מרצ וייצוג ישיר לקהילת הלהט"ב בכנסת: "הניתוח הצליח – המנתח מת"

הייצוג הישיר של להט"בים בכנסת, שהחל לפני כ-20 שנה במרצ, עובר מהפכה. בכנסת ה-21 הבוחר קבע שלמרצ יהיו 4 נציגים בעוד שלקהילת הלהט"ב יהיו 5 נציגים, אף אחד מהם לא מגיע ממרצ | "חשוב אפילו יותר לנסות לשכנע את הלא משוכנע מאשר לשוב ולשכנע את המשוכנעים"
יצוגחכיםגאים (2)
צילומים: ויקימדיה | משה שי |

"יושב-ראש  הכנסת, כנסת נכבדה, אני נרגש וגאה לעמוד כאן היום ולהישבע אמונים לכנסת ישראל כחבר סיעת מרצ. אני נרגש וגאה כיוון שהיו ימים אחרים, לא כל כך מזמן, שאני זוכר אותם, שבהם נאלצתי לעזוב את עבודתי כמדען בשירות המדינה ואת תפקידי כאיש כוחות הביטחון, רק משום שרציתי לחיות את חיי בגלוי, בלי בושה, לאהוב את מי שחפץ לבי"

ח"כ עוזי אבן (מרצ), חבר הכנסת ההומו המוצהר הראשון | 4 בנובמבר 2002

בעוד מספר שבועות יעלו במליאת הכנסת 5 הומואים מוצהרים להישבע אמונים כחברי כנסת בכנסת ה-21. לפי ידיעות בתקשורת יתכן ואחד מהם (ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד), יעשה היסטוריה וימונה לשר ההומו המוצהר הראשון בתולדות ישראל, אחר (ח"כ איציק שמולי), עשוי לעשות היסטוריה ולהיבחר לתפקיד יו"ר מפלגת 'העבודה', ובמפלגת 'כחול לבן' נקבע שיא של שלושה ח"כים להט"ב ממפלגה אחת. לצד שמחתי הגדולה על שהחזון שהתחלתי בקידומו לפני שנים רבות בדבר להט"ב רבים במפלגות רבות הפך למציאות, בליבי גם עצב על מפלגת מרצ שהייתה הראשונה להניף את דגל המאבק איבדה את דרכה בשנים האחרונות.

תוצאות הבחירות לכנסת ה-21 הביאו למעשה לסיום תקופה בהיסטוריית קהילת הלהט"ב ובה מרצ הובילה את מהפכת זכויותינו ואת מהפכת הייצוג הישיר שלנו בכנסת. ביהירות ובעיוורון איבדו הנהגות מרצ של ה-5 שנים האחרונות את "היהלום שבכתר" של מאבקי זכויות האדם שהובלו על ידם בעבר. התהליך החל בכנסת ה-20 כאשר אחרי 6 שנים רצופות בהן היה מטעמה ייצוג ישיר לקהילה (ח"כ ניצן הורוביץ), לפתע כשלה בהצבת ייצוג כזה, כשבמקביל בוחרי 'העבודה' ו'הליכוד' השכילו להכניס לכנסת שני חברי כנסת הומואים מוצהרים. טענת הנהגת מרצ הייתה שמדובר בתקלה חד-פעמית.

סוגיית הייצוג הישיר של להט"ב בכנסת מהווה מהפכה של ממש שהיה לי הזכות להיות אחד מאלה שהתוו את קווי היסוד שלה לפני 20 שנה. מדובר במהפכה ליברלית מצליחה, בלב סערה שמרנית-דתית העוברת על ישראל. ההצלחה לא נולדה ביום והיא נטועה בדיונים שהחלו לפני 20 שנה בין אלה שסברו כי את כל מאמצי הקהילה יש להשקיע רק במרצ כיוון ששם לדעתם מצויים הסיכויים הבלעדיים ליצירת ייצוג ישיר לקהילה, ובין אלה שקידמו בהובלתי בזמנו מדיניות שונה שזכתה להתנגדות וביקורת קשה. את המדיניות קידמתי על אף חברותי ארוכת השנים במרצ.

בשנות פעילותי כעיתונאי וכמנכ"ל 'המועצה לזכויות קהילת הלהט"ב" הצבתי בגלוי חזון של הוצאת הקהילה מ"הגטו של מרצ" ופתיחת השערים למפלגות נוספות. הדבר הראשון שעזר לי להבין שמדובר במטרה ראויה וריאלית לטווח ארוך היה ריאיון שקיימתי עם טומי לפיד בבחירות 1999. בזמנו לפיד זכה להתקפות בקמפיין מרצ לאור אמירות הומופוביות בעברו. הייתי עיתונאי ב'הזמן הוורוד' וב'ידיעות אחרונות' והחלטתי לצאת לריאיון עם לפיד בנושא. הגעתי למשרדי 'שינוי' והתיישבתי מול טומי החביב שהודה בפה-מלא כי בעברו היה הומופוב גדול, "הגעתי מבית הונגרי הומופובי" אמר והסביר שכשהתבגר והכיר בברנז'ה להט"ב שהפכו לחבריו הקרובים הוא שינה את עמדותיו והוא בעד שוויון מלא. דבריו כללו ביקורת קשה על קמפיין מרצ מפלגתי שלמעשה מנסה להכניס אותו חזרה לארון בעוד הוא רוצה לקדם זכויות להט"ב. הבנתי שעל אף שביתי הפוליטי עושה רבות למען הקהילה, לא תמיד הוא שם את האינטרס שלה בראש סדר העדיפויות שלו.

עוד בנושא:  הקהילה הגאה דורשת תקציב שווה: ממשלת השינוי - זה הזמן לשנות
צילום: דינה קליינמן

הדברים פורסמו ולאחריהם "זכיתי" לקבל שיחת נזיפה בטלפון מאחת מחברות הכנסת של מרצ בזמנו, "לא עושים דבר כזה, במיוחד לא לפני בחירות". הדפתי את הנזיפה. הבהרתי שהנאמנות שלי היא בראש ובראשונה למאבק לזכויות להט"ב ורק אחרי זה למרצ, ושמפלגה היא מכשיר לקידום אג'נדה ולא להפך. הסכמנו שלא להסכים.

כשהקמתי את 'המועצה לזכויות קהילת הלהט"ב' בשנת 2001 הטמעתי את מסקנותיי מהריאיון עם לפיד והצבתי כמטרה לייצר תחרות בין המפלגות ולהטמיע בתודעה הכללית כי להט"ב מכניסים למפלגות הכנסת 8-10 מנדטים, ועל כן ראוי שהן תחזרנה אחרינו ותזכה אותנו בייצוג ישיר. סטרייטים לא יכולים ולא צריכים לייצג להט"ב כמו שגברים לא צריכים לייצג נשים. יחד עם חבריי לעמותה, יוקי לביא ועמית שאנן, זכינו להתקפות על היותנו חולמים והואשמנו כי אנו פוגעים במטרות הקהילה שיוצגו בזמנו באופן כמעט בלעדי על ידי מרצ.

דו"ח 'כרטיס ורוד – הכנסת וקהילת הלהט"ב' הראשון פורסם על ידנו בשנת 2002. מדובר בדו"ח הראשון בו עשינו שימוש בקיצור החדש שיצרתי "להט"ב" ושבו סקרנו את פעילות מפלגות הכנסת ביחס לקהילה. בנושא ייצוג להט"ב בכנסת כתבנו: "קהילת הלהט"ב הנה כוח אלקטורלי משמעותי שלא זכה עד כה להכרה פוליטית רצינית מצדן של מפלגות פוליטיות", ואחרי שתקפנו את מרצ ושינוי על שנמנעו מלשריין ללהט"ב מקומות ברשימתם לכנסת ציינו ש"הדברים אמורים גם לגבי שאר המפלגות בכנסת, גם אם הדבר נתפס כבלתי אפשרי ולא הגיוני למפלגות מסוימות". גם בדו"ח שפורסם ב-2003 כללנו את הטמעת המסר והוספנו גם ביקורת חריפה כלפי קולות בקהילה ובמפלגות השונות שטענו כי הקהילה איננה נדרשת לייצוג ישיר וכי אין קשר בין ייצוג ישיר למחויבות קידום המאבק.


חלק מחבריי במרצ סלדו מהרעיון של ייצוג להט"ב במפלגות אחרות. טענתם הייתה שאנחנו מחלישים את המפלגה היחידה שבאמת עושה משהו ושבמפלגות אחרות לא יציבו לעולם להט"ב במקומות ריאליים לכנסת. הייתה זו טענה ששורשיה היו נטועים עמוק במציאות של 2002.

לאורך השנים המשכתי לעודד ככל יכולתי ולתמוך בכל התארגנות של להט"ב בכל מפלגה. על מנת להבהיר, לא יזמתי אף אחת מהן. בחלק מהשנים חייתי בחו"ל ותמיד הייתי חבר מרצ. האמנתי בתהליך שצריך לצמוח מהשטח ושראוי רק לסייע מבחוץ למי שמצמיח את התהליכים במפלגות השכנות. כשנפלה בחלקי ההזדמנות תמיד סייעתי למי שביקש. ב-2013 ביקשו ממני לארגן ולהנחות יחד עם ידידתי זהורית שורק את הפאנל המרכזי של קהילת הלהט"ב. מיד הרמתי את הכפפה. עמלנו קשה כדי שכל מפלגה תשלח לפאנל את נציגיה הבכירים ביותר. בפאנל השתתפו השרה לימור לבנת, ח"כ בוז'י הרצוג, ח"כ יעל גרמן וכמובן ח"כ ניצן הורוביץ שהיה הח"כ הגאה השני בהיסטוריה מטעם מרצ. האירוע היה מוצלח ובקהל שמתי לב לתופעה חדשה – פעילים של התא הגאה החדש בליכוד ששמעתי עליו זמן קצר לפני האירוע. עבורי הם היו חלק מהתגשמות החלום, מה גם שהתא הזה נוצר במפלגה ששולטת עשרות שנים בישראל ועל כן יש לו פוטנציאל השפעה גדול על תהליכים. חברי בשמאל היו סקפטיים לגבי קיומו של תא כזה, שוב נשמעו אותן סיסמאות מהעבר על גזילת קולות מבלי שיוצא לקהילה מזה משהו. אני ברכתי על הקמת התא הגאה בליכוד וכשהתאפשר לי סייעתי לחבריו להדוף התקפות של להט"ב מהשמאל.

צילום: אלכס גורי

חצי שנה אחרי פאנל הבחירות התקשרו אלי בבקשה שאנחה מפגש בין ח"כ משה פייגלין (אז ח"כ בליכוד) ובין הקהילה, השבתי מיד בחיוב. הביקורת על כך לא איחרה להגיע והסברתי שחשוב אפילו יותר לנסות לשכנע את הלא משוכנע מאשר לשוב ולשכנע את המשוכנעים. בסופו של דבר היה מפגש מרתק שבסופו ח"כ פייגלין אמר שהוא לא יוצא ממנו כנושא דגל השוויון ללהט"ב, אבל בהחלט המפגש העשיר אותו בידע חשוב שלא היה לו לפני כן ושבחלק מהנושאים יתכן ויוכל לסייע. הסכמתי לקחת על עצמי את המשימה הלא פופולרית גם כדי שנוער ימני להט"בי ייחשף למפגש ויתחיל בקרבו תהליך הלגיטימציה שנוער שמאלני החל לחוות עשור לפני כן.

עוד בנושא:  די סי קומיקס חושפת: גיבור העל סופרמן הוא ביסקסואל

המפגש המוצלח יחסית עם מי שנחשב ל"סדין אדום" בקרב רבים מחברי בשמאל הוציא את חלקם מדעתם ולאחריו זכיתי לביקורת קשה על כיצד אני משתף פעולה עם "אדם כזה" ועם התא הגאה בליכוד. אני זוכר שאפילו כתבים מהתקשורת הארצית שראיינו אותי על המפגש הביעו את דעתם האישית כי "הפעם נפלת בפח שהטמינו לך". לא התרגשתי יותר מידי. עבורי מצביעי הלהט"ב בליכוד ובמפלגות נוספות תמיד היו ראויים לסיוע בהפצת המהפכה, ולכתף אוהדת של אחיהם במפלגות אחרות ובארגוני הקהילה. משימתם חשובה למאבק ואפילו קשה יותר ממשימת התאים הגאים במפלגות אחרות וחשבתי שעלי לסייע ולהקל עליהם, ולבטח לא להכביד.


ההנהגות במפלגת מרצ התחלפו לאורך השנים, המנגנונים של התנועה המפוארת שהייתה ביתי  הלכו והסתאבו, והאמת היא שאם אני הייתי עיוור במשהו הרי זה באמונתי שמרצ יכולה להתנער מהסיאוב, להמשיך ולהוביל. בארבע השנים האחרונות, ביהירות המאפיינת אותם, ראשי מרצ סברו כנראה שמצביעי מרצ מקהילת הלהט"ב שבויים בכיסם ויזכרו להם "חסד אבות" בעוד הם אינם מחויבים מצדם להעניק לנו ייצוג ישיר בכנסת. בפריימריז לבחירות לכנסת ה-21 נציג להט"ב הוצב רק במקום ה-8 הלא ריאלי ברשימה לכנסת. מיד עם היוודע התוצאות הודעתי על פרישתי מהתנועה אחרי 20 שנה. לא יכולתי עוד להמשיך ולתמוך בתנועה שבפעם השנייה ברציפות איננה מעניקה ייצוג ישיר ללהט"ב, ועוד במציאות בה 3 מפלגות אחרות העניקו ייצוג כזה. נוכחתי לתדהמתי שהמפלגתי נמצאת בהתדרדרות בנושא אותו השכילה להוביל בעבר ושהכנסת ה-20 לא הייתה תקלה חד-פעמית.

שבוע שעבר התקיימו הבחירות הכלליות לכנסת. הבוחר קבע שלמרצ יהיו 4 נציגים בלבד בכנסת ה-21 בעוד שלקהילת הלהט"ב יהיו 5 נציגים שאף אחד מהם לא מגיע ממרצ. למעשה לקהילה יש יותר נציגים בכנסת מאשר למפלגתי לשעבר. 3 מהנציגים מגיעים ממפלגת 'כחול לבן' שניתן לומר כי היא גלגול מודרני של 'שינוי' ושאחד משני מנהיגיה הוא יאיר לפיד, בנו של אותו טומי לפיד שראיינתי לפני 20 שנה ושסייעתי לו לפתוח דלת לעבר המצביע הלהט"בי. להתבונן על חמשת חברי הכנסת הגאים שלנו מבהיר לי שהחזון של ייצוג ישיר ללהט"ב בכנסת במפלגות שונות התגשם במלואו, על אף שמעולם לא שיערתי שהגשמתו לא תכלול את ביתי הפוליטי לשעבר במרצ. בצער רב אקבע שלעת עתה תם עידן הובלת זכויות הלהט"ב בישראל על ידי מרצ. על כך כנראה ניתן לומר ש"הניתוח הצליח – המנתח מת".


הכותב הוא מייסד ומנכ"ל לשעבר המועצה לזכויות קהילת הלהט"ב, יוצר הקיצור "להט"ב". מחבר דו"חות: 'כרטיס ורוד – הכנסת וקהילת הלהט"ב' 2001-2002 ויוזם המפגשים של הקהילה עם רה"מ אריאל שרון ונשיא המדינה משה קצב.

עוד בנושא

תגובות

4 תגובות

  1. איימי הגב

    למה מכלילים את כולם תחת מטרייה והגדרה אחת? מה נשים טרנסיות קשורות לגברים הומואים ודומיניים?
    מצידי שיוציאו את ה ט' מהלהט"ב.
    הם גברים ! רבים מהם טרנספוביים בעצמם. לא מייצגים אישה טרנסית !

  2. Orit הגב

    איימי צודקת בהחלט.
    לא חובה לשים את כולם/ן תחת מטריה אחת. אין קשר בכלל

  3. רן הגב

    לא לשכוח שנציגות מרצ לא תמכו בתיקון חוק הפונדקאות, ונטשו את הקהילה לטובת פמיניזם צדקני.

    • מאיה הגב

      אי תמיכה בחוק הפונדקאות אינה נטישה של הקהילה, ישנן בעיות רבות עם פונדקאות, זה קודם כל, ושנית, לא כל הקהילה זה הומואים שיכולים להרשות לעצמם פונדקאות!

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן