cc0
אחת הפניות הראשונות שקיבלתי באטרף, ממש כשרק פתחתי את הפרופיל שלי כ: ‘toros’ לפני חודשיים, היתה מבחור ללא תמונה.
עניתי לו בנימוס שאשמח לראות מול מי אני עומד, הוא היסס מאד, ואחרי יותר משעה שלח לי תמונה שלו, יושב במסעדה כנראה, מביט למצלמה.
לפי פלג גופו העליון היה נראה שהוא מתאמן, בנוי יפה, גברי מאד, פנים שקטות, ברורות מאד ומבט עצוב, מרוחק… היה במראה שלו משהו שונה, אחר, רגוע מאד.
אחרי התכתבות קצרה שלחתי לו את מספר הנייד שלי. הוא לא הבין שהכוונה שלי הייתה שנעבור לווטסאפ… ופשוט התקשר.
דיברנו שעות, כמעט כל יום במשך חודש. אני הייתי טרוד בדיונים בבית המשפט ובמריבות עם גרושתי בענייני משמורת על הבנים שלנו, טבעתי בעבודה והוא טען גם שהוא בנסיעות רבות לחו”ל בענייני עסקים, אבל הוא הפך לשיגרה עבורי, דבר שאני מצפה לו בבוקר כשאני מתעורר מיד אחרי שהגבר התורן מאטרף יתקלח וילך ואחרי הקפה.
השיחה ממנו הייתה מעלה בי חיוך. כמו אוויר שממלא את ריאותי, מצאתי את עצמי מתגעגע לקול שלו, וזו הייתה טעות.
במשך חודש, לא שמתי לב איך הגבר המרוחק עם המבט העצוב מזדחל לי לנשמה, דרך תעלת השמע הוא ירד לי ישר ללב, עוקף את הראש ומפספס במילימטרים ספורים את בלוטת ההגיון המוגדלת שלי.
טבעתי בעבודה והוא טען גם שהוא בנסיעות רבות לחו”ל בענייני עסקים, אבל הוא הפך לשיגרה עבורי, דבר שאני מצפה לו בבוקר כשאני מתעורר מיד אחרי שהגבר התורן מאטרף יתקלח וילך ואחרי הקפה
אחרי חודש ושבוע לחצתי כבר להפגש. רציתי אותו כל כך, התחלתי לפתח כלפיו רגש אמיתי, בעוצמות שהיו לי חדשות.
הוא שתק… אמר שיחזור אלי ונעלם. במשך ארבעה ימים הוא לא ענה לנייד ולא להודעות ששלחתי לו… וביום החמישי… שיחה נכנסת…
זה הוא.
הוא שותק…
הכל בסדר? שאלתי
שמעתי אותו שואב אוויר לריאות…משתהה..ואז הוא אמר בקול סדוק: “יש לי וידוי”, שתקתי והתמסרתי לשתיקה מצדו השני של הקו…
“אני לא סיפרתי לך משהו…אני נכה מהמותן ומטה”
האוויר נטש לי את בית החזה, התרוקנתי מחמצן…
“אתה עדיין שם?” שמעתי אותו שואל בקול שקט במיוחד…
“כן”‘ השבתי…”אני כאן…אני רוצה לראות אותך עכשיו”
הוא התחיל לבכות…וניתק.
מאז הוא לא עונה לי להודעות, הפרופיל שלו באטרף נטוש…אין לי דרך לאתר אותו.
כל מה שאני רוצה זה לראות אותו… מקסימום נבכה ביחד…
תגובה אחת
מקסים. הלוואי שהוא קורא זאת