fbpx

כיצד נראים החיים של הומו בעל צרכים מיוחדים?

בגילוי לב מיוחד מספר יניב מה עובר צעיר הומו בעל צרכים מיוחדים כשהוא מגלה את נטייתו המינית, חושף את הניצול וההטרדות להם הוא חשוף ואת האפליה בה הוא נתקל, גם מצד הקהילה היחידה אליה הוא מרגיש שייך
השלט הוכן על ידי קן אשדודרום של הנוער העובד והלומד לקראת מצעד 2014 באשדוד
שלט לקראת מצעד הגאווה באשדוד, הוכן על ידי קן אשדודרום של הנוער העובד והלומד | צילום: מיקי זאידל

שלום חברים אני יניב.

אני מה זה מתרגש לכתוב טור בפעם הראשונה.

אני בן 35 ואני הומו מוצהר ויש לי משפחה מדהימה שמקבלת אותי כמו שאני. אני גר במסגרת שנקראת המרכז ליעוץ ושיקום של התנועה הקיבוצית.

מה האבחנה שלי אתם בטח תוהים? אני רגיש יותר מאנשים אחרים, ויש לי קשיי ריכוז ולמידה. אין לי הרבה חברים מלבד מספר מצומצם של חברים מהמסגרת וכמה ידידים מהקהילה הגאה.

לפני יותר משנתיים גיליתי את הסדרה GLEE. בעונה הראשונה והשנייה התאהבתי באחת הדמויות קורט האמל, שהוא הומו שעובר התעללות ועם הזמן בונה את עצמו ובעזרת חברים, מוזיקה ותמיכה הוא מצליח לעלות לעצמו את הביטחון העצמי שלו.

כשהייתי בן 16 לא ידעתי מה זה הגדרות של הומו, נשי, דו וכדומה. הייתי בחטיבת הביניים המעיין שבראשל"צ, בכיתה איך שכולם אוהבים לקרוא לזה טיפולית – כיתה קטנה יחס אישי.

ידעתי שיש לי משהו חזק, משיכה מטורפת לבנים, אז הכרתי בנים שם והיו כל מיני קטעים עם בנים בשירותים בכיתה ז', עד ליום נורא אחד.

בית הספר היה במרחק הליכה של רבע שעה מהבית שלי, ובדרך היה בית ספר יסודי, אז כל יום שישי הייתי עובר משם לראות משחק כדורגל של בנים נטולי חולצה. גיליתי שאותם בנים לומדים בחטיבה צמוד לשלי. הייתי ממש תמים, אז שישי אחד הם עשו הפסקה במשחק ושניים מהם הלכו לשיחים להשתין ועקבתי אחריי השניים וראיתי שהם עשו מדידות אחד לשני. הם קלטו אותי ועשינו מדידות והם רצו יותר מזה אבל אני פחדתי.

השישי הזה זה רדף אותי עד סוף כיתה ט' כי הם הפיצו עליי שקרים ובנים מהשכבה ניצלו אותי לצרכים החברתיים והמיניים שלהם ואני גם עשיתי שטויות וכמעט סיבכתי את עצמי.

מכריחים אותי לעשות דברים שהשתיקה יפה להם

בטירונות הייתי נער מק"ם בבסיס חוות השומר. מצד אחד זה רחוק מהבית ושינוי וחוויה אחת ענקית, מצד שני כל מי שהיה שם היה עם צרכים מיוחדים או עם בעיה כלשהי.

אני כמו כל החיילים קיבלתי מדים ובבסיס שובצנו לשבטים. הבעיות, או יותר נכון ההצקות החלו שגילו שיש לי פון ושאני תמים, ביקשו שיחה פה שיחה שם וכמה פעמים גנבו לי את הפון.

הבעיות האמיתיות לא איחרו להגיע שבסוף כל יום במקלחות הגברים השתלטו על המים החמים, או שהיו מציקים: "יא הכלי שלך קטן" והיו צוחקים או מכריחים אותי ועוד כמה מהחלשים לעשות דברים שהשתיקה יפה להם.

עוד בנושא:   תפקידם המרכזי של מקצועות הטיפול בעיצוב המדיניות החברתית בישראל

שניסיתי להתלונן למפקדים הם תמיד העלימו עין. ניסיתי לעשות בלגן ועליתי כמה פעמים למשפט. ערב אחד ישבתי עם המ"פ וסיפרתי לו הכל. הוא ראה שאני בוכה והוא ניסה להקל עליי ולהעניש אנשים וזה קצת באמת הקל אבל גם גרם לאנשים עוד יותר לשנוא אותי.

שסיימתי טירונות עברתי לקורס אפסנאות בחיפה שהיה חוויה ענקית עבורי ללא בעיות. לאחר הקורס בחיפה הגעתי לחיל הים בתל השומר שם חוויתי את הסקס המלא שלי עם הנהג של היחידה שלי.

לאחר הצבא עשיתי עבודות מזדמנות עד שהגעתי לחנות ספרים יד שנייה בדיזינגוף.
יום אחד המנהל של החנות שלח אותי כמו בכל יום לדואר לשלוח ספרים שאנשים הזמינו. בדרך מישהו נתן לי במתנה דגל גאווה ואמר לי שזה חודש הגאווה וקשר לי למכנס. לא היה איכפת לי, נכנסתי לדואר וחיכיתי כמו כולם. הייתה שם פקידה ששאלה "מה זה על המכנס? של מה זה הדגל?", אז עניתי זה דגל הגאווה. אז היא בחוצפתה אמרה "מצטערת לא משרתת סוטים", לקחה את היד שלי והעיפה אותי מהסניף.

לא נותנים לבעלי צרכים מיוחדים להכנס למסיבה

אחרי זמן מה פיטרתי את עצמי וחזרתי לשוק העבודה בלחפש עבודה, עד שהגעתי לכמה עבודות נהדרות. באותו הזמן הגשתי עם אימא שלי בקשה למסגרת וקיבלתי את המקום שבו אני חי כיום.

החיים במסגרת כהומו מרגישים כמו כל בן אדם רגיל, אבל כשאני יוצא למסיבות אני נתקל בסירוב של סלקטורים או קהל מסוים, ששופטים את אלה שמגיעים עם צרכים מיוחדים ולא נותנים להם להיכנס למסיבה, וגם אם כן, אז אחרי זמן מה הסלקטורים או השומרים מוציאים אותנו בשל אי התאמה למסיבה.

קחו למשל את מועדון האוויטה, כל כך אהבתי להגיע לשם, לא בגלל הקהל ולא בגלל ההופעות או הברמנים המקסימים, אלא בגלל שכולם התקבלו שם, גם אנשים עם צרכים מיוחדים, ואם היה שם בלגן בעקבות הצקה או מכות ישר היו מוציאים את האנשים שהפריעו לאירוע.

עכשיו, אחרי סגירתה של אוויטה אני והרבה חברים גאים התבאסנו ואנחנו חוששים להגיע למסיבות בשל תגובות עוינות.

אני רוצה לומר שכולנו שווים. אנחנו מגיעים לעשות כייף כמו כל מבלה שבא להתפרק מתלאות היום יום.
אתה או את, כן כן, אתם שקוראים את זה, נסו לשים את עצמכם לרגע בנעליים שלנו ותנסו להבין מה אנו חווים.

תודה שקראתם. עד לפעם הבאה,
יניב

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

תגובה אחת

  1. איתי הגב

    עצוב לקרוא הרבה ממה שכתוב כאן… אנחנו כחברה ובפרט הקהילה לא מספיק מתחשבים באנשים עם צרכים מיוחדים ויש בזה קצת צביעות כי אנחנו דורשים (ובצדק) שהחברה תתחשב בנו. לקחתי לצומת ליבי.

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

עכשיו בוודג'

אסור לפספס!

עקבו אחרינו

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן