה ופיזרו אותה לכל עבר. מסר וסיפור חזק על מאבק טרנס*י ומאבק זהויות בכלל, שהועבר בהמון רגש וגרם לקהל לקום מהמושבים ולהריע במשך כמה דקות.
הבמה התפנתה לקינג נוסף, המועמד.ת הרביעית, FKA Anton. בליווי ארבע רקדניות, עלה אנטון לבמה לצלילי השיר The Greatest, Show, רצועה מתוך המיוזיקל “האמן הגדול מכולם”. במיוזיקל מקים יו ג’קמן קרקס “חריגים”, ולכן בחירת השיר מעולה- יתכן כמקבילה לליין הדראג שמנהל אנטון בתאטרון קליפה העונה לשם “סטריינג’ פרוטס”. זה היה נאמבר מדויק ומלוטש שלא היה מבייש שום במה גדולה בעולם. חגיגת ניצחון אמנותית של היצורים “המוזרים” בשוליים. נאמבר בנוי ומתפתח כהלכה, אין ספק שאנטון יודע מה הוא עושה והוא עושה זאת מצוין.
חמישית עלתה לבמה מיס אינדיה. רקדנית בוליוודית שהופיעה ברחבי העולם ולאחרונה החלה לעשות את צעדיה הראשונים בעולם הדראג. יחד עם להקת רקדנים, היא סחפה אותנו אל מופע צבעוני, הרמוני ומדויק. לצלילי השיר Ram Chahe Leela, להיט הודי משנת 2013 שמספר סיפור אהבה בין שני גיבורי מחזה- מביאה מיס אינדיה צבע חדש לסצנת הדראג הישראלי בצורה מקצועית ואלגנטית. קלילות התנועה על הבמה והבטחון שנתנה ברקדניות/ים שלה, יצרו נאמבר מהודק שהביא את כל ניו דלהי לבמה במרכז תל אביב.
אחרי הודו, הגיע הייצוג הסובייטי, המופיעה השישית- מאמאשה קוראז’. לתחרות היא בחרה נאמבר בשם Cha Cha Cha בשפה הרוסית. עם הבעות פנים מדויקות ויכולות ליפסינק פנומנליות- שכחנו לרגע שאנחנו לא מבינות/ים מילה. הפרפורמנס היה כל כך מרהיב, שפרץ את מחסומי השפה. מתובל בדרמה, הומור ורומנטיקה בדיוק במידה הנכונה. נאמבר קלאסי ומנימליסטי, שלא הזדקק לדבר מעבר לכישורי ההופעה המרהיבים של המבצעת.
אחרונה הפציעה זאזא. במאש אפ העונה לשם חמש שלושים ושבע (קטע אופרה ,Show me how you burlesque של כריסטינה אגלירה והשיר האלמותי Never enough של לורן אלרד שגם הוא נלקח מהסרט “האמן הגדול מכולם”). זאזא, חלק ממשפחת תאטרון קליפה וליין “סטריינג פרוטס”- סיפרה בתיאטרליות מדויקת את המאבק האישי של כל אמן ברצון להיות טוב.ה יותר או טוב.ה בכלל. במעברים מרהיבים, עם תלבושת מיוחדת לכל אחד מהם, זאזא ניסתה סגנונות שונים על הבמה- שיעניקן לה את תואר “הכוכבת”. זה היה פרפורמנס מופתי ומורכב שביטא קשת רחבה של רגשות ויכולות משחק פנומנליות.
אם ננסה לסכם, בסוף הנאמברים לא היה לנו מושג קלוש מי תנצח. כל אחת מהמועמדות/ים הביאה עולם ומלואו והרמה באופן כללי הייתה גבוהה מאוד. לאחר מופע של המלכות מרופול ונאמבר של הזוכה של השנה שעברה- עסיס ד’האורנג, הגענו לשלב ההתוצאות.
בקטגוריית “הדראג האמנותי” זכתה זאזא, Snow Fluid זכה בקטגוריית “הדראג המהפכני” ובמקום הראשון זכתה מיס אינדיה.
מיס אינדיה מעולה. היא הביאה איתה מסר פורץ דרך. תרבות אתנית של מדינת עולם שלישי שאוסרת על פי חוק קיום של להט”בים, בפרפורמנס מגדרי מאחד המלוטשים שנראו בארץ. זו זכייה חשובה. הקושי שלנו כמגזין, הוא עם הקטגוריות האחרות.
האם תיוג של פרפורמר טרנס* תחת קטגוריית “דראג מהפכני” לא מדירה אותו אוטומטית מקהילת הדראג ומניחה אותו בתבנית נישתית? האם קינגים לנצח יהיו נישה בתרבות הדראג? כנ”ל לגבי הקטגוריה האמנותית- האם הנאמבר הזוכה לא היה אמנותי גם? החלוקה שנעשתה בשפיטה, יצרה בידול בין דראג מיינסטרימי / בידורי קלאסי, לעומת פרפורמנס / דראג קווירי – וחבל. חשוב לנו לציין שאנו מכירות/ים את הא.נשים שעומדים מאחורי הערב הזה וברור לנו שהתחושות שעלו בנו, רחוקות שנות אור, מעשייתם שכולה למען קידום ופריחת תרבות הדראג בארץ.
יחד עם זאת, קיומן של הגדרות כאלו, משמרות את ההבניות הקלאסיות והפוליטיות של עולם הדראג ומונעות ממנו לבעוט באמת. מה המסר החברתי שעולה מעצם קיומן של הקטגוריות האלו?
כולנו תקווה לתחרות בשנה הבאה ולזכייה של קינג / ביו קווין בתחרות. אלפי שבחים למיס אינדיה על הזכייה השנה וליאיר הוכנר וא.נשי הצוות וההפקה של פסטיבל הקולנוע הגאה, על הפקה מקצועית ובין הטובות שנראו כאן.
