הנאומים שעיריית חיפה העדיפה שלא תשמעו

מצעד הגאווה החיפאי, שהתקיים השנה בפעם העשירית, היה גדול ומרשים מתמיד. בעיקר בלטה בו השנה השותפות עם עיריית חיפה – דגל הגאווה שנתלה על בניין העירייה, קישוט הרחובות בדגלי גאווה, ואפילו עצם הצעידה במוריה, שהייתה משאת נפשם של הצועדים שנים רבות, במקום להדחק לשולי העיר.

אך מסתבר שלחיבוק של העירייה את הקהילה והמצעד יש מחיר, שלדעת רבים הוא כבד מדי.

במהלך האירוע המרכזי שהתקיים בסיום הצעידה, צונזרו והושתקו דבריהן של פעילות בקהילה הגאה על ידי הסדרנים והמאבטחים שנשכרו על ידי העירייה.

זה החל עם קיצור וביטול נאומים בשל “חוסר זמן”, והמשיך בעצירת נאומה של ד”ר יאלי השש. ד”ר השש, שיצגה את הארגון הפמיניסטי “אשה לאשה”, הקריאה מכתב פתוח לראש העיר שנכח באירוע. היא הפצירה בו להעז ולהשתחרר מהקשרים עם התאגידים ובעלי ההון שהורסים את חיפה, והשוותה זאת ליציאה מהארון. בשלב מסוים של הארוע לקחה מנהלת מחלקת האירועים של העירייה את המיקרופון מידיה של המנחה גלינה פור-דה-ברה, קטעה את נאומה של השש, והורתה לדי.ג’יי להתחיל לנגן.

השש סירבה לרדת מהבמה עד שיתאפשר לה לסיים את דבריה, שתי חברות נוספות של השש, לילך בן דוד ונינה מזרחי, עלו לבמה והתייצבו לצידה. לאחר דקות ארוכות שהשלוש עומדות על הבמה והמוזיקה ברמקולים רועשת ומשתיקה את המתרחש על הבמה, נשלחו אל הבמה מאבטחים שהורידו את הנשים בכוח.

לדברי בן-דוד, הן התעקשו להשאר על הבמה ולהשלים את הפסקה אחרונה בנאום, והסדרנים הסכימו לאפשר קריאה של הנאום רק לאחר שיקראו את כולו ויאשרו אותו.

עדי סדקה, חברה בקשת החיפאית וממארגנות המצעד, שיתפה את תחושותיה הקשות: “לצערי, למרות כל הדם יזע ודמעות שנתנו מנשמתנו בחודשים האחרונים למען הפקת מצעד שיהיה שמח ועדיין מחאתי – גורמים מסוימים בהפקה, שלא מטעם הקשת החיפאית, החליטו לנקוט בהשתקה ובאלימות כלפי חברות הקהילה שרצו להביע את דבריהן – רק כי חרגו במעט ממסגרת הזמן ורק כי רצו להביע ביקורת. שוב ושוב ראיתי על הבמה לקיחת מיקרופון מדוברות שהגיעו מרחוק וכתבו מילים והתרגשו. אפילו הדקה דומיה לזכר קורבנות הקהילה הגאה בשנה האחרונה הייתה רק חצי דקה כי ההפקה חששה שהקהל יברח. המצעד לפני שואו של עדן בן זקן ואפילו לפני יונה יהב, אמור להיות למען הקהילה הגאה בחיפה והסביבה (כלומר גם למעני) והוא לא הופעה למען יחסי ציבור של העירייה. במשך שבועות בנינו ליין אפ שגם אם היה ארוך היה מהותי בשבילנו על מנת להשמיע את קולנו, את המאבק שלנו”.

הקשת החיפאית מיהרה לגנות את המקרה: “זו ההזדמנות להזכיר לכל הנוגעים בדבר: מצעד הגאווה, והיום המיוחד הזה, שייכים בראש ובראשונה לקהילה הגאה, על כל חלקיה השונים ודעותיה השונות”, נכתב בהודעת העמותה, “זהו בדיוק היום שמותר לנו להשמיע בו את קולנו, גם אם הוא לא ערב לכל אוזן. אנו מעודדות ומעודדים גם קיום של חוסר הסכמה, ריבוי דעות והבעת תגובה, אולם השתקת נואמת – שהוזמנה על ידי הקשת החיפאית כנציגת הארגון הפמיניסטי הוותיק “אשה לאשה” – מהווה משום אלימות, איננה מקובלת עלינו מכל וכל ואנו מגנים אותה בכל תוקף. אין שום צידוק לגילויי אלימות כלפי נשות ואנשי הקהילה בשום יום, לא כל שכן ביום הגאווה החיפאי”

“צר לנו שהיה מי שביקש לנצל בגסות את הבמה החגיגית על מנת לשאת נאומים אשר בינם ובין האירוע לא היה דבר וחצי דבר”, הגיבו בעיריית חיפה, “למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לדבר אל ליבה של הגברת ולשכנע אותה לכבד את האירוע המשמח ולא לנצל אותו לקידום אג’נדות אשר יש להן מקום וזמן משלהן. היא סירבה לרדת מהבמה ולכבד את הקהל והמארגנים. יש מי שמבקש לקדם את ענייניה של הקהילה הגאה, ויש מי שמבקש לקדם את עצמו. אנו שמחים כי האירוע היה צבעוני ומוצלח למרות ניסיונה של אותה גברת לחבל בו”.

הדברים שלא הושמעו:

דבריה של ד”ר רות ליטווין, ממקימות בשל”ה, הופסקו באמצע על ידי סדרני העירייה.  דבריה מובאים כאן במלואם:

“אנחנו באות לצרף למכלול צבעי הקשת היום את הצבע האפור המסמל את צבע שערנו המשתנה עם הגיל. קבוצת בשלה אותה אני מייצגת כאן היום מביאה לראשונה את קולן הצלול של ותיקות הקהילה הגאה. לסביות מבוגרות שסוללות בנחישות ובדבקות לאורך שנים את הדרך למיגור הבורות והשנאה וההומופוביה .

בשלה נוסדה לפני 9 שנים. היא כוללת היום כ 200 חברות לסביות. בשלה באה ולהזכיר לכולם שגם הומואים וגם לסביות וגם טרנסיות וגם וגם..כוווולנו מזדקנים . מה לעשות ///ויפה שעה אחת קודם לעמוד בכנות ובאמץ מול תופעת הגילנו האייז’יזם שכולנו מכירים ומ כירות מקרוב. מטרתנו היא ללמוד לקבל לא רק את הלסביות שלנו אלא את השינויים שחלים בכולנו עם הגיל. לעזור ולשנות תפיסות עולם ביחס לזקנה ….יש הומופוביה ויש גילופוביה.

אנחנו מעלות לראשונה את הנושאים הללו בפני עצמנו ובפני הקהילה כולה. אנחנו מתחילות לסלול את הדרך הן בחשיבה והן במעשה כי כולכם תגיעו לשם ואנחנו נדאג שתגיעו לשלב החיים הזה בשמחה ללא פחד. ניסיון חיינו והחכמה שצברנו בדרך לימדו אותנו שקבוצה יכולה להצליח לשנות ולהפוך עולמות רק אם היא תשכיל להבין גודל כוחם של קבלה כבוד הדדי עזרה הדדית ואהבה בין חבריה וחברותיה כתשתית לכל עשייה חברתית.

אני עומדת כאן היום בפליאה והתרגשות למראה קהילה שהלכה והתחזקה חרף כל הקשיים /קהילה שלאורך שנים אפשרה להצמיח בתוכה עשרות קבוצות כל אחת נושאת זהות ייחודית משלה. אם בעבר דברנו על הומואים ולסביות ביסקסואלים וטרנס היום נולדו לנו כאן קבוצות נוער קבוצות אבות גאים אמהות גאות, קוויריםן אמיניים דתיים ודתיות שמנמנים ושמנמנות ילדים של הורים של וביניהם גם קבוצות זקני וזקנות הקהילה. קשת הזהב של הגברים ובשלה של הלסביות איזה אתגרים מרהיבים עומדים בפנינו.

מששה גוונים הפכנו לעשרות גוונים של צבעי הקשת…והגיעה העת להוסיף את הצבע האפור על חמישים גווניו לדגל הגאווה. תקוותנו הגדולה שנשכיל אנחנו כולנו כאן לקבל אלה את ייחודם של אלה שנלמד לראות את היופי והקסם בכל אחד ואחת מאתנו ללא קשר לצבע עור עדה למגדר לאמונה ולגיל. אנחנו כולנו כל רצוננו הוא להיות חופשים וחופשיות לאהוב ללא פחד. תשוקתנו היא לא לחפש את זה אי שם מעבר לקשת אלא לברוא לנו את הממלכה הקסומה כאן בארץ הזאת ועל הפלנטה הזאת. שנשכיל לפתוח את הלבבות אלה לאלה ולהמשיך ולברוא קהילה שהמסה הקריטית תשנה סדרי עולם.

אני מודה לעשרות אנשי האבטחה המסתובבים כאן לשמור עלינו מכל רע ומקווה שבקרוב הם יהיו כאן כחלק מהקהילה או כאורחינו ולא נזדקק להם כשומרים יותר. הרבה טוב לכולנו. תודה”

גיא בר חיים, חניכה בארגון נוער גאה – איגי, הוזמנה לשאת דברים בשם הנוער בחיפה והצפון. ברגע האחרון הוחלט שלא לתת לגיא לעלות לנאום. דבריה מובאים כאן במלואם:

“אני גיא בר-חיים, בת 16. אני גרה בכרמיאל וחניכה בקבוצת איגי כרמיאל כבר 3 שנים. באתי לכאן כדי לדבר אתכם על כמה דברים שמפריעים לי ולנוער הגאה בכלל. בתור בני נוער, אחד מהקשיים הכי גדולים שלנו הוא לצאת מהארון בבית הספר או מול החברים. להיות להט”ב בחברה שלנו עדיין נחשב טאבו, שלא לומר דבר אסור ובזוי.

המציאות הזו לא קורת סתם ככה. תנסו להיזכר רגע מתי לראשונה דיברו אתכם על זהות מינית או מגדר בבית או בבית הספר. אצלי בבית ספר לא מדברים על זה. כשהתלוננתי לפני כמה שבועות שראש העיר לא הסכים לתלות בכרמיאל דגל גאווה מישהו ענה לי “מה את רוצה, תעברי לתל אביב”. אני לא רוצה לעבור לתל אביב! אני רוצה שיהיה חינוך מיני ומגדרי והכרה בזהות שלי איפה שנולדתי ואני גדלה ומתחנכת! בפאקינג כרמיאל!

לפני כשנה, נרצחה במצעד בירושלים שירה בנקי ז”ל ולפני פחות מחודש היה פיגוע באורלנדו בו נרצחו 50 אנשים. כשמדברות על פשעי שנאה כנגד הקהילה הגאה, בד”כ אנשים טוענים שהם “מטורפים” או “עשבים שוטים”. אנשים תפקחו את העיניים! להטבופוביה קיימת בכולם ובכל מקום! בכל מקום בו לא יהיה חינוך לאהבת אדם, למגוון ולשונות. תהיה להטבופוביה! והיא מגיעה במגוון צורות גם בלי להרים סכין או אקדח. מספיק לקרוא למישהו “הומו” כי הוא לא עומד ב”מבחן הגבריות” או לסבית למי שלא מראה עניין בבנים.

אני פונה אל הקהילה הגאה וכל מי ששוויון ערך האדם והחברה הישראלית חשובה לו, אנחנו צריכים להרגיש שווים. אנחנו צריכים להרגיש בטוחים. להפוך את החברה הזו לסבלנית יותר ופחות אלימה זה לא רק בשבילי זה בשביל כל מי שחי כאן!

ולסיכום, לסביות, ביסקסואליות, טרנסיות, הומואים, מתלבטות וסקרניות , אם אתן עדיין לא הצטרפתן לאיגי, תחפשו את הקבוצה הקרובה אליכם ותצטרפו! לא משנה אם אתן בארון או מחוצה לו, באיגי יש מקום בטוח לכולם, ותגלו שאתן לא לבד ושיש עם מי לשמוח ועם מי להאבק. חג גאווה שמח לכולן!”

נאומה של ד”ר יאלי השש הופסק על ידי המארגנים ולא חודש. דבריה מובאים כאן במלואם.