הקורונה מלמדת אותנו כמה אנחנו תלויים אחד בשני

"צריך להודות - הבדידות והפחד לא ייעלמו מהחיים שלנו. אבל בתוך כל זה יש לנו גם הזדמנות לבחון מחדש את המציאות כפי שהכרנו אותה עד היום, הזדמנות לחשוב על בדידות ועל קהילה באופנים אחרים ממה שאנחנו רגילים"
אלוןשחר
צילום: עדי זיו אב

לפני כחודש סגרנו את דלתות הבית הפתוח בלב כבד וחשש גדול, אך מתוך הבנה שהאחריות מחייבת לנקוט בזהירות ולהימנע מהתקהלויות כדי לצמצם את הסיכון לחשיפה לנגיף. הפגיעה הישירה והממשית במענה שהבית יוכל לתת לבאוו הייתה ברורה, אבל לא הייתה ברירה. בתת-מודע שמעתי את סבתא לוחשת לי את האמת הפשוטה שמאסלו תאר בפירמידת הצרכים: בריאות זה לפני הכל, ועם סבתא לא מתווכחים, חייבים לעשות הכל כדי לצמצם ולהאט את התפשטות הנגיף.

צו השעה הוא להישאר בבית למרות שהאביב כבר כאן ושעון הקיץ כבר איתנו, אך אסור לנו להתעלם מצרכים אנושיים נוספים. מאסלו לימד אותנו שאחרי הבריאות הפיזית והשמירה על היגיינה עם אלכוג’ל וכפפות, הצורך המיידי הבא הוא תחושת ביטחון, שנבין את העולם ונדע מה הולך לקרות מחר. אבל מי יודעת מה הולך לקרות מחר?

לפני שבועיים עוד האמנו שלאנשים יהיה מותר לצאת מהבית, והנה אנחנו שבועיים אחרי והתקנות האחרונות מורות על סגר (כמעט) כללי. אי אפשר לדעת מה ילד יום, מה יהיו ההנחיות הבאות של משרד הבריאות ומתי נורשה שוב לצאת מהבתים.

ההסתגרות והבידוד בבית עלולים להעצים את תחושת הבדידות שרווחת בקרב חברות וחברי הקהילה הלהט”בית בימי שגרה. רבות מאיתנו נאלצנו בעבר ונאלצות גם בהווה להסתיר חלקים משמעותיים בזהות המגדרית והמינית שלנו כדי שלא נהיה חשופות לאלימות, לדחייה ולאפליה. ההסתרה הזאת מרחיקה אותנו מעצמנו ופוגעת ביכולת ליצור קשרים חברתיים וזוגיים. דמיינו לעצמכם מה זה לפחד ללבוש חולצה שאתה אוהב בגלל הצבע שלה, לדבר על עצמך בלשון הפנייה שמתאימה לך (את/ה) או סתם ללכת יד ביד ברחוב עם אהוב ליבך.

להיות להט”ב יכולה להיות חוויה מאוד בודדת. אני זוכר איך בגיל 15 הרגשתי די לבד בעולם, לא בטוח אם יהיו לי חברים “כמוני”, פחדתי שהמשפחה שלי לא תקבל אותי ותאהב אותי כמו שאני, ופחדתי שבחיים לא אצליח למצוא זוגיות ראויה ומיטיבה כמו שיש לי היום. היה לי מזל גדול להיות מוקף בחברים אוהבים ובמשפחה אוהבת ותומכת, אבל המזל הזה הוא לא מנת חלקם של כל הלהט”ביות. תחושת הפחד והבדידות שלי כנער התחלפה בתחושת שייכות ועוצמה כשהכרתי חברות וחברים שהתמודדו עם אתגרים דומים לשלי, וככל שהשנים עברו גם החברה שלנו הלכה והשתנתה. היום אנחנו רואות הרבה יתר דמויות להט”ב על המסך וכמעט בכל הקבוצות והקצוות בחברה הישראלית נמצאים להט”בים שחיים את חייהם כמו שאי אפשר היה לדמיין שלושה וארבעה עשורים אחורה.

עוד בנושא:  מתי הבנתי שזאת לא בושה להיות ביסקסואל

אין מה לעשות, צריך להודות – הבדידות והפחד לא ייעלמו מהחיים שלנו. אלה תחושות טבעיות שתמיד ילוו אותנו ויצוצו מדי פעם, וכולן מסכימות שהקורונה הזאת היא מכה ומחכים שהיא רק תעבור. אבל בתוך כל זה יש לנו גם הזדמנות. הזדמנות לבחון מחדש את המציאות כפי שהכרנו אותה עד היום. הזדמנות לבחון מחדש, להתבונן על עצמנו ועל החיים שלנו. הזדמנות לחשוב על בדידות ועל קהילה באופנים אחרים ממה שאנחנו רגילים. הקורונה מלמדת אותנו כמה אנחנו תלויים אחד בשני. היא כמו מגבר, מעצימה תחושות קיימות ודברים שאנחנו בעצם כבר יודעים. היא מזכירה לי שהבריאות שלי תלויה בהתנהגות של הבריות. כל עוד אחת מאיתנו מתנהגת בצורה מסוכנת זה שם גם את כל השאר בסכנה מוגברת וכל עוד אחת מאיתנו לא מוגנת, אף אחת לא מוגנת. זה כלל אצבע שמהדהד בבסיס הסולידריות הקהילתית ומנחה גם אותנו בבית הפתוח: כל עוד יש אנשים שחוששים לבטא את המגדר והמיניות שלהם, כל עוד יש אנשים שהחיים שלהם בסכנה בגלל מי שהם, כל עוד יש אנשים שהולכים ברחוב בחשש שיקללו אותם, ילעגו להם, יכו אותם או ירקו עליהם, כל עוד יש אנשים שבוחרים להסתיר ולהדחיק את העצמי שלהם ואת האהבה שלהם – אף אחת מאיתנו לא באמת בטוחה. יש בינינו תלות הדדית גם אם אנחנו לא מכירות אחת את השנייה, גם אם אנחנו בבידוד ומרגישות בודדות.

עוד בנושא:  השמיים משתנים

כדי להקל על הבדידות הכפויה הזאת, החלטנו בבית הפתוח להמשיך ולקיים את הפעילות שלנו ככל האפשר, עם ההתאמות הנדרשות לבידוד הפיזי שמפריד בינינו ומשאיר כל אחת בביתה. יש לנו מתנדבות ומתנדבים מדהימים ומסורים שבזכותם כל זה יכול לקרות: קבוצות הנוער והצעירים שלנו ממשיכות להיפגש בפלטפורמות דיגיטליות, אנחנו שומרות על קשר עם חברות וחברי הקהילה המבוגרים שלנו ובודקות מה שלומן ומה הם צריכים. אנחנו יוצרות תכנים להט”ביים מעניינים שאפשר לצרוך דרך הטלפון ומתארגנות מחדש למציאות הדיגיטלית החדשה שנוצרת לנגד עינינו. שירותי הייעוץ הפסיכו-סוציאלי שלנו ממשיכים לתת מענה בשיחות וידאו. בדיקות ה-HIV והעגבת במרפאה הפתוחה שלנו בימי ראשון אחר הצהריים ימשיכו לפעול בהתאם להנחיות הקפדניות ביותר של משרד הבריאות לצוותים רפואיים.

אז מה כדאי לעשות בזמן שנשארות בבית עד שהקורונה תעבור? לא להישאר לבד. נטפליקס יכול להיות כיף אבל הוא לא יגרום לנו להרגיש פחות לבד. זה הזמן להתארגן מחדש בקהילה, להתקשר לחברות וחברים, לקיים שיחות וידאו, לדבר עם המשפחות שלנו, להתקשר לקווי קשב ותמיכה, ליצור קשרים חדשים ולחדש קשרים ישנים. לדאוג אחת לשנייה.

רשימה מלאה של מענים ושירותים פעילים מצורפת כאן. אל תהססו ליצור קשר, לשאול, להתייעץ, לבקש עזרה או להציע עזרה – בזמנים כאלה נבחן חוסנה של קהילה. ניתן לפנות בטלפון 02-6250502 ובמייל info@joh.org.il או בהודעה פרטית בעמודים שלנו ברשתות החברתיות.


הכותב הוא מנכ”ל הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן