לראשונה בכנסת – דיון על צרכיהם של להטב”קים בעלי מוגבלויות

יוראי להב הרצנו | צילום: דוברות הכנסת דני שם טוב

ועדת המשנה לשוויון לאנשים עם מוגבלות, בראשותו של ח”כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד), קיימה אתמול דיון ראשון מסוגו בנושא צרכים ומענים של אנשים להט”בים עם מוגבלות. במהלך הדיון נשמעו דבריהם של עשרות חברות וחברי הקהילה הלהטב”קית בעלי מוגבלויות, פעילים חברתיים, נציגי משרדי הממשלה ואנשי מקצוע העוסקים בתחום.

“אנשים עם מוגבלויות שהם חלק מקהילת הלהט”ב מתמודדים עם שני ארונות”, אמר ח”כ יוראי להב הרצנו, “ארון אחד הוא נטיית ליבם והשני – הלקות הבריאותית עמה הם מתמודדים. יציאה מכל אחד מהארונות הללו מלווה בהתמודדות אישית, חברתית ומשפחתית מורכבת. ההתמודדות הזו עשויה לגזור על אותם אנשים בדידות וריחוק גדולים.

הדיון הזה הוא חלק מהמחויבות שלנו לאפשר לאנשים עם מוגבלות לממש את חייהם. העיסוק בנטיית ליבם, בזוגיות, בהקמת תא משפחתי משלהם, ביציאה מהארון – הוא חלק משמעותי מאוד בגיבוש הזהות העצמית של כל אחד מאיתנו, ולפיכך – גם בחיים שלהם. בדיון השמיעו את דברם חברי הקהילה, נציגים מארגוני החברה האזרחית ומשרדי הממשלה השונים. הנושא עלה על סדר היום וזכה להתייחסות רחבה ומגוונת. בדיון ביצענו מיפוי ראשוני של הצרכים והמענים הקיימים. אני נחוש להמשיך לגבש ולדייק את המענים יחד עם השותפים שלנו לדרך”.

הדיון התקיים בעקבות פעילותה של קבוצת המנהיגות ‘גאווה ומוגבלות‘ של בית איזי שפירא, שהיא קבוצת המנהיגות הראשונה מסוגה המשלבת בין שתי הזהויות.

“למיטב ידיעתנו זו הפעם הראשונה שדיון זה מתקיים באיזה שהוא פרלמנט בעולם”, מסבירה קרן שחר, נציגת קבוצת מנהיגות ארצית גאווה ומוגבלות של בית איזי שפירא, “אנחנו עושים הרבה מאד עבודה גם בקרב הארגונים של שתי הקהילות וגם בקרב חברי הכנסת שעוסקים בנושאים הללו. הדיון אתמול הוא חלק מהעבודה הזו. בדיון הצגנו את האתגרים והצרכים של הלהטב”קים בעלי המוגבלויות ודיברנו על הנושאים בהם צריכה הכנסת לעסוק בועדות ובדיונים, שבראשם ההנכחה של הלהטב”קים בדיונים על בעלי מוגבלויות והנכחה של בעלי מוגבלויות בדיונים על נושאים להטבקים, כי אנחנו יודעים שיש מורכבות. לדיון הגיעו הרבה נציגים ונציגות מהקהילה שהוזמנו להשמיע את דבריהם בנושאים מאד מהותיים, ואני מקווה שזו הצעד הראשון לקראת עבודה משותפת ורחבה בהמשך”.

אילו דרישות הוצגו במהלך הדיון?
“בראש ובראשונה אנחנו מבקשות ומבקשים ייצוג והנכחה. נרצה לראות ייצוגים של שתי הקהילות בתקשורת, בדיונים בכנסת, בצמתים בהן מתקבלות החלטות ובמרחב הציבורי. לקהילה הגאה יש הרבה מה להגיד בנושאי חינוך, כלכלה, רווחה, ביטחון ועוד. גם לקהילה של אנשים עם מוגבלויות יש הרבה מה להגיד על אותם נושאים בדיוק. חשוב שקולנו ישמע.

אנחנו דורשים ודורשות הכשרה של אנשי מקצוע, מטפלות ומטפלים לראות את המורכבות באדם, מעבר למגבלה, לזהות המגדרית או נטייה מינית. אנחנו מבקשות לדבר על הצטלבויות, זהויות של קבוצות מיעוט אינם מתקיימים בנפרד זה מזה.

חשוב לנו לוודא שנושא המיניות בכלל כולל זהויות מיניות יהיו חלק חובה מתוכנית הליבה של החינוך המיוחד והתוכניות לכישורי חיים במסגרות הדיור (במשרד הרווחה), כולל התאמת של מסגרות דיור לקבלת חברות וחברי הקהילה הגאה.

בנוסף, יש צורך לתגמל ולסייע לארגונים משתי הקהילות על מנת שינגישו את שירותיהם ללהטב”קים עם מוגבלות, בין אם מדובר בהנגשת מוגבלויות (למשל באירועי הגאווה) והן אם בהנגשה/תיווך להטב”קי, כגון הכנסת נושא המיניות בתכני כישורי חיים בתוכניות במסגרות דיור לבוגרים צעירים”.

גם בשיח הגאה יש מקום להנכחה של אנשים עם מוגבלויות

על פי הנתונים הקיימים, כ-30% מקרב הגברים חברי הקהילה הגאה מתמודדים עם מוגבלות. המספרים אף גבוהים יותר אצל נשים לטב”קיות ועומדים על 36%, זאת לעומת כ-18% בעלי מוגבלויות בקרב האוכלוסייה הכללית. קבוצת המנהיגות מבית איזי שפירא, פועלת בתוך שתי הקהילות, גם הגאה וגם של אנשים עם מוגבלויות, ומעלה בהן את השיח על המורכבות של הזהויות ושל השילוב ביניהן.

“להטב”ק בעל מוגבלות נתקל בקשיים הנובעים מזהותו הכפולה ונאלץ להתמודד עם האתגרים של שתי הקהילות”, מסבירה קרן, “לצורך הדוגמא אדם על הקשת הטרנסית מתמודד עם המורכבות בפעם הראשונה במהלך ראיון העבודה הטלפוני, ופעם נוספת במפגש עם המעסיק. עכשיו תוסיפו לזה שהוא מגיע לראיון עם קביים, או עם מכשיר שמיעה. מבחינתי זו יציאה מארון כפול ולדעתי חשוב מאד שהשיח יתקיים בקרב הקהילה הגאה וגם בקרב אנשים עם מוגבלויות”.

יש אילו שהם התאמות שקהילת בעלי המוגבלויות צריכה לעשות עבור הלהטב”קים שבתוכה?
“בתוך הקהילה של אנשים עם מוגבלויות ההתייחסות למיניות היא מאד מינורית. יש איזו שהיא התייחסות מוטעית שכל האנשים בעלי מוגבלויות הם א-מינים וזה לא רלוונטי לדבר איתם על נטייה מינית או מגדרית, ואם הם מדברים על זה אז מקטינים את זה”.

האם יש איזו שהיא הכרה של ארגוני הקהילה הגאה בנושא?
“בתקופה האחרונה חלו שינויים. באיגי לפני 20 שנה היו אנשים שהתמודדו עם מוגבלות אבל מצאו את עצמם בקבוצה הרגילה כי הם היו גאים וגאות והקבוצה יכלה להכיל את השינוי שלהם. היום אנחנו מדברים על זה שיש קבוצות חברתיות באיגי ובבתים גאים של אנשים על הרצף האוטיסטי. זה התחיל לקרות בתקופה האחרונה והמהלך הזה קורה. לקח לנו הרבה זמן ולקבל הכרה בתור הקהילה הגאה – אם זה הזכות להורות, להכרה עצמית, ויש עוד דברים ששווה לעבוד עליהם, דברים טובים ופחות טובים. הקהילה היום מאפשרת לדבר על המקומות הכואבים, כמו למשל השיח על פגיעות מיניות בקהילה, מה שבעבר היה בלתי אפשרי”

אילו התאמות יכולה הקהילה הגאה לעשות כדי לעודד את השינוי?
“יש מסיבות שמנסות להתאים את עצמן לאנשים שמתמודדים עם מוגבלות נפשית או לאנשים על הרצף האוטיסטי, אבל עדיין יש הרבה דברים שצריך לעשות. צריך להתאים את מצעדי הגאווה לאנשים עם קביים וכסאות גלגלים. צריך להנכיח את השיח בקהילה לקבל אנשים עם מוגבלות בצורה מאד פתוחה. אני זוכרת תסכול של חבר שלי שצעדנו במצעדים בחיפה ובת”א וההבדל היה מאד ניכר. המצעד בתא הוא הרגיש כאילו דורסים אותו וזו חוויה מאד לא פשוטה, והיינו רוצים שמשהו יהיה שונה בהקשר הזה.

גם בשיח שמתרחש בתוך הקהילה הגאה יש מקום להנכחה של אנשים עם מוגבלויות. אם יש קמפיין בנושא זכויות הקהילה אז צריך לדאוג שחלק מהאנשים שמופיעים בקמפיין יהיו להטב”קים עם מוגבלות. זו ההנכחה שצריכה להיות. לפעמים אלו דברים נורא פשוטים שקורים בתוך הבתים הגאים וצריך להנגיש אותם. אם בשפת הסימנים או בכתוביות וכדומה. כי יש הרבה אנשם שלא מסוגלים להגיע לחומרים האלה. זה עולה כסך אבל אנחנו צריכים לבחור את סדרי העדיפויות שלנו ובמה שווה להשקיע. ובעיני בזה שווה להשקיע”.