ורוד עתיק – “לפגוש אנשים אחרים שהם בדיוק כמוכם אבל מדור אחר”

צילום: ארנסט קופיאנס

בתקופות בהן הזכויות שלנו כקהילה וכאינדיבידואלים עלולות ליסוג לאחור, אי אפשר שלא לחשוב על ותיקי הקהילה שנלחמו על מנת שנהנה מאותן זכויות, ולהתכונן למציאות אפשרית בה נאלץ לחזור ולהילחם על זכויות בסיסיות שכבר חשבנו שהן מובנות מאליהן.
מי שנלחם עבור הזכויות מהן אנחנו נהנים כיום יודע כמה הן שבריריות ובאיזו קלות הן יכולות להעלם. עבור הדור הצעיר, שנולד וגדל לתוך תקופה ליברלית יותר, קשה יותר לדמיין מצב בו הם אינם נהנים מהחופש ממנו כולנו נהנים היום.

המצב הזה אינו ייחודי רק לישראל, בעולם כולו ישנה תנועת מטוטלת שסוחפת את זכויות הלהט”ב לכיוון שמרני יותר, ומכניסה לדריכות את חברי וחברות הקהילה. גם בהולנד, אבירת זכויות הלהט”ב הנושאת את כתר הליברליות, הקהילה הלהט”בית אינה נחה על זרי הדפנה, ונשארת דרוכה לקראת העתיד.

תערוכת הצילומים ‘ורוד עתיק’ של הצלם ההולנדי ארנסט קופיאנס מתעדת את ותיקי הקהילה הלהט”בית בהולנד ואת מאבקם לזכויות, במטרה לייצר היכרות בין הדור הוותיק לדור הצעיר, ולאפשר הכרה של ההיסטוריה הקהילתית והבנה כי המאבק לא הסתיים, ואף עשוי להתחדש.

“יצרתי את ‘ורוד עתיק’ כי גיליתי שדורות צעירים אינם מכירים היטב את ההיסטוריה שלהם”, מסביר קופיאנס, “חשוב לדעת מאיפה אנחנו באים ואיך דורות לפנינו, האנשים שצילמתי, נלחמו למען החופש ממנו אנחנו נהנים עכשיו. עם זאת, החופש הזה אינו מובן מאליו ועלינו להמשיך להילחם עבורו.

הפרויקט כולל 30 דיוקנאות וסיפורי חיים של קבוצה מגוונת מאוד של קשישים מכל הרקעים והשכבות השונות, המייצגים את כל אותיות הלהטב”ק, היא נועדה להעביר את המסר שאנחנו צריכים להכיר את ההיסטוריה שלנו, ושאנחנו צריכים לדאוג אחד לשני. המאבק לשוויון לא הסתיים והקבלה יכולה להשתנות תוך פרק זמן קצר מאוד. דורות צעירים צריכים להבין זאת ולהיות מודעים ולעמוד על מי שהם”.

ת’או – 78 | צילום: ארנסט קופיאנס

התערוכה, שתוצג בישראל במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי העשירי photo is:real שיתקיים בתאריכים 23.11 עד ה-3.12 במתחם ענב בתל אביב, כוללת 30 פורטרטים של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנס בני 70 ומעלה.

“ורוד עתיק היא מחווה לקשישים להטב”קים. הודות למאבק של הדורות שלפנינו, הלהט”בים בהולנד שווים כמעט לכולם בפני החוק. אבל החופש הנרכש הזה שביר וההתקדמות שנעשתה לא תחזיק מעמד אוטומטית. עדיין יש אפליה ואלימות נגד להט”בים ואפילו בשנת 2022 לא כולם מקבלים שאהבה, מגדר ומין הם נזילים. ידוע שא.נשים להטב”קים שנאבקו על נראות וקבלה לאורך חייהם הבוגרים נעלמים לפעמים בחזרה לארון ברגע שהם מגיעים לבית אבות שבו הם לא יכולים לבחור עם מי הם גרים.

הלמידה האינסופית על קבוצה מגוונת זו של אנשים מעל שבעים הייתה מסע יפה ומעניין. כל מפגש היה מעשיר. סופרו כל כך הרבה סיפורים מרגשים, שמחים, מעוררי השראה, מדהימים, עצובים, עוצמתיים ולפעמים שוברי לב. הפקת הסדרה הזו גרמה לי, כגבר, להיות מודע עוד יותר לכתפיים החזקות והאמיצות שעליהן אנו עומדים”.

ארנסט סבור שאין מספיק הזדמנויות עבור להטב”ים מדורות שונים לפגוש זה את זה. התערוכה שיצר מהווה נקודת מפגש נוספת בין הדורות השונים.

“ורוד עתיק היא תערוכת חוצות נודדת”, הוא מסביר, “בכל פתיחה בעיר אחרת אנחנו מארגנים מפגשים לא פורמליים ומהנים בין הקשישים לדורות צעירים יותר. הפגישות האלה הן דרך יפה עבור האנשים לפגוש אנשים אחרים שהם בדיוק כמוהם אבל מדור אחר”.

ג’יל- 82 | צילום: ארנסט קופיאנס

ליצור הבנה בין הדורות

הולנד אפשרה רישום שותפויות בין כל הזוגות החל משנת 1998 ובשנת 2001 הפכה למדינה הראשונה בעולם שמכשירה נישואים לכל הזוגות, ללא קשר למגדר, כולל האפשרות לאמץ. הולנד מתקדמת גם בכל הנוגע למלחמה באפליה, וקיימים בה מאז 1994 חוקים האוסרים אפליה על רקע נטייה מינית.

מאז 1985, טרנסג’נדרים יכלו לשנות את מינם באופן חוקי כאשר עברו ניתוח וטיפול הורמונלי, ומאז 2014 ללא ניתוח וטיפול הורמונלי. בשנת 2018, בית המשפט ההולנדי הכיר במגדר “אחר” והוסיף אופציה ניטרלית לזהויות המגדריות “זכר” או “נקבה” שהיו קיימות עד אז.

“הולנד היא עדיין אחת המדינות המתקדמות בעולם אבל כמו בכל מקום זה תלוי איפה אתה גדל”, מסביר ארנסט, “הקבלה עדיין לא מובנת מאליה, וכמובן שהלהט”בים המבוגרים הם לרוב פגיעים יותר. בנוסף לכך שהזקנה הופכת אנשים לפגיעים יותר, הקשישים הלהט”בים מתמודדים עם השלכות נוספות הנובעות מעצם היותם להט”ב. קודם כל יש להם סיכוי גדול יותר לבדידות כי לפעמים יש להם רשת חברתית קטנה יותר. קשישים להט”בים רבים פחות חשופים לאפשרויות טיפול בלתי פורמלי, בעיקר מכיוון שלדור הנוכחי של להט”בים מבוגרים בדרך כלל אין ילדים שלרוב דואגים למציאת טיפולים ראויים להוריהם.

יש מעט מדי תשומת לב לצרכים הייחודיים שלהם בתוך מוסדות הרווחה והטיפול, בחיים הציבוריים, בבתי החולים וברחוב. קשישים רבים חוששים מהדרה ואפליה, בין אם נגרמו או לא כתוצאה מטראומה או אפליה בעבר. לעיתים קיים חשש מכך שיאלצו לחזור שוב “לארון” בעת מעבר למוסד סיעודי. או להיפך, צריך לאזור אומץ כדי לצאת שוב מהארון ולהכריז על אורח החיים והזהות המגדרית, ולעיתים הם נאלצים להתמודד עם בריונות והדרה במוסדות טיפול.

ישנם אתגרים גם בתוך הקהילה עצמה – אין הרבה מגע בין קבוצות הגיל השונות ובין האנשים בני הדורות השונים, וזה עצוב. לרוב הלהט”בים המבוגרים בהולנד אין בדרך כלל ילדים והזקנה שלהם תהיה קשה יותר ויכולה להיות הרבה יותר בודדה. בעזרת תערוכת הצילומים אני מקווה ליצור הבנה בין הדורות ולאפשר לדורות הצעירים להכיר את ההיסטוריה שלהם. כולנו נאבקים עם אותם נושאים והיופי האמיתי הוא כשאנשים מדורות שונים דואגים זה לזה. חשוב מאד, כל עוד אנחנו יכולים, להרהר בחוויות החיים העשירות של הדורות שלפנינו”.

מרטין – 74 | צילום: ארנסט קופיאנס