prince | by: jimieye | CC BY 2.0
היחס לו זוכה פרינס במותו מקבע את מעמדו כגיי אייקון. האיש שקרא תיגר על קונפורמיות מגדרית, ושרף את המסך הקטן והגדול כשהוא מציג חזה שעיר לצד ביקיני ונעלי עקב, העניק השראה לאנשים רבים שקיבלו חיזוק מהופעתו הציבורית.
אך מאחורי התדמית הליברלית והמתירנית הסתתר אדם שמרן, שלא תמיד שמח לרמיזות לגבי מיניותו.
זכור במיוחד הראיון שקיים בשנת 2008 עבור המגזין “ניו יורקר” בו שאלה אותו הכתבת קלייר הופמן מה דעתו על נישואים גאים. הופמן מספרת כי לאחר שהציגה את השאלה, פרינס טופף בקלות עם אצבעותיו על ספר התנ”ך אותו אחז, ואמר: “אלוהים ירד לעולם וראה את בני האדם תוקעים את זה בכל מקום ועושים את זה עם כל אחד. ואז הוא קם ואמר – מספיק!”.
הראיון הזה עורר את אחת המחלוקות הגדולות בחייו של הזמר. מעריצים רבים התאכזבו מהאירוניה שנבעה מכך שהאמן האוונגרדי בעל המראה הנזיל מגדרית, שבנה את דמותו על התהייה “האם אני הומו או לא?” התגלה פתאום כהומופוב. ניסיונותיו להסביר כי דבריו הוצאו מהקשרם לא צלחו, ומאז נמנע פרינס מלהתייחס לנושאים להט”בים.
אנשים רבים הופתעו כיצד האמן, שביסס את יצירותיו על “לתקוע את זה בכל מקום ולעשות את זה עם כל אחד”, מתייחס כך ללהט”בים. אך פרינס עצמו הודה כי השתנה במהלך השנים. “כשאתה צעיר אתה הולך על הקצה”, הוא הסביר, “אתה רוצה לראות כמה רחוק אתה יכול לדחוק כל דבר… ואז אתה עושה שינויים. יש הרבה דברים שעשיתי לפני 30 שנה ולא הייתי עושה היום”.
האם אני סטרייט או הומו?
האמנות של פרינס והתדמית שאימץ לעצמו יצרו נראות ושיח על נזילות מינית ומגדרית שגרמו להרבה אנשים לא הטרוסקסואלים להרגיש טוב עם עצמם. באמריקה של שנות השמונים, כשברוב המדינות עדיין קיימים חוקים נגד הומוסקסואליות, ואין מילה בשפה שמתארת נזילות מגדרית, פתאום מופיע על המסך גבר, ללא ספק גבר, עם חזה שעיר, גוף כמעט עירום ובליטה מתחת לביקיני העור השחור. ומצד שני – העיניים צבועות בשחור, שפתיים מלאות ושיער ארוך. גם אני זוכר איך בשנות ילדותי הייתי בוהה בעטיפת האלבום Lovesexy, מופתע מהאומץ של הגבר הלא ברור שבתמונה ושואב תקווה מהעובדה שהורי מקשיבים לשירים שלו ברדיו.
למרות שרוב היצירות של פרינס דיברו על יחסים הטרוסקסואלים, פרינס נהג לעיתים להתייחס למשחק בין המינים. כך למשל השיר “If I Was Your Girlfriend”, שהיה סוג של פנטזיה על החלפת מגדר ולסביזם, או השיר “Controversy” בו התייחס לשאלות שהופנו אליו: “האם אני שחור או לבן / אני סטרייט או הומו?” וכך גם ב-“I Would Die 4 U” בו כתב: “אני לא אישה / אני לא גבר / אני משהו שאתה לעולם לא תבין”.
עם השנים התרחק פרינס מהקו המתירני מינית והדגיש יותר את הסלידה שיש לו ממגע של גברים, כמו למשל כשהתארח בתכנית הארוח של ארסיניו הול וסיפר בגועל כיצד גברים מנסים לגעת בו במסיבות. הוא אף החל לשלב בשיריו מסרים הסותרים את המסרים הקודמים שלו, כמו למשל בשיר “Da Bourgeoisie” שם הפתיע את כולם כשהתבטא נגד ביסקסואליות.
החיבור בין פרינס לבין הליברליות המינית היה כל כך ברור, שאפילו גילויים כמו האחרון של בוי ג’ורג’, שאמר בבדיחות כי קיים יחסי מין עם פרינס, לא עוררו תדהמה מיוחדת.
דמותו הפלואידית של הנסיך הסגול השפיעה על להט”בים רבים, גם אם לא התכוון לכך. כפי שניתן לראות מההספד שכתב לו הראפר הצעיר פרנק אושן, שיצא לאחרונה מהארון. “פרינס היה גבר סטרייט שחור, שניגן את הסט הטלוויזיוני הראשון שלו כשהוא לבוש בביקיני ומגפיים עם עקבים בגובה הברך” כתב אושן, “הוא גרם לי להרגיש יותר בנוח לגבי הדרך בה אני מזדהה מינית, פשוט על ידי תצוגת החופש שלו והדרך בה בחר להתעלם מרעיונות ארכאים כמו קונפורמיות מגדרית”.
בסופו של דבר, מה שנחקק בתודעה הציבורית זו בעיקר תדמיתו של פרינס, שליוותה את יצירותיו ואת חייו, והרצון של קהילת הלהט”ב לאמץ אל חיקם עוד דמות גדולה מהחיים, גם אם היא לא בהכרח תמכה בהם.
