צילום: מיה ברן
לי ארנן, בן.ת 27, בוצ׳, א-בינארי, מחנך, אקטביסטית והדראג קינג פלואיד סנואו. מנסה למחות על חוקי המגדר בעולם ולייצר לי מקום בתוכו. כשהחל לעסוק בדראג, זה דחף אותו לגלות את הזהות שלו, וכיום האמנות הזו משמשת אותו כפלטפורמה למתוח את הגבולות, למרוד במגדר ולגלות את עצמו מחדש בכל פעם
איך נולד שם הדראג שלך?
השם דראג שלי היה במשך רוב הזמן ‘לורד שלג’, הוא נולד מרצון שלי למצוא ראשי תיבות באנגלית ל-l”s, לסביאן וסטרייט. בגלל הנראות הבוצ׳ית שלי הרגשתי שאני צריך להלחם על הביסיות שלי ולכן חיפשתי את הדיכוטומיה כדי לחדד את החוסר שלי בה. באותו הזמן קראתי את ‘שיר של אש וקרח’ או ‘משחקי הכס’, ואהבתי את השם, וגם אני אוהב שלג. ככל שהשנים עברו, ראיתי איך בזכות הדראג הצלחתי למצוא את המגדר שלי בעולם, והבנתי שאני ולורד שלג לאט לאט הופכים לאותו אדם. חוץ מהקטע שהוא גבר ואני א-בינארי. ולכן החלטתי לשנות לפלואיד סנואו, למתוח את הגבולות שלי, של הדראג שלי ושל מגדר בכלל. לאפשר לעצמי לעשות דברים בדראג, שלא אעשה לעולם בחיים, כמו לשים נצנצים ורודים על הפנים שלי.
מתי עלית על דראג בפעם הראשונה?
עליתי לבמה בפעם הראשונה ב-24.5.2008. בליין הגעוואלד שהיה במועדון השושן/הקצה/המקווה בירושלים.
מי אם / אב הדראג שלך?
אני מניח שאמהות הדראג שלי הן גלינה פור דה ברה, קיארה דופלה ודיוה די. למרות שתכלס אף פעם לא השתמשתי במונחים האלה
מה זה דראג בעיניך?
דראג בעיני היא פוליטיקה של מחאה. היא מאפשרת לעצמנו לחקור את גבולות המגדר, לשחק עם החוקים של החברה שמגבילים אותנו בעולם, לשבור אותם, לגחך עליהם ולאפשר לעצמנו להתבטא. דראג היא אומנות, לפעמים היא אישית, לפעמים קהילתית ולפעמים זה פשוט כיף טהור. זה מאפשר לנו להיות מי שאנחנו בעולם ולייצר מקום נוסף לאחרות לבטא את עצמן. זה למתוח גבולות, זה לשחק במשחק, זה להיות אנחנו ומישהו אחר וכל זה בו באותו הזמן.
מאין ההשראות שלך לדראג?
ההשראה שלי ממש משתנה, לפעמים זה בבהיה בדראג קינגס אמריקאים מדהימים, לפעמים זה פשוט מלשמוע שיר, ללפסנק אוטומטית וכבר לחשוב הלאה, לפעמים זה מהחברות שלי, מהקהילה שלי ובעיקר לאחרונה זה מהזהות שלי, מהאלימות שמקיפה אותי ומהמצוקה שאני חש ורוצה לפרק החוצה, לתווך את התחושות שאני לא יכול לומר במילים, להאבק על החיים שלי בעולם, לייצר לעצמי מקום.
במה הדראג שלך יוצא דופן? מה מבדיל אותך?
אני לא אוהב להשתמש ב”מבדיל” או “יוצא דופן”, כי אני חושב שכל אחד ואחת מדהימימות ומהוות השראה שלעצמן. אני מרגיש שאני תמיד שם את הלב והנשמה שלי על הבמה, כלומר אני שם את המצוקות שלי, את הדברים הכי קשים שאני מתמודד איתם. אני שם אותם שם ואני לא יודע מה יהיה יום אחרי. אני תמיד מופיע בתקווה שיהיה אדם בקהל שמזדהה עם התחושה ואולי ירגיש פחות בדידות ויותר הזדהות וחברות. אני מנסה להביט לקהל בעיניים, בעיני הוא חלק מההופעה, הוא חלק מכל מה שמתרחש על הבמה, אני לא מנוכר אליו, אני צריך אותו כדי להמשיך להתקיים.
מה הדבר הכי מביך שקרה לכם כשהיית על דראג?
אני לא יכול לחשוב על רגע ספציפי מיוחד, אולי כשהופעתי עם חברים ונקרענו מצחוק במקום ללפסנק. אבל לרוב הדברים המביכים הם פשוט חלק, ואם מוקפים בצוות דראג אוהב אז זה פשוט עובר הלאה ולא נשאר מספיק.
עד כמה התוכנית “רופול דראג רייס” מייצגת אותך?
אני חושב שהתכנית מאוד מקצועית והרעיון יפה. אבל, העובדה שלא מקבלים קינגים לתכנית וגם רופול יצאה בהצהרות שטרנס* לא יוכלו להשתתף… זה כבר לא מייצג אותי. דראג הוא לכולםן. הוא נע בין כלל המגדרים והחוויות. כמו כן, בתכנית מתעסקים בפאן, שזה חשוב. אבל לי תמיד חסרה שם אמירה פוליטית, אתגר פוליטי שמתעסק במהות של דראג, מאיפה שהוא צמח, באופן שהוא בא לידי ביטוי.
במה שונה הדראג בישראל משאר העולם?
אני לא מכיר מספיק את “העולם”, הייתי בכל מיני אירועי דראג בברלין ובארה”ב. אבל יכול לומר שבישראל מה שיפה בעיני, הוא שיש מגוון סצינות. יש דראג מיינסטרימי, יש דראג קווירי, טרנסי, יש דראג פוליטי – מחאתי, יש דראג נוצץ וגלאם, יש הכל מהכל. וכמו בכל מקום שיש דראג לצערי יש היררכיות של נמוך וגבוה, טוב ולא טוב ויש לנו עוד עבודה בסצינת הדראג הישראלית, גם להכיר בדראג קינגס בכללי וגם להכיר בדראג קווירי כקביל.
אם לא את.ה, מי לדעתך צריכ.ה לזכות בתחרות?
אנטון או ג׳ואנה ראס. למרות שתכלס, כולן מדהימות ולכולן מגיע
תחרות הדראג של פסטיבל הקולנוע הגאה – TLVFest Drag Star Search | יום שבת, ה-2.6.18 החל מהשעה 20:00 | סינמטק תל אביב | רכישת כרטיסים בקופות הסינמטק או בטלפון 03-6060800, שלוחה 9
