fbpx

"מקלט 22" בחדרה – לפתוח שיח עם התושבים על הקהילה הגאה בעיר

התערוכה הגאה המוצגת בשבועות האחרונים במתחם הצעירים "מקלט 22" בחדרה מציגה עבודות מקוריות של תושבי ותושבות העיר העוסקות בקבלה והכלה של האוכלוסיה הלהט"בית בעיר | "לשמוע מתושבי העיר איך הם מתחברים לנושא הזה, למרות שהם לא חלק מהקהילה הגאה"
3מקלט22
צילום: הילה יניב

בשבועות האחרונים מוצגת במקלט קטן בחדרה תערוכה גאה, שמציגה עבודות מקוריות של תושבי ותושבות העיר. התערוכה מוצגת במסגרת פתיחתו של בית האמנים לנוער וצעירים -"מקלט 22", והיא חלק ממלגת "בוחרים מחר" של הסוכנות היהודית אותה מובילה אולה פרץ, ממלאת מקום מנהלת מרכז צעירים ורכזת חיילים משוחררים בחדרה.

בית האמנים "מקלט 22", שנמצא תחת אגף נוער, צבא, צעירים ומשפחות צעירות בהנהלת הדר מרום, נפתח לפני כשלושה שבועות וכבר הפך לאחד המקומות הכי מדוברים בעיר, המקלט בונה סצנה אומנותית ועיצובית שלוקחים בה חלק נערים ונערות, צעירים וצעירים מהעיר חדרה ומהסביבה.

את התערוכה הגאה המתארחת במקלט יזמו שלושה סטודנטים תושבי העיר העוסקים בתחומי האמנות השונים – צליל כהן, רחלי נחום ואדיר טובלי. השלושה עיצבו את החללים, הקימו חלל צילומים העוסק בקהילה הגאה בחדרה והכניסו את הצופה לתוך עולם מלא אמת ויופי.

התערוכה כוללת סדרת צילומים שמציגה חברים מהקהילה הגאה בחדרה בסיטואציות שונות בהם מתמודדים עם קונפליקטים שונים בחברה, כאשר מתוך כל תמונה יצא חפץ שהכניס אותנו לתוך סיפור חייו של המצולם.

בנוסף ייצרו השלושה שיתוף פעולה עם נערות ונערים מחדרה, בתי ספר ותנועות נוער בניהם "איגי" – ארגון הנוער הגאה, והקימו חלל נוער תומך קהילה גאה. שתיים מתוכן משכו לנו את העין במיוחד – "קיר מגדרים" של ליסה מסונז'ניק ו"הבדידות תארח לי חברה" של קובי בוארון. ליסה וקובי תלמידי בית הספר הרב תחומי, הם חלק בלתי נפרד מ"מקלט 22" ומוכשרים בצורה יוצאת דופן

צילום: הילה יניב

"העניין בתערוכה הוא להראות את הקהילה בכל מיני רבדים ולהיכנס לכל מיני מחוזות מבלי לגרום לסחטנות רגשית", מסבירה צליל כהן, מיוזמות התערוכה, "הקהילה הגאה בחדרה ובמושבים בסביבה היא מאוד גדולה וצריך לפתוח אותה לאנשים שיבינו אותה קצת יותר. התערוכה הזו מאפשרת לשמוע מה תושבי העיר חושבים, מה יש להם להגיד ואיך הם מתחברים לנושא הזה, למרות שהם לא חלק מהקהילה הגאה".

אחת היצירות בתערוכה היא היצירה "פח ברביות", המציגה סורגים ורודים ובתוכם ברביות רבות מפוזרות בתוך פח ורוד או נמסות סביב הסורגים. נעלי העקב הקטנטנות המפזרות על הרצפה בחלל הברביות, נראות כמו כתמי דם אדומים.

"הברביות מסמלות את מודל הנשי המקובל שמבקש להכתיב לנו אים אישה צריכה להראות", מסבירה צליל כהן, "בנוסף, חלל הברביות מציג רבדים נוספים בקהילה הגאה. אנשים מכירים את הקהילה הגאה כקהילה צבעונית ושמחה, אבל לא באמת מכירים את הצד האפל של אלו שהחברה לא מקבלת אותם, ושמוצאים את עצמם בסופו של דבר במקומות הקשים של סמים וזנות. פח הברביות מסמל שאנחנו כחברה סוג של "פח ורוד"- אנחנו יפים, מתוקים, שמחים ועליזים אבל בסופו של דבר אנחנו כחברה לא באמת מקבלים".

עוד בנושא:  40 גברים מעל 40 - אבל רונן אקרמן יש רק אחד

צילום: הילה יניב

יצירה נוספת מציגה צילום של בחור אוחז במגפון. חלק נוסף ביצירה הוא המגפון התלוי לצידה, שכאשר מדליקים אותו מתנגן לו בלופ המשפט "תגידו לי אתם מה הוא גבר בשבילכם".

"הבחור בתמונה עם המגפון הוא אלון, גם הוא מחדרה" מסבירה צליל, "כשביקשתי ממנו לספר לי את סיפור היציאה מהארון שלו לקראת הצילומים, אלון אמר לי שזה מרגיש כאילו אתה רוצה לצעוק ולהגיד "אני נורמלי! זה מה שאני ובאמת לא צריך להגיד את זה", מהמשפט הזה הגענו לסצנה שנראית בתמונה שנקראת "השתקה", בה רואים את אלון עטוף בבד מתנפנף וחופשי כשהוא מחזיק מגפון ויש יד שמשתיקה את המגפון".

צילום: הילה יניב

אחת האטרקציות בתערוכה הוא חדר תא הוידוי – חדר קטן שעל קירותיו מודבקים פתקים עליהם משפטים קשים שנאמרו על ידי אנשי ציבור על הקהילה הגאה, כמו: "התורה שלנו אומרת לנו משהו אחר", "אני הומופוב גאה, "אני רואה בזה בעיה רפואית ואני מאחל להם רפואה שלמה" ועוד.

בתא הוידוי יושב דור בן יהודה, שמזמין את מי שנכנס לחדר לנהל איתו שיחה מעצימה.

"אני נתקל בכל מיני אנשים שמגיעים לתא הוידוי", מספר דור, "רובם נכנסים יותר בשביל לשאול ופחות בשביל לספר, אבל תמיד נוצרות שיחות מענינות. באחת הפעמים נכנסה לתא אישה שהיא אשת חינוך ששאלה אותי "לא קשה לך שאתה מסתכל על ההתבטאויות הקיצוניות מול הקהילה? ופתאום הבנתי שבאמת היה לי קשה לקרוא את ההתבטאויות בתא הוידוי והרגשתי לא בנוח.

שיחה אחרת שהיתה לי הייתה עם גבר בשנות ה60 לחייו, בנושא קבלה של ההורים את ילדיהם הלהט"בים. הוא אמר שהורה צריך לקבל את הילד שלו בלי שום תנאים, ושאם ההורים תומכים בילד, גם אם עשה את הדבר הכי נורא בעולם, הם צריכים לתמוך גם בילד להט"ב. כשאני שיתפתי את הסיפור שלי שאני ביסקסואל, הוא אמר לי: "מה שאתה עובר זה באמת מאתגר, אתה בוחר איזה בן אדם אתה תהיה ולא אנשים אחרים יבחרו בשבילך".

צילום: הילה יניב

איזה משפט בתא הוידוי הכאיב לך?
"היה משפט על הצבא שאמר: "בגלל "המחלה" הזאת הרבה אנשים קיבלו פטור", עשיתי שירות צבאי מלא ופשוט הייתי בארון. הרגשתי לא בנוח וגם הרגשתי פחד אם לשתף או לא שאני ביסקסואל כי חשבתי איך אנשים יגיבו, אם יחרימו אותי לכן העדפתי להשאיר את זה בארון".

הייתה לך שיחה פחות נעימה בתא?
"לא ממש. הייתה שאלה של איפה אני מרגיש אפליה. אמרתי שאני מתחבר לתמונה שרואים את גילי קשורה בחבלים. אני התחברתי לזה וכך אני מרגיש. מכריחים אותי לבחור במי אתאהב, בן או בת, אני לא רוצה שיכנסו לזוגיות שלי כי בסופו של דבר אני בן אדם שאוהב לאהוב".

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

עכשיו בוודג'

אסור לפספס!

עקבו אחרינו

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן