מצעד הגאווה תל אביב 2016 | צילום גיא יחיאלי עיריית תל אביב יפו | CC BY-NC 2.0
התחושה החמימה כשהסביבה לובשת צבעי גאווה, המדגישים רבגוניות וקבלת האחר.ת, גורמת לנו ללכת עם גב זקוף, חזה מורם ולהישיר מבט לכולם.ן. אנחנו מרגישים ומרגישות פחות בושה להנכיח את עצמנו במרחב הציבורי על שלל הניראויות השונות שלנו. וכל אחד ואחת, בדרך שלו ושלה, בוחר איך לחגוג את חודש הגאווה.
אך כמו שהשמחה מרגישה עוצמתית יותר החודש, גם התחושות השליליות בתקופה המורכבת הזאת, עלולות להיות מועצמות. באופן טבעי, חודש הגאווה הוא גם זמן מורכב להרבה מאיתנו, ויכולים לעלות קשיים והתמודדויות מורכבות בתקופה זו בשנה: חוסר שביעות רצון עם עצמנו והגוף שלנו; תחושת ארון קשה וכואבת; תסכול מזה שאנחנו עוד לא יכולות להביע את עצמנו כמו שהיינו רוצות ועוד הרבה וגם געגועים למשפחה וחברים שכבר לא בקשר. הדבר הראשון שכדאי לזכור הוא שאתם לא לבד בזה, יש עוד שמרגישים ומרגישות כך ויש גם מי שרוצה לעזור.
תחושת בדידות אומנם לא זרה לאף אחת, והיא לא מבקרת דווקא החודש. אבל בין אם הבדידות באה לידי ביטוי בכמיהה לזוגיות שעוד מחכה להגיע, ובין אם היא מתבטאת דווקא ברצון שלנו להיות מעורבות יותר בקהילה, הבדידות יכולה לתפוס אותנו במקום מאוד קשה. לפעמים כשאנחנו מרגישות בודדות ננסה להכריח את עצמנו לצאת ולחגוג, כדי להיות מוקפות בא.נשים ולברוח מהלבד. זה יכול לעזור להרים את מצב הרוח, אבל לפעמים זה יכול דווקא להעצים את התחושה של הלבד. גם בחברת א.נשים – הבדידות נמצאת. תחושות ה״אני לא חלק, לא מקבלים אותי, לא מצליח.ה להשתלב בקהילה״, מקבלות ביטוי גבוהה יותר בחודש הגאווה. הבדידות יכולה לבוא לידי ביטוי גם ברמה הקהילתית וגם ברמה הזוגית רומנטית.
לצד הבדידות והקושי, יכולה להיות גם תחושת אופוריה והצפה של רגשות חיוביים. אלו תחושות נהדרות ומעצימות, אך מהן לעיתים אנחנו נוכל “נתרסק” למציאות שמציבה הרבה אתגרים.
בנוסף, היערכות לחודש הגאווה חודשים לפני על מנת להראות “מושלם”. יכולה להיות במקומות האלה “התעללות” לגוף, תזונה וכושר וגם לנפש. כמו כן, בעקבות העובדה שיש יותר הזדמנויות, יותר מסיבות, לצד תחושת פורקן ורצון לחופש ולהשתחרר, אנחנו נראה שימוש רב יותר של סמים (יותר פעמים בפרק זמן קצר) אך גם התנסויות בסמים פסיכואקטיבים / סמים חדשים.
לצד האתגרים שמציב לנו חודש הגאווה כקהילה, נסו במקום לעשות משהו שאתם אוהבים ואוהבות בשביל עצמכן. אפשרות נוספת, היא להיות עם הא.נשים הקרובים באמת. אלו שרואים ורואות אתכן ואוהבות אתכן. אלו הא.נשים שיתנו את החיבוק שלפעמים אנחנו כל כך צריכות (גם אם הוא מטפורי).
גם אם בדידות היא דווקא מושג שזר לכם. גם אם אתן ואתם כל ערב בחגיגה אחרת, ופוקדים כל אירוע גאווה שקרוב אליכן ומרגישים באופוריה, לפעמים אפשר להיסחף ולאבד שליטה. נסו לצאת עם א.נשים שאתן מכירות וסומכות עליהן, כאלה שתרגישו בנוח להגיד שאתן צריכות רגע, או שהיה מספיק. נסו לזכור מה הגבולות שלכן – ולשמור עליהם.
גם אם אנחנו לא מתכננות לחגוג החודש, או שאין לו משמעות יתרה עבורנו, אי אפשר שלא להיחשף לכל הכתבות והפוסטים שמתפרסמים. הרבה מהם מספרים לנו על אירועי גאווה מרגשים, אך אחרים גם מדווחים על מקרי להט”בופוביה. גם אם אירוע להט”בופובי לא קרה לנו ישירות, זה טבעי להרגיש מעורערות, או שזה יעלה בנו זיכרונות ממקרה שחווינו בעצמנו. אל תצמצמו את החוויה שלכן, אין אירוע משמעותי יותר או פחות. אם יש מקרה שהשפיע עלינו באופן משמעותי – הוא משמעותי לנו. תזכרו שמותר לכן לצמצם חשיפה לכל מה שקורה, להסיר עוקב מעמודים מסוימים או לשים קבוצות וואטסאפ על השתק לבנתיים. תמיד תוכלו לחזור אליהם.
ובקשה אחרונה, לא משנה איפה חודש הגאווה הזה תופס אתכן, תדברו איתנו, אנחנו כאן בשבילכן ובשבילכם.
״יש עם מי לדבר” – קו הקשב של האגודה למען הלהט”ב. הקו פעיל בימי א’-ה’ ובמוצ”ש, בשעות 19:30-22:30 בטלפון: 2982* ובאפליקציית וואטסאפ (whatsapp) במספר: 058-6205591
הכותבת היא עו”ס אפרת פראנק, מנהלת קו הקשב “יש עם מי לדבר” באגודה למען הלהט”ב
