על שרית חדד, על קוויריות ועל מסורת

צילום: הדס שורר

הרבה חברים וחברות בקהילה הגאה ביקרו את היציאה מהארון של שרית חדד. הטענה המרכזית הייתה כי שרית יצאה בשלב מאוחר, מאוחר מדי. מקצתםן אף דיברו על המוצא של חדד כקווקזית וגינו אותו.

בהתחלה גם אני ביקרתי את חדד על הקליפ הארוניסטי והשימוש בלשון פנייה אתה לאורך הקליפ, אבל אז נזכרתי ביציאה שלי מהארון. כמו חדד בת לעדה הקווקזית, גם אני כבן לעדה הקוצי’נית שאלתי את עצמי שאלות רבות לפני היציאה שלי מהארון. לצאת מהארון בקהילה מצומצמת ומסורתית מאלץ אותך כלהטב”ק לחשוב איך לתווך בין תרבות מערבית לתרבות מזרחית.

ימים ארוכים לפני היציאה שלי חשבתי על כך שגיבוש זהות מינית אינו תואם את האמונה או קיום המסורת – שמירת החגים, קבלת השבת, ללכת לערבית בשישי ועוד. שנים רבות הייתי חצוי כי מצד אחד רציתי לקיים את המנהגים של הבית שבו גדלתי ולשמר את המסורות הדתיות והקהילתיות של העדה הקוצ’ינית, אבל מצד שני רציתי לחיות חיים חופשיים ולממש את הזהות המינית שלי באופן שלם. בדיעבד, דווקא גיבוש הזהות השחורה והקוצ’ינית שלי הוא מה שעזר לי לצאת מהארון. מה שעזרה לי היא ההבנה שיש בי מרכיבי זהות שאינם מתכתבים באופן ישיר עם הנרטיב של גיבוש הזהות המינית בישראל.

בישראל הנרטיב של היציאה מהארון מבוסס על הנרטיב האמריקאי, שלא שלם עם חקירת השורשים, הבית והמשפחה. בעקבות זאת נראה שכקוצ’יני צריך לעמוד באיזשהם סטנדרטים גאים שאינם הולכים יד ביד עם הרצונות העדתיים. יש תחושה של כורח המציאות שמאלצת אותך לבחור האם לקיים את המסורת או לצאת מהארון. את זאת היה אפשר לראות בתגובות והכתבות בעקבות היציאה מהארון של חדד. הדרישה מתי ואיך לצאת מהארון מחייבת כל אחת ואחד מהאוכלוסייה הכללית לפעול לפי תבניות וזה אינו קווירי.

קוויריות היא האפשרות לחרוג מכל הדפוסים הנורמטיביים ששימרנו לאורך השנים, גם דפוסי מחשבה. קוויריות היא היכולת להכיל נרטיביים שאינם תואמים לאותם נרטיביים שאליהם התרגלנו, ולבסוף גם לעצב באופן יצירתי את הזהות המינית שנרצה לממש.

הקוויריות עזרה לי לראות את הסיפור שלי כשחור, קוצ’יני וכהומו כמקשה אחת, רק כך הצלחתי לגבש את הזהות המינית שלי ולצאת מהארון. כל המחשבה על הצבת סטנדרטים בתהליך היציאה משמרים דפוסים ובכך מקבעים גם את המחשבה. אומנם גם אני איני שלם עם היציאה מהארון של שרית חדד, וגם אני בעד הודאה ברורה ובעיקר גאה, אבל אני גם מבין שבסופו של דבר לשרית חדד יש את הסיפור שלה ורק שלה.