fbpx

ברוכה הבאה שרית, עכשיו את חופשיה לעשות את כל מה שנמנעת מלעשות עד עכשיו

אני זוכר כשיצאתי מהארון ההורים אמרו לי: "מה פתאום, אצלנו אין כזה דבר", ועניתי "בטח שיש" והוספתי: "את יודעת ששרית חדד לסבית"? "מה פתאום", אמא שלי גערה בי והוסיפה: "היא נורמלית, אל תדבר שטויות"
שריתחדד2

היי שרית, ברוכה הבאה.

קודם כל אני רוצה לברך אותך על הצעד האישי והמשמעותי עבורך, ולאחל לך שהחיים מחוץ לארון יהיו יפים יותר ומוארים יותר מאשר בתוכו. אני מקווה שהפיכתך לאם והזוגיות החדשה הן הסיבות שנתנו לך את הכוח לצאת מהארון, ושמח שעכשיו תוכלי לחגוג את האהבה והמשפחתיות שלך מבלי להתאמץ ולהסתיר.

כמו שאומרים, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אבל לדעתי, במקרה שלך זה קצת מאוחר מדי.

איפה היית כשאני יצאתי מהארון והייתי צריך אותך כדי לעמוד מול המשפחה הבוכרית שלי?

אני זוכר עד היום כמה היית (ועודך) אהובה אצלי בבית. מגיל צעיר מאוד אמא שלי הייתה מתעקשת שאופיע באירועים שלנו של הקהילה הבוכרית עם השיר “חגיגה” של שרית חדד.

אני זוכר כשיצאתי מהארון ההורים אמרו לי: “מה פתאום, אצלנו אין כזה דבר”, ועניתי “בטח שיש” והוספתי: “את יודעת ששרית חדד לסבית”? “מה פתאום”, אמא שלי גערה בי והוסיפה: “היא נורמלית, אל תדבר שטויות”.

הרי גיששת מדי פעם את הדופק ופלירטטת עם הקהילה, כמו למשל עם השיר “קרקס” שהועלה כשיר גאווה, או עם הופעה בליין נשים. ועדיין, במקום שאת תהיי זו שסוללת את הדרך לצעירים והצעירות, אנחנו חיים בתקופה אירונית בה זמרות צעירות סללו לך את הדרך.

את מבינה שרית, עם כוח גדול מגיעה גם אחריות גדולה, בעיקר כשמדובר בפרסונה גדולה כמוך.

כשאני החלטתי לצאת מהארון גם אני פחדתי שאשלם על זה מחיר כבד, ואכן בפעמים מסוימות שילמתי ואני עדיין משלם. אבל לחופש  אין מחיר (הנה לך רעיון לעוד שיר).

וכשהחלטתי לצאת מהארון מול התלמידים שלי בבית ספר ייסודי בבת ים גם אני חששתי מהתגובות של הילדים, של המורים ובעיקר מהתגובה של ההורים. אבל ידעתי שהתרומה שלי לסביבתי יותר חשובה מהחששות שלי, ידעתי שהתלמידים שלי לא נחשפים לקהילה הלהט”בית חוץ מהתקשורת וגם אז בעיקר בהקשרים של מצעדי גאווה בחדשות ורציתי שכשהילדים ישמעו את המילה הומו יעלה להם בראש המורה לבעלי חיים שהם כל כך אוהבים ולא רק רעשי רקע שהם שומעים מהחדשות או מההורים.

וגם אותי ניסו לשכנע שזה ענין פרטי שלא אמור לעניין אף אחד. המורים שלא הבינו למה הילדים צריכים לדעת, ואפילו היועצת, שאלה אותי: “למה הילדים צריכים לדעת מה אתה עושה במיטה?”. ורק ששאלתי אותה חזרה: “הילדים יודעים שיש לך בעל וילדים, אז למה הם צריכים לדעת מה את עושה במיטה?” היא הבינה שהומו זאת לא רק העדפה מינית אלא זהות שלמה, זה במי אני בוחר להתאהב ולאן הלב שלי נמשך.

נציג של משרד החינוך אפילו יצר איתי קשר והסביר לי שזהו לא תפקידי וכל מורה אמור לדבר עם הילדים במסגרת המקצוע שלו, ושבכלל נושא סוגי המשפחות הוא נושא שמדובר בכיתות גבוהות יותר, ולכן נאסר עלי לספר זאת לתלמידים.

זה לא היה פשוט והאמת שגם לא כזה קשה. כי כשיש רצון ישנה דרך, וגם אני מצאתי דרכים להעלות את הנושא לשיח. באותה תקופה גילינו שיש לנו בפינת החי של  בית הספר זוג תוכים נקבות, וזו הייתה דרך אחת לשוחח על הנושא. אחרי שהתחתנתי העליתי ליוטיוב את קליפ החתונה שלי והתלמידים “במקרה” נחשפו אליו (מספיק שאחד רואה ואז זה כמו אש בשדה קוצים).

היום גם התלמידים, גם המורים וגם ההורים יודעים. לאף אחד אין בעיה עם זה כולל המורות הדתיות בחדר מורים. לשמחתי יש אפילו דגל גאווה בחדר המנהלת וגם אצל היועצת.

בחודשי הגאווה הנושא עולה ואני יודע גם ששמי עולה. כל הילדים יודעים מי זה בעלי, ובחגים ובימי הולדת אני מקבל ברכות שבהן גם הוא מוזכר. כל אמא שניה שואלת אותי מתי יהיו לנו ילדים (לא משחררות), ואני מקבל לא מעט פניות מהורים כמו “הבן שלי אומר שהוא אוהב את החבר שלו, מה זה אומר. מה לעשות?”. הורי התלמידים מתעניינים מאיזה גיל אני יודע על עצמי, ואמהות מתייעצות איך הן יכולות לעזור לבן או הבת שלהן? מדי פעם אני מקבל טלפונים מתלמידים שכבר בתיכון או אחרי צבא שמספרים לי כמה הידיעה שאני הומו עזרה להם לקבל את עצמם.

ומדובר בבית ספר אחד בסביבה המצומצמת שלי שעבר שינוי כל כך גדול.

שרית היקרה, תחשבי איזה שינוי ענק את יכולת לעשות אם היית יוצאת מהארון כבר אז.

בכמה ילדים, ילדות, נערים ונערות היית יכולה לגעת, לעזור, לתמוך ולתת להם גב. לתת להם תחושה שהם בסדר, נורמלים ואפילו מוצלחים. אם הם היו רואים אותך כדמות הערצה ומקשרים את המילה לסבית למשהו כל כך יפה ומוצלח כמוך. תחשבי כמה השפעה הייתה לך על אותם הורים שמעריצים אותך ושומעים אותך בבית.

אבל עכשיו את יכולה, עכשיו את “חופשיה” (סורי הייתי חייב).

עכשיו את חופשיה לעשות את כל מה שנמנעת מלעשות עד עכשיו.

אני יודע שזה לא הוגן להפיל עליך משקל כל כך כבד, לא בחרת בזה. הרי אנחנו יודעים שלהיות לסבית זאת לא בחירה, יחד עם זאת, יש לך את הכוח וההשפעה שלאחרים אין.

כמו שאני לא מרשה לעצמי להדליק סיגריה באזור בית הספר בכדי שהתלמידים לא יושפעו ממני כדמות שהם אוהבים ומעריכים, כך גם את לא יכולה יותר להרשות לעצמך לכבות את הלהבה שהדלקת היום.

אני מקווה שמעכשיו התלמידות שלי ישמעו ממך על מה זה להיות לסבית, ושההורים שלהן ישמעו איך הרגיש לך בתור בת לבוא ולספר להורים, ומה את ממליצה להורים לעשות כשהם שומעים או מרגישים שלילדים שלהם יש נטייה מינית כזאת או אחרת.

וכן, אני גם מקווה שבקליפ הבא שלך נראה אהבה נשית קצת פחות מוצנעת ומסתתרת ואפילו מתנצלת, ובטח שלא מתחנפת. אהבה כזו שלכולנו מגיע. וגם לך.

ברוכה הבאה.

עוד בנושא:  בחזרה לקיבוץ: מסע של שברון לב ותקווה

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

תגובה אחת

  1. תמיר הגב

    היא לא הייתה חייבת לך כלום אז, וגם לא היום. היא לא נבחרה או הציעה מעומדות להיות נושאת הלפיד שלך או זכויות להט”ב באשר הם. לא חווית את כאביה, סבלה או אושרה. חייה הם חייה בלבד, כל דבר מעבר לכך הוא ערך מוסף.

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הפאנסקסואליות הפוליאמורים הלהט"ב

Copyright 2024 © All rights Reserved

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן