תעשו לי טובה, מי חווה מין באופן בריא בתחילת דרכו? בטח שלא ההומו המתחיל

"בגיל 15 עד 17 שכבתי עם גברים. סליחה, הזדיינתי איתם. היו בחורים מקסימים ורגישים אבל הטוב שבהם לא שאל אותי מה אני רוצה או מה אני מרגיש. רובם ככולם היו כוכבי פורנו, היה להם חסך גברי והם ביטאו זאת בסקס כדי שירגישו עליונים ושולטים"
nude-3177575_640
Pixabay | cc0

החוויה בעלת האופי המיני הראשונה הזכורה לי מתחילה בגן. ישבנו במעגל בגן, כאשר מצד שמאל יושבת לה זוהר ואחריה איתי. איתי שאל אותי אם אני רוצה להתנשק. "בפה?" השבתי לו, והוא אמר "כן כבר נשקתי את כל הבנים בגן". "גם את חן?" המשכתי לשאול. "כן!" חשבתי קצת ואמרתי אוקיי, התנשקנו מאחורי הגב של זוהר והיא צעקה "איככ!".

כעת, אני מבין את עוצמת התגובה כמטאפורה לחיים.

חוויותי המיניות ממשיכות בכיתה א ו- ב', קשה להגדיר זאת כ"נמשך" אבל דבר מה חשתי כלפי עומר והיה לנו סוד: הבאתי לו חטיפים בשביל נשיקה בפה. בפרספקטיבה לאחור, אני רואה את הבעייתיות במעשה ויכול להבין שהתפיסה ה"מינית" שלי עוצבה באופן שגוי עוד מגיל צעיר.

בכיתה ה' הלכנו לברכה כמה חברים, חזרתי עם ניר וישבנו בגינה ליד הבית, הוא חטף ממני את הפלאפון ואמר שהוא מוכן להחזיר אותו רק בתנאים שלו, אחרי שהתעקשתי במשך 10 דקות ויתרתי. ניר העביר את הפלאפון דרך בגד הים שלי כשהוא נוגע באיבר מיני. כנראה שזאת הייתה הפגיעה המינית הראשונה שלי, אבל מי מפתח תודעה מינית כל כך גבוהה בגיל הזה?

אז המשכתי בחיי והתחלתי להבין לאן הרוח נושבת – זכורה לי המחשבה ההיא "הלוואי ואגיע לגיל 21, אני אוכל להיות הומו ולא אפחד, אוכל לממש את הנטייה שלי". התקווה לצאת מן הכבלים החברתיים ולהיות עצמאי וחופשי הייתה מדרון חלקלק לחצר האחורית של הקהילה הגאה.

תעשו לי טובה, מי חווה מין באופן בריא בתחילת דרכו? בטח שלא ההומו המתחיל. בגיל 15 עד 17 שכבתי עם גברים. סליחה, הזדיינתי איתם. אני לא בטוח מה היה מפוקפק יותר – המקומות או העובדה שהם היו גברים בני 30. שלא יהיה לכם צל של ספק, אני בוחר לתפוס את החוויות איתם בסלידה. אסביר, היו בחורים מקסימים ורגישים אבל הטוב שבהם לא שאל אותי מה אני רוצה או מה אני מרגיש, רובם ככולם היו כוכבי פורנו, היה להם חסך גברי והם ביטאו זאת בסקס כדי שירגישו עליונים ושולטים. אין בי כעס עליהם (לפחות לא על הגברים שכיבדו את הגבולות), כולנו משועבדים לאותן הבניות חברתיות, כולנו לקחנו או לוקחים חלק במשחק הגניחות, המבטים, נשיכות השפתיים, ורובנו יודעים באיזה תנוחות נדגיש את השרירים או את הגוף המתפתל. אבל כמה מאיתנו יודעים להיות נבוכים? טבעיים?

עוד בנושא:  השר איציק שמולי: "החלטתי לקחת פסק זמן מהפוליטיקה"

כשהתחלתי יזיזות עם רון, בן ה-24 ספרתי לאמי, (הסתרתי ממנה את כל שאר יחסי המין שקיימתי ואמרתי לה שהוא הראשון), היא התרגשה לשמוע אבל אמרה משפט ששינה הכל "אני מפחדת שתתמכר לסטוצים, רציתי שהפעם הראשונה שלך תהיה מאהבה". פתאום קלטתי שאני מתמכר. התמכרתי לתפוס את עצמי רק באופן מיני, ביססתי מעמד חברתי על המיניות שלי, איבדתי את עולם התוכן לצלילי האורגזמה. איבדתי את ההקשבה והאהבה שלי לעצמי, איבדתי את עצמי בתוך מערבולת המין. החלטתי להפסיק. מאז שכבתי עם עוד שני אנשים, עם אחד מהם זאת הייתה חוויה מיוחדת ואת השני אני עוד מנסה להכחיש.

כולנו מכירים את תקופת הזמן של חלחול טיפות ההבנה של הנטייה המינית או הזהות המגדרית; התשוקה למימוש ההבנה הזאת עם גוף בשר ודם בשיחה, בהזדהות, בהבנה, גרמה לי למרדף אחר אדם שידבר את שפתי, טישטשה את תמימותי, כי בכל מפגש בו רציתי לדבר מצאתי את עצמי שוכב, למען השפה "המשותפת" וברבדים עמוקים יותר, למען תחושת הביטחון בעולם, הביחד והיו מי שניצלו את ההזדמנות

על הומופוביה מופנמת – אכתוב בלשון זכר. לא מזמן חבר מהמשרד (בצבא) אמר לי כך: "חבר הומו שלי, אמר לי שכל ההומואים כוסיות כי אף אחד לא אקטיבי". בוםם! פאם! אני רותח מזעם, למה אתה יורד על קבוצת ההשתייכות שלך? מעבר לזה שאתה משתמש במילה כוסית, אתה מוסיף על החטא כשאתה ממשיך בדיכוי כלפי הקבוצה אליה אתה משוייך. ולמה זה? כדי לחבור לשפה ה-"סטרייטית", כדי להרגיש חלק מקבוצת השייכות המקובלת – "הסטרייטים".

ביחד עם הכעס עליו, הבנתי שגם אני שחקתי את המשחק הרבה פעמים כשאמרתי לחברימות שלי: "הומואים גרועים, אף אחד לא שומע רוק". חלקכם עלולים לקרוא את הקטע ולחשוב "על מה אתה מקטר? זה חסר חשיבות", אך הדבר משמעותי. עלינו להבין כי יש לקבוצות מוחלשות / מדוכאות נטייה להסתייג מקבוצת השייכות שלהן. כי מי רוצה להרגיש חלש? מי רוצה להרגיש נחות במעמד החברתי שלו, או בקבוצת השתייכותו?

כשאין אנשים להזדהות איתם בסדרות, סרטים, שירים, ספרים וסיפורים, אתה מבין שאתה שונה, ואתה חושש לבטא את השוני הזה כי הוא אינו ידוע. כל עולם התוכן שלך ריק מהשפה שלך, מאחר שאף אחד לא דובר את שפתך. כולנו מכירים את תקופת הזמן של חלחול טיפות ההבנה של הנטייה המינית או הזהות המגדרית; התשוקה למימוש ההבנה הזאת עם גוף בשר ודם בשיחה, בהזדהות, בהבנה, גרמה לי למרדף אחר אדם שידבר את שפתי, טישטשה את תמימותי, כי בכל מפגש בו רציתי לדבר מצאתי את עצמי שוכב, למען השפה "המשותפת" וברבדים עמוקים יותר, למען תחושת הביטחון בעולם, הביחד, והיו מי שניצלו את ההזדמנות.

עוד בנושא:  מס' 2 במפלגת נעם על אמיר אוחנה: "יש קושי שאדם שמחצין את הדבר הזה הוא שר בכיר בממשלת ישראל"

עכשיו, אתם מבינים שיש בעיה? החברה לא הכשירה את עצמה לקבל את קהילתנו, אין לנו מערכת שמבקרת אותנו, שדואגת לנו, אין לנו חינוך מיני כילדים, כי גם אם להטרוסקסואלים יש תפיסות מיניות (שגויות) עדין חינכו אותם לגבולות, עדין יש להם "אסור" ו"מותר" הם יהיו אמא ואבא.

ולנו? סיכויים גבוהים יותר לניצול, לשעבוד, כי הכל פתוח ללא גבולות אין לנו סוכני חיברות שמסבירים לנו כיצד להתנהג, מה בריא ומה לא, חוץ מלשתוק. לשתוק לגבי המיניות שלנו. כי אנחנו כנראה מבולבלים עד גיל 21. המשיכה שלנו נזילה יותר, היא ברת שינוי, נישאל עשרות פעמים אם התנסנו עם המין השני אבל "הסטרייטים" אוי ואבוי כאשר ישאלו על התנסות עם המין שלהם.

אין ברצוני להתקרבן על "מר גורלי". אני לא מחפש ליטופים בזמן שאתם אומרים אומרים "מסכן שלי". אני מחפש אחווה בין חברי הקהילה והבנה שאנחנו ביחד בזה. על מנת שנוכל להעצים ולחזק זה את זו עלינו ללמוד את הדיכויים שלנו, לחזור אחורה לחסכים שיש לנו מהתרבות, לבחון את התרבות של היום; מי הם חברי הקהילה הידועים בארץ ובעולם? האם הם ראויים להיות המודלים שלנו? אנשים אשר מייצגים אותנו? או שהם סתם עוד ה "חיית מחמד" של הקהילה "הסטרייטית" שמשחקים את המשחק?

כאשר אני מאמין בערך של שוויון, איך אוכל לדאוג רק לקבוצת השייכות שלי? הרי זהו לא שוויון מוסרי. השוויון הראוי מודה שנקודת הפתיחה שלנו אינה שווה ושואף לצמצם את הפערים, הדיכויים והחסכים.

אחיי, אחיותיי ומה שבינהםן מהקהילה הגאה, איננו שווים בחברה, לא בפני החוק ולא באופן תרבותי – עלינו להכיר וללמוד את כלל הקבוצות והדיכויים המשוייכים לקהילה בכדי שנהיה קהילה סולידרית חזקה יותר במהפכה שמתרחשת בתקופה זו.

עוד בנושא

תגובות

3 תגובות

  1. ת. הגב

    תתבגר…

  2. מתבגר הגב

    כותב נכון
    הומואים הם אכן הומופובים גדולים
    זה נאיביות לצפות שהעולם יקבל אותך, קודם כל שהקהילה תקבל את עצמה

  3. מזדהה הגב

    טקסט שנון ומדויק הפוגע בדיוק בנקודה. התרבות המינית שנכפתה עלינו ע"י חברה הומופובית ורודפת, המכילה נתיב אחד דומיננטי לאינטימיות, קשרים רומנטיים ויחסי מין, משחיתה אותנו כפרטים וכקהילה. שלא תבינו אותי לא נכון – אין כל בעיה עם סטוצים, כל עוד הם מבוצעים מרצון חופשי ובהסכמה. הבעיה מתחילה כשאנו חוסללים לשם, כשזו האופציה הכמעט יחידה. כשילד בן 18 רוצה להכיר בן זוג רציני והמקום היחיד באו יש לו סיכוי, חוץ ממסיבות, הוא הגריינדר. כשאפליקציה אחת או שתיים מהוות את עמודי התווך לחוויה המינית שלנו – אפליקציות המבוססות על הומופוביה מופנמת קשה – כאלו שמתקיימות במחתרת, כיאה לנרדפים, לכאלו שהחברה מוקיעה, מתביישת ודוחה. התפיסות הרעילות וההומופוביות האלו הבאות לידי ביטוי באפליקציות הדומיננטיות הופכות אותן לגםן העצמאות המודרני. המקום הכמעט יחיד בו הומו צעיר חיכול לממש את המיניות שלו, תמיד בחופזה, באופן נוירוטי, לשבריר זמן מוגבל, ללא אהבה (שאליה כמובן הורגלנו לחשוב שאנו לא ראויים או שאין סיכוי שנשיגה), והרבה פעמים באופן נצלני ופוגעני. לא יתכן שזו תהיה הברירה היחידה. לא יתכן שכחצי מיליון גברים קווירים בישראל יצטרכו לחוות את המיניות שלהם באופן חולני המבוסס על דיכוי, השפלה ובושה. ברור שהשורשים לאסון הזה, לתרבות המזיקה הזו של מיניות מעוותת ברוטב הומופוביה מופנמת, הם בדיכוי החברתי הרחב והמובנה. בנטיעת ההומופוביה המופנמת בקרבנו. בדחיקה שלנו אל מחוץ לגבולות החברה. ביצירה מלאכותית של עולם בו אין חוקים, אין דין ואין דיין, ובטח שבטח שאין בו מקום לקשר החוצה את מימוש הצורך המיני הבסיסי, שלא לדבר על אהבה של ממש. אנחנו כקהילה חייבים להבין שזה המצב, להבין שתרבות המין שכל אחד מאיתנו גדל לתוכה חולה מן היסוד, שהיא לא בקושי אפשרויות אחרות פרט למין חפוז ואקראי במחשכים, ושכך לא צריך להיות הדבר. אנחנו חייבים (מדבר בזכר כי כרגע מתייחס לחוויה של גבר קוויר) להסתכל לדבר המכוער הזה בעיניים, להתעלם מרעשי הרקע של ההומופובים שונאי האדם המאשימים אותנו בתוצרי הדיכוי השטני שלהם, ולהבין שיש בעיה. שיש בעיה, אבל שגם יש פתרון. והוא מתחיל בהכרה בבעיה. ולאחר מכן ממשיך לשיתוף פעולה רוחבי בין ארגוני הקהילה השונים, לרבות איגי, שכבר היום עושה עבודת קודש עם בני ובנות נוער ועוזר לפתח מודלים בריאים למיניות להט"בית. הפתרון חייב לכלול תוכנית עומק המורכבת מחינוך – פורמלי בבתי הספר עד כמה שניתן במדינה ההומופובית הזאת, וכרגע בעיקר בלתי פורמלי. חינוך למיניות קווירית בריאה המציגה גם אופציות ריאליות למערכות יחסים רומנטיות מיטיבות ומשמעותיות, חינוך שיסיר את נגע ההומופוביה המופנמת מקרב בנינו ויתווה להם דרך לאורח חיים רומנטי ומיני בריא – הן בריאותית והן מנטלית. בנוסף לכך יש צורך ממשי ביצירת מקומות מפגש לצעירים וצעירות בני הקהילה, מקומות בטוחים בהם ניתן יהיה לפתח הן קשרים חבריים והן קשרים רומנטיים, וכן יש צורך אקוטי בפיתוח אפליקצייה חלופית לגריינדר/אטרף, שתאפשר הכרות חברית או רומנטית שלא למטרות מין מזדמן. בסופו של דבר, זה הכל עניין של הצגת החלופות הברורות הללו שתפתור את הבעיה. מי שירצה מין מזדמן תמיד יוכל להשיג אותו וזה בסדר, אבל כפי שאני חווה את זה רוב הקהילה הצעירה כמהה למערכות יחסים רומנטיות משמעותיות, פשוט אין לה דרך ריאלית כרגע, או שהיא מאמינה שאין לה דרך שכזו, להשיג את המטרה.

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

האייטם אליו נכנסת מכיל תוכן מיני.
אם זה לא סוג התוכן שציפית לראות פה, זה הזמן לעזוב.
שלא נצטרך להגיד "אמרנו לך"

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן