נולדתי בחיפה ב 1965, ונדמה לי שמרגע שהצלחתי לאחוז בעיפרון ובצבע, נולדה בי התשוקה לציור, תשוקה שתפחה והתעבתה עם השנים עד, שהקיפה את כל כולי, ובלעדיה כיום אין לי חיים.
כתם נושק לכתם, המכחול שבידי טובל בצבע ומצייר, לעיתים בנגיעות רכות, מחושבות, מהססות, ולעיתים, עת מצליחה להשתחרר, ולהסיט את המחשבות הצידה, הוא מקבל כביכול חיים משלו, שהופכים אותו לדומיננטי, או אז, הוא צובע את הבד בכתמי צבע סוערים, במשיכות צולבות ומהירות, ולעיתים אף יוצר נזילות צבע מדופן אחד של הבד עד דופנו האחר. ללא המכחול והצבע אין לי חיים, האמנות היא אחד הצבעים הכי חזקים ומשמעותיים בחיי, כאשר כל יצירה מחייה אותי מחדש, ויוצקת בי כמויות בלתי נדלות של אושר מסוג אחר, אושר שגורם לי לחוש שאני עפה, עפה גבוה כל כך.
מאז ומתמיד ציירתי, אך את היסודות הראשונים, קיבלתי מסבתי האהובה, שהחלה ללמוד ציור בגיל מבוגר, ויחדיו, רשמנו בעיפרון ובפחם, ודיברנו על מושגים בסיסיים כמו קומופזיציה, אור וצל ועוד, שעות שהעמיקו את אהבתי אפילו עוד יותר. בתיכון למדתי במגמת אמנות, אצל הצייר הנפלא דן לבני, וכשבגרתי עברתי להתגורר בכפר האמנים “עין הוד”, שם המשכתי ללמוד ציור אצל הציירים אד סרנוף ופרנסין לסרי. מאוחר יותר, כשילדיי בגרו מעט, ניצלתי את הזמן שעמד לרשותי, כדי להמשיך ליצור, ללמוד את עצמי, ולהבין לאן אני צועדת, ומה באמת מרעיד אותי מבפנים.
יכולה להעיד על עצמי, שאני אישה של גם וגם, מחד שקטה, רגישה, מכונסת בעצמה, הולכת בתלם, מחושבת, ממוקדת, מתוכננת, עוסקת בהוראה בבית ספר יסודי, שולטת בכל רגע ורגע בחיי, מאידך אישה בועטת, מתחברת לקצוות, אקסהביזיוניסטית, מאפשרת, ספונטנית, חיה, נושמת, מאפשרת לעצמה לגעת, לגלות, להרגיש, לחוות, לשחרר, ולהביא אל הבד את מנעד הרגשות הבוחשים בי, את המיניות שבי, התשוקה, הכאב, האהבה, הבדידות, הכמיהה ועוד.
גוף האישה המפוסל, על קימוריו, היה בעיניי, מאז שבגרתי, לפלא היצירה, ושנים רבות, באופן טבעי, מצאתי את עצמי מתמקדת בציור עירום של נשים. הציורים שציירתי היו בסגנון ראליסטי, עפ”יר אקספרסיבי, בגוונים מתפרצים של אדום עז, טורקיז, אוקר כהה ועוד, בצבעי אקריליק ושמן על בד, בגדלים של גוף האדם במציאות.
ב – 2005, לאחר שלמדתי אצל הצייר צביקה ישראל ז”ל, התקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלי, שהתמקדה בעירום נשי. בהמשך השתתפתי במספר תערוכות קבוצתיות, וב – 2008 יצאתי עם תערוכת יחיד נוספת -תערוכת דיוקן עצמי שלי בעירום. תערוכה זו נולדה לאחר שהתגרשתי, בשנים בהן החזרתי לעצמי, אט אט, את היכולת לחיות ולהרגיש מחדש, אז גם הכתה בי ההבנה לגבי חיוניותה ועוצמתה של המיניות בחיים. באותה העת, הנשמה שבי זעקה לצייר ולהוציא את הווית החיים המתחדשים בי, עם כל התחושות שאפפו אותי. באותה תקופה חיפשתי צלם שיצלם אותי בעירום, ומשם יצאתי לסידרת ציורים חזקה , נוקבת, ויש אומרים גם בועטת. ציורים ומבעים שלא יכלו ,שלא לצאת לאוויר העולם, שכן נשמתי זעקה אותם, והאקסהביזיוניזם שבי, לא יכול היה לעצור עוד. מרגע שהתחלתי לצייר את עצמי, סגנון הציור שלי השתנה מקצה אל קצה, לא עוד גוף האישה בצבעים שאין להם קשר עם המציאות, אלא גוף האישה, גופי שלי, בצבעיו הטבעיים, ועפי”ר כשהרקע מסביב כהה ודרמתי. את העבודות ציירתי בקצב מטורף בביתי, וחוויתי משבר אישי קשה עם ילדיי, שהביעו מחאה קשה לנוכח העבודות שנולדו. למרות מחאתם הרגשתי והבנתי, שחייבת להוציא את התערוכה אל הפועל, שכן מבחינתי זה היה לחיות או לחדול (לא לחיות).
בשנים שלאחר התערוכה, המשכתי לצייר את עצמי וחיי, הפעם ללא עירום, מתוך התחשבות בילדיי, והתמקדתי בציור תחושות הבדידות שחשתי באותה העת. בהמשך, למדתי אצל הצייר אמיר שפט, שלימד אותי טכניקה שהיתה חסרה לי, ובמקביל בחרתי לצייר יחסים ותחושות בין זוגות, כשההתמקדות היתה בתשוקה ובאהבה, אולי מכיוון שהיא חסרה כל כך בעולמי שלי. תהליך היצירה שלי נובע מעמקי נשמתי, שם נובטת ההשראה, ממנה מתהווה הסיפור. בתהליך עצמו, לרוב אני עובדת עם מודליסטים, בונה סצנות, יוצאת לצלם עם צלם מקצועי, ומתוך התבוננות בצילומים נוצרת היצירה הסופית.
בחודשים האחרונים נולדה בי ההחלטה להתמקד בציור יחסים, בדגש על החברה של ימינו, על כלל הפרטים שבה, ללא כל קשר למגדר כזה או אחר. אני עוסקת בציור יחסים בין גבר לאישה, בין גבר לגבר, ובין אישה לאישה, ונותנת ביטוי לרגשות שהם רגשות חוצי מגדר. ההחלטה להתמקד בנושא נבעה משיח שלי עם עצמי, בו עוררתי את עצמי לצאת מהעולם המצומצם שלי, מהקונכיה שלי, וכאדם התופס את עצמו ככל כך פתוח ומאפשר, לתת ביטוי ליחסים בכל המגדרים. בבחירה שלי חשתי, שאני חייבת לתת את הביטוי לחופש שיש בי ולתפיסה האישית שלי, לפיה כולנו שווים, לכולנו מותר, אין סוג יחסים שהוא לא נכון, כל עוד לא נעשית פגיעה באחר, ואני כאמנית חייבת לתת לכך ביטוי אמנותי.
מאז שהתחלתי לצייר יחסים בין זוגות הומואים וזוגות לסביות, ההתרגשות גואה בי, ואני מאושרת מהיצירות שנולדות, בעקבות מפגשים עם זוגות אמיתיים בחיים, שלקחו חלק בסשנים מרגשים של צילום, מהם מציירת. רגשות אמיתיים בין בני אדם תמיד מרגשים אותי, ומיום ליום מאושרת להביע מבעים, שמוכיחים את עוצמתה של אהבה אמיתית, ללא קשר למגדר כזה או אחר. את העבודות שלי כיום, לרוב אני יוצרת ,בציור בטכניקה מעורבת, של צבעי שמן ופחם על בדים גדולים, כשסגנון העבודות הינו ראליסטי, והרקעים לעיתים בעלי מבע חופשי ואקספרסיבי יותר. סגנון הציור שלי הוא אנאלוגיה מובהקת לאישיות שלי: מחד האובייקטים מתוכננים, מדוייקים ומוקפדים, מאידך הרקע פעמים רבות חופשי ואקספרסיבי יותר.
מבחינתי השמים הם הגבול, ממשיכה לחלום, ליצור, ולצקת בכל יום מבעים חדשים, של יחסים כנים, מאושרת וממשיכה להתרגש כל יום מחדש.
סיגל מילר – תערוכת יחיד Toucj Me | יום חמישי 30.5.2019 ועד 29.6.2019 | אברהם הוסטל רח’ לבונטין 21 תל אביב | אוצר: עמית רון
