“יצאתי מהסרט ורציתי להתחתן עם גבר”

ישמח חתני בקהל אמוני
ישא ברכה מאת ה’

יש משהו בלחנים האלה שפשוט נדבקים בי
ומה לי ולזה? הלחן הזה שנדבק והמילים שמתנגנות בלופ
משהו מהילדות באשדוד במשפחה מרוקאית עניפה ״שיהיו בריאים בליעינהרע״

מאז כבר גדלתי
ויצאתי מהארון
אני אנטי חתונות
לא אוהבת ללכת
אבל לחתונות של להט״בז כשאני מוזמנת
גם אם הם לא החברים הכי קרובים אני הולכת
כי המשפחות לפעמים יכולות להיות מבאסות
ובא לי כן לשמוח ולשמח
כי דרוש כל כך הרבה אומץ להתחתן חתונה גאה.
לבחור בעצמך ולא בכל השאר.

נכנסנו לקוקטייל שלפני, פרימיירה חגיגית, וודקה ופירות וחריצים חריצים של גבינות יקרות.

דרס קוד – לבן
ואני כמו תמיד חצי חצי

עברנו לאולם ההקרנה – היכל מדהים ביופיו של אלף מושבים
הכול נקי, חדש, מוקפד, מפואר
לצלילי ישמח חתני – בביצוע מרים ביותר של שרית חדד
ישבתי שם בסרט עם יאיר הוכנר (TLVFest) ועדן גונסלס היקרים לי וצפיתי בסרט חשוב מאין כמותו על תהליכים שקורים כאן, על מסורת ופרשנות, פתיחות ושמרנות.
סרט מעורר השראה שגורם לי לחשוב ולכתוב ולהאמין בטוב.
צחקתי, התרגשתי, כעסתי, נעצבתי, הצלחתי גם להריח את הריח של בית הכנסת באשדוד ששנים לא הייתי בו ושל הטלית של אבא ושל סבא. המטפחת של אמא ושל סבתא. ריחות השמורים לטקסי החגים והשמחות המשפחתיות.
ככל שיצאתי מהארון התרחקתי מהמסורת, התנערתי מגלימת מנהגים, מחכמת עתיקים, עצבות נעורים.

ופתאום שם
לא יודעת איך זה קרה
התגעגעתי

יצאתי מהסרט ורציתי להתחתן עם גבר
סתם כדי להרגיש מה זה לאהוב בלי רגשות אשם,
בלי לאכזב, רציתי שהמשפחה שלי תשמח בשבילי ותכין לי עוגיות לחינה.

לפעמים אני מרגישה שאני יכולה לעשות אקזיט של מיליון דולר אבל עדיין לאכזב, למרות שמקבלים אותי, למרות שלא אומרים לי כלום, אולי בגלל שלא אומרים לי כלום..

יש משהו שמשרה ביטחון ללכת בדרך שכבר הלכו בה לפני
להרגיש את חוכמת המסורת, להרגיש בנוח ליד כולם.
לא להרגיש שמתאמצים בשבילי, לא להרגיש שאני שוברת חומות של מוסכמות.

הדבר היחיד שהצליח לנחם אותי בסופו של יום הוא התחושה שאני סוללת דרך לבאות אחריי, שזה כבר יהיה יותר בסדר בעתיד, שאני המסורת שעליה יוכלו להישען בדורות הבאים.

תשמח כלתי בקהל אמוני
תישא ברכה מאת ה’

לכו לראות.