אולי הגיע המועד להתחיל לדבר על האומה הלהט”בית

Pixabay | cc0

ככוכב אשר סביבו כוכבי לכת כך היא ההיסטוריה של האנושות, תיאור מילולי הנתפס כעוגן יציב ומעיין אמת בעיני היצורים בשר ודם. הפלנטות מתנהגות בדומה למצב בו כוכבן המרכזי איננו נע ממקומו, אולם המדענים כבר הוכיחו שהדבר איננו כן אלא שהשמש מסתובבת ונעה ביקום. כפי שהתגלתה דליפה על השמש נוכחנו לדעת לפני מספר עשורים כי תחום עיסוקם של חוקרי ההיסטוריה איננו קבוע, בלתי תלוי או חד ממדי אלא פאון מרובה פנים המשתנה ונבנה.

תנועת החמה הינה פועל יוצא של כוח המשיכה אשר עוצמתו גוברת על יכולת הכוכב להישאר במקומו. גם כוחותיהם של ההתרחשויות המושתקות ושל האנשים נושאי ההשתקה עצמם מתפקדים יחדיו ודוחפים את גילוי הנשמר או הנמסר בסוד. הכוחות הללו מדרבנים את שינוי הנרטיב הקאנוני אשר טורח להסתיר תחת צילו את הווית המוכנעים.

מדוכאים אלה התנסו בתבוסה אולם לא מחלו על זכותם לקיום מכבד ומכובד. מסיבה זו יש בין המסומנים כחרפה המתעקשים לעמוד כבארות שאינן מאבדות אף טיפה בשמירת הזיכרון הפרטי והקולקטיבי של הקבוצה. אלה המתמידים במשימה מביאים אל העולם אושר וצדק כאשר מבטאים את תולדות קבוצותיהם ובו בזמן הם מוסיפים שכבות נוספות של נרטיבים אשר נהפכים בסופו של יום לחלק מן ההיסטוריה.

ומדוע כל הנאמר עד כה? היום הבינלאומי נגד הטרנספוביה, ההומופוביה, הלסבופוביה והביפוביה, צוין ב-17 במאי. ביום הזה אנו מוזמנותים ואף עדיף שנהיה מזומנותים להתבונן בדברי הימים של הקהילה הלהט”בית ובזיכרונות יחידותיה, להחיות ולתבוע את חלקנו בהיסטוריה האנושית.

פרט מסקרן, יום זה הינו יום ציון לזכר הוצאתם של היחסים החד מיניים מרשימת ההפרעות הנפשיות על ידי ארגון הבריאות העולמי בשנת 1990. אין ויכוח על כך כי מאורע זה היה חיוני בתהליך קידום זכויות הקהילה ברחבי העולם. הבשורה המשמחת הזו התגשמה לאחר שמספר מספיק ומספק של חברי הקהילה התגייסו ונאבקו. ייתכן כי האנשים האלה ויתרו על האינטרסים האישיים והכלכליים שלהם במטרה לדחוף את המערכת ולקדם את התביעות של הקהילה דרך תחנות רבות במסלול ארוך, מוצק וזרוע מכשולים.

בתוואי רב הימים פגשו היחידים את האלימות על גווניה – מאכזריות האינקויזיצייה ברחבי אירופה, עד תעמולת השנאה של כנסיות ודתות ברחבי העולם. חברות הקהילה חוו בבשרם את ההרסנות עד אין קץ של שלטונות טוטליטרים למיניהם ובפרט של הנאציזם ועוזריהם, כמו כן היו קורבנות של טיפולי ההמרה. לצערנו הרב עד היום יש חסרי רחמים אשר ממשיכים לספק טיפולים כגון אלה בתוך קהילות מסוימות, קבוצות אנושיות בהן מוכנים לעבור עבירה נגד האנושות בשל שנאתה וחרדתה של ההנהגה חסרת האומץ של אותן הקהילות. היחידים ואף הקבוצות השונות השייכות למכלול הלהט”בי סבלו מהחוקים המדכאים, גזירות אשר אך בשנות השמונים החלו להיעלם באירופה ושעד עתה קיימות במקומות רבים ולרבות חוזרות ומתחדשות בתבל.

יחידי סגולה אשר העידו על האירועים חתרו לשמור את חוויות תקופתם ולאחסנן בכונניות הזיכרון של הפרט. זיכרונות אלו נשמרו ביומנים אישיים, בתוך יצירות פיקטוריות ובספרות, אולם גם נמסרו כמסורות שבעל פה. חלק מן העדויות שרדו את חלוף הזמן ונשמרו עד ימינו אנו. בולט לעין כי משנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת נוכחנו לדעת כיצד הזיכרון ההוא אשר שהה בתחום הפרטי ובמרתפי החברה החל לכונן זיכרון תרבותי מגוון ורחב ולהתפרסם באנגלית, בספרדית ובשפות אחרות.

המטרה היא להשמיע אותם ולהנכיח במרחב התרבותי כדי לחנך את הדורות הבאים וליצור מורשת תרבותית בעלת נרטיב, בדרך זו ההיסטוריה והזיכרון לא יאבדו ונמנע את שלילת הזיכרון הקולקטיבי של הקהילה

אוויר החירות אשר החל לנשוף בנחירי חברות כלשהן, כבר בסופן של עשור ה-60 במאה שקדמה סביב מהומות הסטונוול, עודד הקמתן של הוצאות לאור וחנויות ספרים המתמחות ומתמקדות בספרות להט”בית באופן בלעדי, זאת הדרך בה זהויות אשר היו מטושטשות ומפוזרות התחילו להתאחד תחת כותרת אחת אשר עד הנה נאספים לה כל עוד זהויות כגון קווירים ופאנסקסואלים.

דוגמאות למופת לא חסרות אך נציין את חנות ספרים אוסקר ווילד בניו יורק, שפתחה את דלתותיה בשנת 1967 ונסגרה בשנת 2009. נצביע גם על חנות הספרים ברקאנה אשר פועלת בליבה של שכונת צ’ואקה במדריד החל משנת 1993 ובה ניתן למצוא ספרים בשפות שונות ומכל תקופה. ביקור מקומות אלו בניו יורק ובמדריד הינם חובה לכל תייר להט”ב על מנת ללמוד על הפצת התרבות של הקהילה.

הזהויות הללו המכוננות את “הקהילה” אינן חופפות אחד את השניה ואפילו אינן בעלות מכנה משותף רחב, אם כי נושאי הזהויות הללו הם בעלי הרצון לקדם את השוויון בחיפזון. אפשר למכנה המשותף הזה כי בא-נשים האלה שוכן הרצון להכרה ולתחושה כי אינן מיעוט כה קטן ושולי. הייתה אשר הייתה הסיבה של ההתארגנות הזו, התאחדות הזהויות תרמה להרכבת גוש אשר מתחזק ומכונן שינוים מהותיים בכל חברה אשר בה נושאי הזהויות השונות מביאים לפועל את עשייתם.

שלושת העשורים האחרונים של המאה העשרים התאפיינו בשינוי פרדיגמטי, מהפך אשר אפשר לקולות רבים לזעוק ולהביע את מצוקתם של נושאי הסטיגמה. משבר האיידס והמאבק על זכויות בסיסיות כגון קיום או שוייון בפני החוק היו אבני פינה של הכוח המדרבן את המשך ועוצמת המאבק. עתה היינו מצפים כי בני ובנות עידננו ישאו ויעבירו את הזיכרונות והקולות אשר הושמעו. המטרה היא להשמיע אותם ולהנכיח במרחב התרבותי כדי לחנך את הדורות הבאים וליצור מורשת תרבותית בעלת נרטיב, בדרך זו ההיסטוריה והזיכרון לא יאבדו ונמנע את שלילת הזיכרון הקולקטיבי של הקהילה. יתר על כן ראוי ואף רצוי מאד כי בעלי הזיכרון, משמע כל אחד ואחת ללא הבדל, תמצאנה דרך הנכחה וביטוי החשיבה האישית, ומלבד בנתיבים אשר יאפשרו את הגשמת ההשפעה ואת חידוד החושים של זולותיהם הרודפותים אחר מימוש זכותם לקיום.

היצירות קיימות ומתקיימות למכביר, הן גם עולות בכל רגע ומחדשות מבטים ובו זמנית משקפות צביון החברה הנחשקת. אין זה מיותר לומר כי הזהות המשותפת המדומיינת של הקהילה מתעצבת על ידי הצורף האלמוני ברחובות הערים, אולם להוצאה אל הפועל של חזיונות הגדלת טווח החירות נחוצה הפצה רחבה יותר של התכנים והוצאתם של תחום האקדמיה אל עולם המימוש ואקטיביזם היומיום.

העברת המידע הזו מתאפשרת דרך הספרות, דרך הפצת מידע ברשתות, הודות להגברת מעגלי שיח או פעילויות תקשורתיות אחרות ובזכות תרגום הספרים והיצירות הקיימים. זוהי הדרך בה נכונן קהילה חזקה יותר, מיוסדת יותר, משכילה יותר ואשר מכירה את עברה המשותף בבקיאות גבוהה יותר. גם אם מדובר על עבר משותף מדומיין חשוב עד מאד לבצע את המלאכה הזו, הרי אומות אחרות הצליחו להשתחרר על ידי יצירת זהות מדומיינת ואולי בא המועד להתחיל לדבר על האומה הלהט”בית גם אם הקבוצה לא עונה לדרישות עולם האקדמיה לזכות בהגדרה זו של אומה.

התעוזה קיימת והיא בתוך לבבנו, אזי כיחידים כבר נקטנו בחיינו צעדים נועזים. מעתה עלינו לשמור על המורשת ולתרום את חלקנו בהנצחת זיכרונם של הקדומים. נחוץ לקדם את השלמת ההיסטוריה וחובה עלינו להקים תודעה קולקטיבית מכילה וסתגלנית יותר המתאימה לעולם הרב זהותי והמשתנה בו אנו חיים. ככוכב אשר סביבו כוכבי לכת נחוצה להיות עבורנו ההיסטוריה. הקבוע המשתנה הוא הכוכב אשר זז ובו בזמן כוכבי הלכת שלו לא חשים שהוא חסר יציבות ואשר מהווה קו המשך ומחבר בינם לבין זהותם, ואין כיצד לייצר תחושה זו אלא דרך כלי התרבות – הספרות והאומנויות.

הכותב, אליהו פרץ, הינו רבה של קהילת בית אל בבואנוס איירס ורבה בדימוס של קהילת סיני בתל אביב