הלסביון בסלון

“כשהייתי במערכות יחסים – לא הייתי חלק מהקהילה. נטמענו בחברה ולא פירגנו לעצמנו ליהנות מחיי קהילה לסביסית. אחרי הפרידה פתאום הורגש המחסור. לא רציתי להיכנס לקשר חדש אבל כן רציתי חברה. להיות ביחד. לדבר. היה מחסור בפלטפורמה להיכרויות למטרות חברות ולא לזוגיות”.

כך מספרת דפנה אבן ליכוב, לסבית, פמיניסטית, אמא לשלושה, יועצת ראש העיר כפר יונה למעמד האישה ומנהלת מחלקת בתי הספר יסודיים בעיר.

מרגע שדפנה הבינה את הצורך, היא פתחה את קבוצת הפייסבוק “סלון לסבי משלנו”, כתבה את החזון ופרסמה מועד למפגש ראשון, בסלון ביתה בכפר יונה.

“התרגשתי מהמהלך והתכוננתי לקראתו, היא מספרת, “ידעתי שאני רוצה מפגש אינטימי שיאפשר לייצר חברויות חדשות ולהעמיק את הקיימות. בחזון שלי ראיתי אותנו, חבורה של נשים יושבות ומדברות על זוגיות לסבית מנקודות מבט שונות. וכך היה. נרשמו עשר נשים שרובן הגדול הגיע מתל אביב, וזה היה קטע שצחקנו עליו, שהבאתי את תל אביב לכפר יונה”.

מאז המפגש הראשון באוגוסט 2016, כמעט מידי חודש בחודשו מתקיימים מפגשים של הסלון הלסבי בתל-אביב-יפו, גבעתיים רמת גן וכיום עובדת דפנה על הרחבת הפעילות לערים נוספות – כפר סבא, באר שבע וחיפה.

“היום אני רואה שהנשים שנפגשות מרגישות שיש להן קבוצת שייכות. מדובר על גילאי 37 וצפונה ונדיר לייצר חברויות בגילאים כאלה. בכל עיר יש נשים לסביסיות שמחפשות חיי קהילה וקבוצת שייכות. הסלון עונה בדיוק על הצורך הזה. וכש’הביחד’ הוא הציר המרכזי של הרעיון של הסלון, נוצרת המון אינטימיות”.

אל הסלון מגיעות בעיקר נשים בגילאים 37 עד 55, אך גם צעירות ומבוגרות יותר, ממרכז הארץ, השרון, ירושלים ואפילו מלהבים בדרום, ששמעו על הסלון הלסבי בעיקר מפה לאוזן. לדברי אבן ליכוב, בכל מפגש יש מצטרפות חדשות לצד וותיקות, כאשר המפגשימוגבלים לעד 15 נשים למפגש, כדי לשמור על מרחב אינטימי, וכל הקודמת זוכה.

אבן ליכוב, בוגרת החוג למגדר בבר אילן, מנחת קבוצות ומגשרת, מנחה את מפגשי הסלון הלסבי ודואגת לתכני המפגשים.

“תמיד יש סבב היכרות מיוחד, ובכל מפגש אנחנו מדברות על מגוון נושאים”, היא מסבירה, “מפעם לפעם אף מתארחת מרצה חיצונית. למשל לחגיגות השנה לסלון – הגיעה היידי מוזס שדיברה על היציאה מהארון בחברה חרדית. מפגשים נוספים עסקו בזוגיות לסבית מנקודת מבט אחרת – קשר עם האקסית, דיוק עם בחירת בת הזוג, מה קורה לי בתוך זוגיות – האם אני צומחת או נטמעת? חלוקת תפקידים בקשר, ‘המיטה המתה’ lesbian bed death ועוד ועוד ועוד.

אז תני איזו תובנה מהמפגשים, משהו שאת כמנחה למדת?
“באחד המפגשים שוחחנו על הנושא של דיוק בבחירת בת בזוג. מהשיח שנוצר עם הנשים בקבוצה, למדתי שיש נשים שכבר בהתחלה מוכנות להתפשר על בת הזוג, למרות שהן יודעות ומרגישות שהיא לא המדויקת עבורן. וזה לא משהו ספציפי במראה חיצוני / עיסוק / התנהלות, אלא משהו במכלול של הדברים, שאת יודעת שזה לא מדויק עבורך ועדיין בוחרת להיכנס לקשר הזה ולהתפשר כבר בהתחלה. אני עושה את ההבחנה בין פשרה וגמישות בתוך מערכת היחסים שזה סיפור אחר לגמרי ואף מתבקש. את יכולה להכיר מישהי ואחרי דייט ראשון את ממשיכה או חותכת. אבל יש מקרים בהם את מתלבטת ובסוף “נותנת צ׳אנס” וממשיכה לדייט נוסף שגורר דייט נוסף ופתאום את מוצאת את עצמך בזוגיות פשרה. זה נורא מתעתע אבל בדברים האלה – את פשוט יודעת. יש ספק אין ספק”.

תוכלי לתת דוגמא לרגע מכונן או מרגש במיוחד, משהו אפילו עם אפקט מתמשך שפרץ את גבולות הסלון?
“בסלון נמצאת אשה חרדית מבני ברק, נשואה לגבר, אמא ל-3 שהצטרפה למפגשים האחרונים. היא הייתה במערכת יחסים סודית עם אשה ומגדירה את עצמה כלסבית. היא נכחה בהרצאה של היידי מוזס, וסיפרה בהתרגשות שהיידי ידעה לדבר על אותן דקויות בדיוק, שכן הן מגיעות מאותו עולם חרדי. הקבוצה מבחינתה היא סוג של עוגן ותמיכה שתלווה אותה בתהליך המורכב והכואב אליו היא נכנסת במטרה לחיות את הבחירות שלה, חיים אותנטיים. ש לה איפה להיות, יש לה איפה לשתף. זו קבוצה מאד מעצימה לנשים שמגיעות אליה. קבוצה שמגבה את החברות ומעניקה תחושת ביטחון ושייכות.

אני גם יודעת על הרבה שיתופי פעולה עסקיים שיצאו מהמפגשים בסלון, וגם חברויות חדשות שהתהוו, ארוחות ערב משותפות, מפגשים ביום העצמאות ובל”ג בעומר, הליכה משותפת לצוק והשיא היה סופשבוע בצימר בקיבוץ חניתה שבצפון שבו היינו אחת עשרה נשים. וכן, היה גם זוג אחד שיצא מהמפגשים בסלון, ואחרי חצי שנה ביחד, הוא כבר לא.

בנוסף יש לנו קבוצת וואטסאפ ובה נשים מספרות על אירועים, מזמינות לבילויים ויציאות משותפות כמו מסיבות, יציאה משותפת להופעה, חוגגות ימי הולדת ועוד הרבה. הקבוצה עושה טוב להרבה נשים. זה מה שאני שומעת מהן וזה מה שכותבות לי. אני בעיקר שמחה ומודה על כך”.

להצטרפות – פנו לקבוצת הפייסבוק “סלון לסבי משלנו” או בטלפון: 050-4048936