Donald Trump | Gage Skidmore | CC BY-SA 2
בשנת 2010 פוטר דונאלד זארדה מעבודתו בחברה בה עבד כמדריך צניחה חופשית, לדבריו מכיוון שסיפר לאחת הלקוחות כי הוא הומו וזו התלוננה בפני ההנהלה.
זארדה ביקש להגיש תביעה נגד החברה בה עבד, על כך שנהגה בניגוד לחוק האוסר על אפליה בעבודה על רקע דת, גזע ומין. חברי הוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה, האמונה על אכיפת החוק הנ”ל, היו בטוחים לגבי המקרה, שהיה דומה למקרים רבים בהם טיפלו, ועודדו את זארדה להגיש את התביעה.
המקרה של זארדה נוהל ללא שום התעניינות ציבורית, אך צבר תהודה לאחר מותו של זארדה בתאונת צניחה. מנהלי עזבונו של זארדה, שהיו בטוחים בצדקתו, בחרו להמשיך ולנהל את התביעה. אלא שאז התחלף הממשל בארצות הברית, וחברי הוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה, שסייעו בהגשת התביעה, מצאו את עצמם נלחמים עם נציגי משרד המשפטים על משמעות ההגנות שמעניק החוק.
וכך, עמדו בחודש שעבר שופטי בית המשפט לערעורים במנהטן בפני סיטואציה סוריאליסטית במיוחד: מצד אחד עמדו בפניהם נציגים של סוכנות פדרלית אחת -הוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה, כדי לתמוך בעובד שפוטר בשל נטייתו המינית, ומצד שני עמדו נציגי משרד המשפטים האמריקאי והציגו את עמדת הממשל החדש, לפיה סעיף 7 של חוק זכויות האזרח 1964, האוסר על אפליה על בסיס דת, גזע ומין, אינו מכסה נטייה מינית ולכן אינו מגן על עובדים הומוסקסואלים מפני אפליה בתעסוקה.
ואכן, החוק פדרלי אינו אוסר במפורש על אפליה על רקע נטייה מינית, ואין חוק פדרלי אחר האוסר על אפליה נגד להט”ב במקומות עבודה. אך בשנים האחרונות הצליחו פעילים בוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה לשכנע את בתי המשפט השונים לאמץ את הפרשנות הרחבה יותר של סעיף 7 ולכלול בו את הנטייה המינית ואת הזהות המגדרית. שאלת פירוש החוק מעולם לא הגיעה לבית המשפט העליון.
כעת מבקשת המדינה, באמצעות התובע הכללי ג’ף סשנס, להכיל את הפרשנות הצרה יותר לחוק. “יש הבדל מאד הגיוני בין אפליה על בסיס מגדר לבין אפליה על בסיס נטייה מינית”, הסביר נציג משרד המשפטים לבית המשפט, “הקונגרס יכול היה לשנות את החוק אם היה רוצה בכך, ולכלול גם את הנטייה המינית בהגנות המוזכרות בחוק, אך בחר שלא לעשות זאת”.
השופטת רוזמרי פולר דאגה לציין את מורכבות הסיטואציה ואמרה כי “זה קצת מוזר עבורנו לראות את נציגי הממשלה הפדרלית משני הצדדים של המקרה הזה”. השופטים אף הוסיפו ושאלו את נציג משרד המשפטים מדוע החליט המשרד להתערב במקרה אזרחי פרטי, והאם התייעצו עם נציגי הוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה לפני כן, נציג המשרד השיב כי אין זה ראוי לפרט את אופן קבלת ההחלטות של המשרד.
לאחר שמיעת הצדדים החליט בית המשפט להתכנס בהרכב מלא על מנת לדון במקרה. אם יחליט בית המשפט לערעורים לפסוק לטובת התובע ולהמשיך בהחלת הפרשנות הרחבה לחוק, יהיה זה נצחון עבור הלהט”בים, מכיוון שההחלטה תעמיק את הפער בין בתי המשפט הפדרליים לבתי המשפט לערעורים ותגביר את הסיכויים שבית המשפט העליון בארה”ב יטפל בנושא.
אפל, סטארבקס ואמריקן איירליינס נעמדות לצד העובדים הלהט”בים
בעוד שהממשל האמריקאי נמנע מלקדם זכויות להט”בים ואף פועל לצמצומן, מגיע הסיוע דווקא מאמריקה התאגידית, הקרה והעסקית, המבקשת לדבר בשמם של הלהט”בים המופלים ולהגן על זכויותיהם.
ביום רביעי האחרון, הגישה קבוצה של 76 חברות אמריקאיות עתירה לבית המשפט העליון, בה ביקשה מבית המשפט להחליט בשאלה האם על החוק הפדרלי לאסור על אפליה במקום העבודה על בסיס העדפה מינית.
הקבוצה, הכוללת בין השאר חברות כמו אמריקן איירליינס, אפל, סטארבקס, וכן שני מועדוני ספורט מקצועיים, (מועדון הבייסבול טמפה ביי וקבוצת הכדורסל מיאמי היט), דוחקת בבית המשפט העליון להביע עמדה במקרה של מאבטחת בשם ג’מייקה אוונס, שעזבה את עבודתה כמאבטחת לאחר הטרדה על היותה לסבית והעדפתה ללבוש מדים של גברים.
למרות העובדה שבמדינות רבות בארצות הברית ישנם חוקים המגנים על להט”בים מפני אפליה על בסיס נטייה מינית, כאמור, אין חוק פדרלי האוסר על כך.
בעתירתם לבית המשפט העליון הסבירו החברות כי החוקים המקומיים אינם מספקים וכי הגנה כללית במסגרת חוק פדרלי עדיפה יותר לכולם.
“הניסיון ממקור ראשון של חברות ועסקים, הנתמך על ידי מחקר מקיף בתחום מדעי החברה, מאשר את העלויות המשמעותיות עבור מעסיקים ועובדים כאשר אפליה בשל נטייה מינית אינה אסורה על פי חוק אחיד”, נאמר בתמצית שהוגשה לבית המשפט העליון, “גם כאשר מדיניות אחרת נגד אפליה כזו קיימת”.
אם אכן יבחר בית המשפט העליון לדון בתיק, הוא עשוי להדרש לפתור את שאלת פרשנות החוק, ואף להפוך את המדיניות ההומופובית של ממשל טראמפ.
