אחרי חודשים ארוכים נטולי טיסות לברלין, מסיבות של הביף וערבי אפטר בסאונה, נחת בשבוע שעבר בלב גן מאיר ת”א מבוך קרוזינג חשוך.
כל מי שנקלע בסוף השבוע לגן מאיר, נתקל במבוך שמזכיר מיד את חדרי החושך המוכרים, עם שלל הפניות המפתיעות והגלורי הולז המסקרנים. המבוך הוצב במרכז המדשאה, כשמסלול ארוך ושחור מוביל אליו.
המבוך, הבנוי מלוחות מזוניט שחורים כאשר במרכז כל לוח גלורי הול רחב, הוא יצירת אמנות של האמן היווני אנדריאס אנג’לידאקיס, שהוצבה בגן כחלק מארוע האמנות “אוהבים אמנות. עושים אמנות” במסגרתו הוצגו מאות יצירות אמנות מישראל ומאירופה במרחב הציבורי. המבוך הוצב בגן באדיבותה של שגרירות יוון.
הגרסה התל אביבית היא גרסה מוקטנת של מבוך הקרוזינג המקורי, שנוצר במקור עבור מסיבה של מגזין BUTT בלונדון. הוא תוכנן כפרויקט קוד פתוח שמדריך אנשים כיצד לבנות מבוך חדר חושך בעצמם, באמצעות לוחות מזוניט שחורים וחורי גלורי הול.
את הגרסה התל אביבית עיצב אנג’לידאקיס מ־24 לוחות שחורים ו-24 גלורי הולז, המזמינים את אנשי תל אביב לטייל במבוך ולחוות את האדריכלות של סקס גאה ותרבות הקרוזינג.
אנחנו מניחים שהצבת המבוך דווקא בגן מאיר, בו שוכן המרכז הגאה, היא אינה מקרית ונועדה לקרוץ בין היתר לחברי הקהילה הגאה. למרות שמדובר במבוך קרוזינג, מי שנמשך לאטרקציה הזמנית היו בעיקר ילדים קטנים, שהתרוצצו אחד אחרי השני במבוך והציצו מבעד לחורים. בשעות הלילה ייתכן והוא כבר שימש למשחקים אחרים.
תגובה אחת
זה ממש יורה לעצמנו ברגל. מילא עוד במוזיאון אבל לתת לילדים להיות במקום שאלוהים יודע עם איזה נוזלים יהיה בבוקר (כפי שהשורה האחרונה בכתבה אפילו מרמזת). אח”כ מתפלאים למה כשאתה אומר למישהו שאתה גיי ישר המחשבה הולכת לקו מחשבה מיני “ואיך זה הולך במיטה”.
למה זה קורה? כי ככה אנחנו מיחצנים את עצמינו. גלורי הול בפארק ציבורי שנמצא שם גם בשעות הבוקר (לעומת האנקדוטות והמורקים מסתבר על קרוזינג שהיו קורים לרוב בלילה כשלא היו אנשים בפארק). למה לא לעשות יותר פסלים על ספרות להטבי”ת וסופרים להטביי”ם? למה לא לעשות אנדרטה על אסירים גאים במחנות השמדה? אולי הנצחה לערב שבו מצעדי הגאווה החלו והמיקום הראשון של מצעד הגאווה הראשון בתל אביב ובכך להעביר קצת היסטוריה ותרבות למרחב הציבורי?
המייצג הזה הוא לא אני. זה לא נוגע בעיקרון אהבה היא אהבה, אולי יותר כמו זרע הוא זרע… זה מרגיש לי רדוד ואפילו סטראוטיפי. אפשר לדבר על הסקס של הקהילה ואפילו על תרבות הקרוזים במיצגים יותר בוגרים ותופעות יותר בוגרות. אפילו על הדברים האלה היו סרטים וסדרות דוקומנטריות באיכות טובה ובוגרת. אפשר לתעל את זה ולהגיד מאיפה באנו ואיפה אנחנו היום. פה זה פשוט מרגיש שהיו יכולים לתלות סקסווינג על אחד העצים בפארק כדי שבערב אנשים יוכלו להתענג עליו, ולהגיד- את רואים את זה, זה הקהילה הגאה.