צילום: יחצ yes דוקו
גילה גולשטיין, מראשונות הקהילה הטרנסג’נדרית בישראל, הלכה היום לעולמה בגיל 69.
גולדשטיין אושפזה לאחרונה בבית החולים איכילוב לאחר שמצב בריאותה הדרדר. חברי הקהילה הקפידו לבקר אותה ולהגיע אליה, גם כשהייתה מורדמת ומונשמת, על מנת לחזק אותה ולהעניק לה אהבה גם ברגיעה האחרונים.
גולדשטיין, הנחשבת לטרנסג’נדרית הראשונה בישראל, משתייכת אל דור הולך ונעלם של חברי וחברות הקהילה הגאה ששרדו את השנים בהן עצם קיומנו היווה עבירה על החוק. במשך כל ימי פעילותה, לא התביישה גולדשטיין לבטא בצורה ישירה את מחשבותיה על כל אדם ועל כל נושא, לעתים באופן שעשוי להיתפס כשערורייתי ואף וולגרי, והפכה לדמות פורצת דרך בקהילה הטרנסג’נדרית.
במשך השנים הפכה גולדשטיין לסמל ומודל לחיקוי קהילתי. בשנת 2003 הוענק לגילה פרס “יקירת הקהילה” על “היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו ובנראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך”. החל משנת 2011 פועל ברחבי הארץ פרויקט גילה להעצמה טרנסית. הפרויקט דואג לייעוץ משפטי על רקע שונות מגדרית, מפעיל רשת של פתרונות דיור ומעניק סיוע בחיפוש עבודה ובתמיכה מול מוסדות מדינה.
גולדשטיין עלתה לארץ מאיטליה וגדלה בחיפה. בשנות ה־70 יצאה גולדשטיין לנסות את מזלה באירופה. היא הופיעה בקברטים ועבדה כחשפנית וכרקדנית, ולאחר כמה שנים החליטה לחזור לתל אביב. כששבה לארץ הפכה לאמנית הבית של מועדון הלילה “רודיק” וב”בר 51″, ודמותה אף שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן ז”ל.
בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי, על תפקידה בסרט “ילדים טובים” של הבמאי יאיר הוכנר.
דמותה הונצחה בעשור האחרון בסרט התיעודי “זה גילה, זה אני”, בבימויו של אלון ויינשטוק וממש לאחרונה בסדרת המופת של יאיר קידר ואילן פלד “נעלמות” של yes דוקו.
בשנים האחרונות ניתן היה למצוא את גילה יושבת בבתי הקפה השכונתיים בתל אביב, זמינה לכל חברי הקהילה הרבים שביקשו להכיר את האגדה מקרוב וחולקת איתם את ניסיון החיים שלה.
יהי זכרה ברוך.
