אחת שימשיכו לזכור

אחת שימשיכו לזכור / ארז ​ברזוליק

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָךְ עַכְשָׁיו,
לא, אִי-אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ.
עִם דִּבּוּר מְשֻׁפְשָׁף וְעָבַר מְכֻשָּׁף
וּמִלִּים שֶׁמְּשַׂחֲקוֹת עִם הַמּוֹחַ.

לֹא תָּמִיד הֵבִינוּ אוֹתָךְ בֶּאֱמֶת
וְאוּלַי פָּחֲדוּ לְהָבִין,
סִפְּרוּ עָלַיִךְ מזוודות שֶׁל שְׁקָרִים,
הַאִם מִהַרְתְּ לְהַאֲמִין?

וְעַכְשָׁו כָּל אֶחָד מְסַפֵּר,
שֶׁפַּעַם אַחַת, בְּאֵיזֶה לַיְלָה אֶחָד,
הִקְשַׁבְתְּ לַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ.
וְעַכְשָׁו כָּל אֶחָד אוֹמֵר,
שֶׁפָּתַחְתְּ אֶת הַלֵּב, הִרְגַּעְתְּ אֶת הַכְּאֵב
וְהָיִית שָׁם רַק בִּשְׁבִילוֹ.

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָךְ הֵיטֵב,
כַּמָּה אַהֲבָה הִשְׁאַרְתְּ מֵאֲחוֹר.
הָיִית תֵּיאַטְרוֹן, הָיִית מְצִיאוּת,
הָיִית אַחַת שֶׁיַּמְשִׁיכוּ לִזְכֹּר.

הַחַיִּים לָמְדוּ לְהַכִּיר אוֹתָךְ,
אֶצְלֵךְ הַכֹּל הָיָה בַּגָּדוֹל וּמִקָּרוֹב.
אֲבָל לֹא הִסְפַּקְתְּ לְסַפֵּק הֶסְבֵּרִים,
לְאָן וּמַדּוּעַ מִהַרְתְּ לַעֲזֹב.

וְעַכְשָׁו כָּל אֶחָד מְסַפֵּר,
שֶׁיָּדַעְתְּ הַכֹּל עָלָיו, נָגַעְתְּ בְּחַיָּיו
וְהִקְשַׁבְתְּ לַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ.
וְעַכְשָׁו כָּל אֶחָד אוֹמֵר,
שֶׁהֶחְזַקְתְּ אֶת הַיָּד, לא הִשְׁאַרְתְּ אוֹתוֹ לְבַד
וְהָיִית שָׁם רַק בִּשְׁבִילוֹ.

נפגשתי עם גילה בהיותי בן 24, וכשהיא שמעה שאני ב’עסקי השירים’ ביקשה שאכתוב לה שיר משלה שאתו תוכל להופיע.
מפה לשם כתבתי לה ארבעה שירים (נינו אורסיאנו ואלי סורני הלחינו). עם השירים האלו הופיעה בכל יום שישי בכל מועדון גייז ברחבי הארץ וכמובן באירועי גאווה מרכזיים כמו חגיגת הוויגסטוק (שהפכה לארוע התקוממות), מצעדי גאווה ועוד…
לפני שנכנסה לניתוח הבטחתי לה שאחרי שתחזור לביתה, נכנס לאולפן ונקליט שיר חדש. לצערי לא עמדו לה כוחותיה והיא עזבה אותנו.

את השיר הבא כתבתי לאחר מותה, כשהבנתי את המעגל העצום של אנשים שהיא נגעה בהם. במילה טובה, באוזן קשבת, בעזרה כספית ובלב פתוח.