את עופר כהן פגשתי לראשונה לפני כשבע שנים בכנס בנושא הקהילה הטרנסית, כשהיה בתחילת דרכו בסניף. הוא היה איש צבא לפני כן, ולא הכיר עדיין את הקהילה הטרנסית מקרוב, ובחר לדבר בלהט על כך שחשוב לצאת מהארון בצורה חכמה, ולנצל את מה שהמדינה נותנת. אבטלה, אבטחת הכנסה והכרה בנכות למי שסובלים מדיספוריה מגדרית. לתכנן את הכל בצורה מדוקדקת. בתיאוריה הוא צדק, בפועל – זה לא תמיד אפשרי.
כשטרנסיות יצאה מספר ההפרעות הנפשיות, היתה סכנה גדולה שהקיצבאות, שלמעשה משמשות כרשת הגנה לחלקים הכי מודרים בקהילה, עלולות להתבטל.
עם זאת הביטוח הלאומי המשיכו לתת הכרה בנכות, אבל הפעם לא על סמך הטרנסיות לכשעצמה, שאינה הפרעה נפשית, אלא על רקע הקושי הנפשי הנלווה הנובע מדיכוי מגדרי ודיספוריה.
נעשה עידכון נהלים בביטוח לאומי במטרה להקל על טרנסים/ות במיצוי זכויותיהם – באופן חסר תקדים אנשים טרנסים הם היחידים היכולים להביא סיכום מעו”ס ולא מרופא פסיכיאטר, מתוך הבנה שקשה למצוא פסיכיאטרים טרנספרנדלי בעלות נמוכה.
נעשו הכשרות רופאים/ות בועדות ופקידי/ות השיקום בנושא זהות מגדרית. הותנע תהליך ליצירת הסניפים המומחים לנושא טרנס – בתל אביב, ירושלים, וחיפה. ההשקעה האדירה בשיפוץ דירת המעבר לנשים טרנסיות, השגת תקציבים ותיכלול הנושא מול עיריית תל אביב והרווחה.
כל אלו לא היו קורים ללא עזרתו הרבה של עופר כהן, ושל נשים ואנשים נוספים בביטוח לאומי, חגית, מרלית, נאוה, ד”ר אוסטפלד, ד”ר ששון, ועוד רבים.
ברק קשת, צעיר טרנס שעבר קשיים רבים במהלך חייו, פנה לסניף רמלה אך לא קיבל קיצבה. לצערנו ברק קשת לא שיתף את הסביבה שלו בכוונותיו ולא ביקש עזרה, ואף אחד לא ידע על כוונתו להתאבד, לעולם לא נדע מה הוביל אותו לכך, באמת שהוא עבר הרבה בחיים, אבל יתכן שסיוע מהביטוח הלאומי היה מונע זאת.
לשמחתנו מאז נעשו שינויים משמעותיים בביטוח הלאומי. ובימים אלו מסיים עופר כהן את תפקידו בסניף תל אביב, ועובר לנהל דווקא את סניף רמלה. מאחלים לו המון הצלחה!
הביטוח הלאומי מוביל ופורץ דרך במדיניות בנושא הקהילה הטרנסית, אין ספק שיש עוד הרבה עבודה לעשות, בהכשרות, ובהכרות, כי יש הרבה חוסר ידע ולעיתים בורות ועויינות, כמו בכל מקום – אבל יש עם מי לעבוד.
