בגוף אני מבינה: גניקולוגיה לנשים לסביות, ביסקסואליות ופנסקסואליות

מבחינה פיזיולוגית אין שום הבדל: על פניו, הטיפול הגינקולוגי בנשים הטרו- ובנשים לא הטרוסקסואליות אמור להיות זהה. ובפועל? נשים לסביות, ביסקסואליות ופאנסקסואליות מגיעות לטיפול בשלב מאוחר יותר, נתקלות בלהט"בופוביה, ומתמודדות עם חוסר מודעות של הצוות הרפואי לסוגיות הייחודיות לנשים ממיעוט משיכתי
photo-by-rawpixel.com-from-pexels

לפי איגוד הבריאות העולמי, סובלת הקהילה הגאה מאי שיויון בבריאות, והיא מוגדרת כקבוצת מיעוט (sexual minority). נשים לסביות,ביסקסואליות ופאנסקסואליות, אשר מהוות כ-4% מהאוכלוסיה, נתקלות באופן ספציפי בסוגיות בריאות ייחודיות. נשים אלו צפויות לפגוש גינקולוג/ית בתדירות נמוכה מאשר נשים הטרוסקסואליות, ייטו להחליף רופא/ה בתדירות גבוהה יותר וצפויות לגילוי מאוחר יותר של מחלות. זאת בשל ייחס מוטה, להט”בפוביה, חוסר ידע של צוותים רפואיים, או בשל מצב כלכלי וחברתי. השתייכות לקבוצת מיעוט משיכתי מקושרת לשיעור גבוה יותר של עישון, שימוש באלכוהול ובסמים, השמנה, חרדה ודכאון – גורמי סיכון שנובעים מהיחס המפלה של החברה ומהסטרס שבהשתייכות לקבוצת מיעוט וכמובן לא מההעדפה המינית עצמה.

בהיעדר מעקב רפואי מסודר, חדר הגינקולוג/ית הוא לעתים קרובות התחנה הראשונה אליה נשים פונות עם הופעת בעיה רפואית. מאמר שפורסם לאחרונה מנסה לשרטט עבור גינקולוגיות וגינקולוגים את מוקדי העניין שעליהם לקחת בחשבון במפגש עם נשים לסביות, ביסקסואליות ופאנסקסואליות, תוך סקירת המחלות העיקריות שעבורן אוכלוסייה זו נמצאת בסיכון מוגבר.

מחקרים הראו ששיעור ההיארעות של סרטן שד הוא גבוה יותר בקרב נשים לסביות וביסקסואליות. שכיחות סרטן שד בקרב נשים שאינן סטרייטיות מוערכת בכ-1 ל-3 נשים, לעומת 1 מתוך 8 נשים באוכלוסייה הכללית, עם סיכון מוגבר לתמותה בעקבות הסרטן. נראה שחלק מהסיבות לכך הן שיעור נמוך יותר של הריונות בקרב לסביות וביסקסואליות, שימוש מופחת באמצעי מניעה ושיעור גבוה יותר של השמנת יתר ועישון, שהוכחו כגורמי סיכון לסרטן שד. מנגד, מחקרים הראו שנשים לסביות וביסקסואליות יעברו פחות סריקות ממוגרפיה בחייהן, ולכן יגיעו לגילוי מאוחר של המחלה.

עוד בנושא:  בית המשפט העליון קבע: טרנסג׳נדרים יכתבו כ"הורים" בתעודת הלידה של ילדיהם

נשים לסביות וביסיות נמצאות גם בקבוצת סיכון לסרטן רירית הרחם ולסרטן השחלות, בעיקר לאור הסבירות הגבוהה יותר להשמנה וליתר לחץ דם – גורמי סיכון עיקריים למחלות אלו. כמו כן נטען כי על אף שנמצא ש-4.2% מכלל הנשים, ללא קשר לנטייתן המינית, יאובחנו בסרטן המעי הגס במהלך חייהן, נשים לסביות וביסקסואליות יישלחו בתדירות נמוכה יותר (אם כי בהפרש קטן) לבדיקות לגילוי מוקדם.

השכיחות הגבוהה יותר של עישון בקרב נשים ממיעוט משיכתי מעלה גם את הסיכון לסרטן צוואר הרחם. אולם, נשים שיעידו על עצמן שמעולם לא קיימו מגע מיני עם גבר יופנו פחות לבדיקות משטח צוואר הרחם (בדיקות פאפ), וזאת על אף פוטנציאל הסיכון המוגבר. גם לנשים וגם לצוות הרפואי חשוב לדעת, שגם בנשים שמעולם לא קיימו יחסי מין עם פרנטר זכר נמצאה עדות לוירוס הפפילומה, שקשור להתפתחות נגעים טרום-סרטניים וסרטניים בצוואר הרחם. על מנת שתתקיים הדבקה של הוירוס לא חייבת להתרחש חדירה מלאה, ועל כן קיים סיכון להידבק גם ביחסי מין בין נשים.

מחקר נוסף שופך אור על הסטריאוטיפים שעלולים להשפיע על שיקולי הצוות הרפואי בהפניה לבדיקות. המאמר שפורסם בשנת 2017 מצא שנשים המזדהות כביסקסואליות יישלחו בתדירות גבוהה יותר מנשים סטרייטיות לבדיקות לגילוי מחלות מין (STI- sexually transmitted infections). כותבות המאמר דנות באפשרות שנשים שמזדהות כביסקסואליות נתפסות בעיני אנשי הצוות הרפואי כמתירניות מינית ופעילות מינית, ולכן נשלחות לבדיקות לגילוי מחלות מין, ללא קשר למידת הפעילות המינית שלהן בפועל. נשים לסביות, לעומת זאת, יישלחו בשיעור הנמוך ביותר לבדיקות לגילוי מחלות מין ולבדיקת פאפ.

עוד בנושא:  מרפאת כיכר הבימה חוגגת יום הולדת ומסכמת שנה

אז מה ניתן לעשות על מנת לצמצם את הפער? בראש ובראשונה – מודעות. מצד אחד נדרשת מודעות של נשים לבריאותן האישית, לחשיבות של בדיקה גינקולוגית תקופתית, ולגורמי הסיכון שלהן למחלות מסוימות. ומן הצד השני, ואולי חשוב אף יותר – המודעות של רופאות ורופאי הנשים אשר פוגשות את המטופלות.

עם התעוררות השיח על בריאות נשים ועל בריאות להט”ב+ ניכר הצורך בצמצום פערי הבריאות. מתוך כך עולה הקריאה לגינקולוגיות ולגינקולוגים לפעול באופן אקטיבי לצמצום הפערים, ולהעניק טיפול מיטבי ומפצה לנשים לסביות וביסיות: להכיר בשונות שנובעת מאורח חייהן, אך גם לצמצם את מידת ההטייה וההנחות המוקדמות שנוגעות לטיפול בהן. ללמוד שנטייה מינית לא מעידה בהכרח על ההתנהגות ועל הפרקטיקות המיניות. לא להניח שאישה המזדהה כלסבית לא מקיימת יחסי מין גם עם גברים, לא לוקחת גלולות, או לא חשופה למחלות מין שמועברות ביחסי מין שכוללים חדירה. ובפרט, להכיר בכך שלכל אישה אורח חיים שונה, המשליך באופנים שונים על הבריאות הנפשית והגופנית שלה. חובת רופאות ורופאי הנשים להעניק לכל אחת מרחב בטוח, מקבל ולא שיפוטי, שיאפשר יצירת קשר של אמון עם הרופא/ה שלה.


הכותבת היא סטודנטית לרפואה | פורסם לראשונה באתר לבריאותה – רפואה פמיניסטית

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן