אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט, הָעֲנָק לֹא אָשֵׁם.
הוּא זַכַּאי לְפָנַי לְפִי כָּל דִּין.
זֶה אֲנִי שָׁכַבְתִּי בְּמִטַּת יַלְדוּתִי,
מְקַוֶּה שֶׁהַפֶּתַח כְּבָר יִתְגַּלֶּה,
וּקְנוֹקְנוֹת פוּל וַאֲפוּנָה רֵיחָנִית
יִשְׁתַּלְשְׁלוּ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ סֻלָּם
שֶׁאוּכַל לְטַפֵּס בּוֹ אֶל גַּנּוֹ.
הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר דָּבָר,
אֲדוֹנִי, וְלֹא הִצִּיעַ לִי כְּלוּם.
בְּדָבָר לֹא פִּתַּנִי. זֶה אֲנִי
כָּמַהְתִּי לַעֲלוֹת כְּבָר לְמַעְלָה
לְשׁוֹטֵט בְּגַנּוֹ, לִשְׁכַּב עַל בִּרְכָּיו,
לְשַׂחֵק בִּזְקָנוֹ הַסָּבוּךְ, הַסָּב.
מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת סִפּוּרוֹ
כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי הָיָה אוֹתוֹ.
אֲנִי יָכוֹל לְשַׁחְזֵר אֶת הָרָעָב,
אֲדוֹנִי. הוּא לֹא אָשֵׁם בְּזֶה.
אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁזֶּה לֹא יִכְאַב,
שֶׁיְּנַשֵּׁק אוֹתִי,
וְאַחֲרֵי כֵן יַעֲלֶה לִי עַל הַגַּב.
מתוך “ספר התמורה,” שיראה אור בקרוב בהוצאת ‘שופרא לספרות יפה’
