האירוויזיון והכדורגל במאבק נגד להטב”קופוביה

"עשרים ושלוש שנים מפרידות בין אירוויזיון 1998 לליגת העל בכדורגל 2021. הדיווה הישראלית שהביאה לנו את הניצחון בתחרות האירופאית היוקרתית, ושופטת הכדורגל ששפטה במשחקי ליגת העל יצרו עבורנו תמונות אייקוניות של שינוי. אך המאבק עדיין נמשך"
ספירברמןודנהאינטרנשיונל

יום המאבק הבינלאומי בלהטב”קופוביה שיצויין ברחבי העולם ב17.5, יוצר אצלי מחשבה רבה בין אז להיום. בין הדרך המדהימה שהחברה שלנו עשתה בעשורים האחרונים בקבלת הקהילה הלהטב”קית, לבין הקשיים הרבים שיש לנו עוד לעבוד עליהם – הן מבחינת חקיקה, והן מבחינת קבלה חברתית ואפליה ממשית.

האירוויזיון של הסטרייטים

עשרים ושלוש שנים מפרידות בין אירוויזיון 1998 לליגת העל בכדורגל 2021. הדיווה הישראלית שהביאה לנו את הניצחון בתחרות האירופאית היוקרתית, דנה אינטרנשיונל שתבדל לחיים נפלאים, היא האישה הטרנסית הישראלית הראשונה לככב ולייצג את ישראל במיינסטרים העולמי. אותה שנה אגדית הביאה איתה, ולא במקרה, גם את אירועי הגאווה הראשונים בירושלים ובתל אביב.

שני עשורים אחר כך – ממש החודש, יצאה מהארון שופטת הכדורגל ספיר ברמן כאישה טרנסג’נדרית. ברמן כבר הספיקה לככב במיינסטרים פופולרי לא פחות, האירוויזיון של הסטרייטים, הלא הוא ליגת העל בכדורגל. על פניו נראה כי כדורגל, המזוהה לרוב עם חזות גברית סטרייטית, הוא לא המקום האידיאלי ליציאה מהארון. אך לשמחתנו קבלתה של ספיר ברמן התקבלה באופן חיובי, והיא השאירה חותמת אצל כולנו בדמות התמונה האייקונית בה שחקני המגרש בוחנים את הלק החדש שבציפורניה.

כמו מגרש הכדורגל, גם המגרש הפוליטי עשה צעדים משמעותיים בקבלת הקהילה הלהטב”קית. כך למשל הכנסת ה-21 מנתה חמישה גברים הומואים, ובשנת 2019 מונה ח”כ אמיר אוחנה לשר ההומו הראשון בתולדות מדינת ישראל.

הקהילה הגאה בישראל ובעולם עשתה התקדמות עצומה בעשורים האחרונים. בוגרי הקהילה חיו בזמנים בהם להטב”קיות הייתה לא חוקית (עד שנת 1988, פחות מ35 שנה), ואילו בני נוער כיום יכולים לבחור להשתייך לתנועת נוער גאה (איג”י), לקבל שירותים מותאמים לקהילה (בית הקהילות), לראות ייצוג של חברי הקהילה בחיים הציבוריים ולבלות במרחבים בטוחים (מרכזים גאים ברחבי הארץ).

עוד בנושא:  לעבור את שבוע הגאווה בשלום

אך המאבק עדיין ממשיך: סיפורו של יאיר

“בתור אישה ביסקסואלית פחדתי מהטרדות ומאלימות מינית. בתור גבר טרנס אני מפחד שהמראה שלי יבוא ברע למישהו שיכול לתקוף אותי סתם ככה באמצע החיים”.

כך שיתף אותי יאיר, גבר טרנס בשנות ה-30 לחייו. יאיר נמצא בארון המגדרי, ומחוץ לארון הנטייה המינית. עד לאחרונה הזדהה כאישה ביסקסואלית, וחי בשנים האחרונות עם בת זוגו. מאז פרוץ הקורונה התחיל לבקש מחבריו הקרובים להתייחס אליו בלשון פניה ‘אתה\הוא’ במקום ‘את\היא’.

הפחד של א.נשים מלהטב”קים – המונח “הומופוביה” – מתגמד ליד הפחד של חברות הקהילה מאלימות חסרת פשר וגבולות, מאפליה, רדיפה וחוסר בשוויון הזדמנויות. בראשו של יאיר עדיין חקוקות היטב הילדות באולפנה בה למד, שהיו צוחקות עליו ונרתעות ממנו בגלל היותו ילדה ביסקסואלית.

הגורמים להומופוביה הם רבים, החל מהדחקה של זהות עצמית ועד לבורות, חינוך, תרבות, שנאת חינם ועוד אלפי סיבות נוספות שאינן קשורות לחברות הקהילה עצמן. על אף שנדמה שעברנו כברת דרך משמעותית במהלך העשורים האחרונים, נראה כי אנחנו עדיין במאבק יומיומי כדי להילחם על הזכויות והנראות שלנו בחברה.

כיום נמצא יאיר בתהליך ראשוני של יציאה מהארון, תהליך שיצטרך לחזור על עצמו שוב ושוב ומבלי לדעת אם יתקבל בברכה או בכתף קרה. כך שהמציאות עבור חברי הקהילה היא עדיין מורכבת וקשה, אך יש אור בקצה המנהרה – כששאלתי את יאיר מה הוא חושב על ההשפעה של דמויות כמו ספיר ברמן, הוא ענה שהסיפור גרם לו לפחד הרבה פחות, והעיד כי יתכן שלפני עשור הוא לא היה יכול להיות איפה שהוא היום וזה לא עניין של מה בכך.

יאיר מספר כי “היום אני מרגיש שאני יכול להיות עצמי. העולם יותר פתוח לדברים, ומי שאני היום נותן לי בטחון עצמי, רוגע ושקט שלא הרגשתי מעולם. פתאום הכל מתחיל להתחבר”. דרך ארוכה מצפה ליאיר, ולעוד חברות וחברים רבים בארון ומחוצה לו. לנו יש את הכוח לקבל ולהכיל זו את זה ואני מאחלת זאת לכולנו.


סתיו פילץ היא חברת הועד המנהל של הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, המארגן את מצעד הגאווה בירושלים שיתקיים ביום חמישי, 3.6 בשעה 16:00

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן